סמוך על בוב: איך הקומדיה סידרה לבוב אודנקירק את תפקיד חייו

עונת הפרידה של "סמוך על סול" היתה אחראית לכמה מתצוגות המשחק הכי מרשימות על המסך הקטן בעשורים האחרונים. כל אנסמבל השחקנים סיפק הופעות מדויקות, מאופקות, חדות ומרשימות. באמת, ספרתי לפחות שמונה שחקנים שאני חושב שראויים לפרס (כן, זה כולל את לייל, עוזר המנהל המסור ביותר בתולדות הפאסט-פוד). עם זאת, יש רק שחקן אחד שבלעדיו סמוך על סול לא היתה יכולה להתקיים, והוא נתן לאורך כל הסדרה הופעה שהתעלתה מעל כולם – כולל מעל סצינת הבכי המדהימה של ריאה סיהורן – וזה הוא בוב אודנקירק, שגילם כאמן את אחת הדמויות המורכבות ביותר שהופיעו בטלווזייה.

>> טוב שסמכנו על סול. ביקורת (מלאת ספוילרים) על סיום הסדרה

למעשה, אודנקירק גילם יותר מדמות אחת. הוא גילם את סול גודמן, כמובן, אבל גם את ג'ימי מק'גיל, את ג'ין טקוביק, ויקטור סיינט קלייר, סליפין' ג'ימי, מיילרום ג'ימי ולפחות פעם אחת, את קווין קוסטנר. או יותר נכון, אודנקירק גילם את ג'יימס מק'גיל מגלם את כל הדמויות האלה. והוא גילם אותן בסדר לא לינארי (הכרנו אותו לראשונה כסול, אבל רק מאוחר יותר בתור ג'ימי והשאר), מצליח להכניס ניואסים קטנים שמבדילים בין אחת לשניה מבלי להפרידן. מציג טיימליין התפתחות דמות שלא נראה כדוגמתו – כאילו גילם סכיזופרן שפוי, אדם בעל פיצול אישיות מטאפורי שמוביל אותו לאבדון.

הרבה יותר מדו-פרצופי. "סמוך על סול". צילום: מתוך פוסטר העונה הרביעית, AMC

הפוסטר שקידם את העונה הרביעית הציג את אדנקירק (בתור ג'ימי) עומד בצללים, מחזיק בידו מסיכה עם פרצופו המחייך של סול. הפרצופים הסותרים, כמו גם המסיכה שבפוסטר, מרפררים לסמל התיאטרון עצמו: צמד מסיכות הטרגדיה וקומדיה (המייצגת צמד מוזות יווניות – מלפומנה לטרגדיה ותאליה לקומדיה). בפשט, כמובן, הפוסטר מעביר את המסר שסול הוא המסיכה שג'ימי עוטה, אבל הוא גם מרמז על מנעד הפרצופים – כלומר, סגנונות המשחק – שהסדרה דרשה מאדנקירק. שלא לדבר על עבודת השכבות הרגשית – הוא מגלם אדם שמגלם דמות שמסתיר את כוונותיו מכולם, ואת רגשותיו אפילו מעצמו, ועדיין צריך להעביר לצופים את רגשותיו בין כל שכבות ההדחקה וההסתרה של ג'ימי/סול/ג'ין/שות'. עזבו שתי מסיכות, אודנקירק עטה לאורך הסדרה אלפים. שכבות בצל של משחק.

יש דמות טלוויזיונית נוספת שצצה בשנים האחרונות ומזכירה, בדרכים מסוימות, את זו של סול. גם הוא אדם פגום, הנבל הגיבור של הסדרה על שמו. גם הוא אלוף בלשקר ולהסתיר, מתרץ את מעשיו הרעים, ומגלם דמות עמוסת מסיכות והדחקה – בארי ברקמן, הדמות אותה מגלם ביל ביידר, שכנראה מתחרה בסול על תואר גיבור הסדרה המורכב ביותר. יש לי איזה תחושה עמומה שאם בארי היה פוגש את סול, הם היו מסתדרים. ולא סתם – הרי שניהם מגולמים על ידי שחקנים ויוצרים קומים.

הרבה יותר דומים מכפי שנראה. "בארי", צילום: יח"צ

רבים נוטים לשכוח – או פשוט לא להכיר – את ההיסטוריה של בוב אודנקירק לפני שהפך לסול גודמן ב-2009. כשוינס גיליגאן פנה אליו לגלם את הדמות, השחקן בן ה-47 דאז (כן, הוא כמעט בן שישים היום. הלם) היה מוכר בחוגים אחרים לגמרי מאלו שהתאהבו לאורך הזמן בשובר שורות. אודנקירק התחיל את הקריירה שלו בתור כותב קומי ושחקן בקבוצות אימפרוביזציה ברחבי שיקגו, יחד עם קומיקאים כמו כריס פארלי והכותב הפורה רוברט סמיגל ("טריימף כלב ההעלבות" ו-"אל תתעסק עם הזוהן", בין היתר). ב- 1987 הוא התחיל לכתוב ל-SNL – הדרים טים של כותבי הקומדיה דאז – יחד עם כותב קומי צעיר בשם קונאן אובריאן. הוא, למשל, היה זה שכתב עבור כריס פארלי את דמות דובר המוטיבציה המיתולוגית, מאט פוליי.

אחרי שהשאיר את חותמו על תכנית המערכונים הגדולה בעולם, הוא הפך לדמות מוכרת בתחומי הקומדיה האלטרנטיבית שפרחה בשנות ה-90, כותב ומופיע בתכניות מערכונים מוערכות כמו "המופע של בן סטילר" ומופיע בתפקידי משנה קומים קטנים, למשל בתפקיד סוכן השחקנים הנכלולי של לארי סנדרס (שמבוסס על הסוכן של אדנקירק דאז, ארי עימנואל, ששנים אחר כך יהווה השראה לארי גולד מ"הפמליה"). אבל התכנית שהפכה אותו לפנים מוכרות, לפחות בקרב דור שלם של ילדי קולג' בניינטיז, היתה מה שאודנקירק עצמו הגדיר בתור "המוח שלי על המסך".

"מיסטר שואו" היא פנינת קומדיה מעט נשכחת, ולא בצדק, משנות התשעים – המופע של מונטי פייטון לילדי דור האקס, תרבות הנגד מתה מצחוק. תכנית המערכונים שיצרו בוב אודנקירק והקומיקאי הנהדר דיוויד קרוס עבור HBO היתה פרועה, מטופשת ופורצת דרך עוד כשהחלה ב-1995, אבל הקומדיה הנהדרת שלה שרדה את מבחן הזמן, משאירה אותה מוזרה ומצחיקה גם היום. במשך ארבע שנים, אודנקירק היה הפנים של הקומדיה האלטרנטיבית – משפיע דרך תכנית הקאלט שלו על דורות עדכניים של תכניות מערכונים מוזרות (למשל "המופע של טים ואריק", "קי אנד פיל", "פורטלנדיה" ועוד).

כשוינס גיליאן פנה אליו לגלם את סול, אודנקירק סיפר שהוא חשב שוינס פונה אליו כי הוא אהב אותו ב"לארי סנדרס". בכל זאת, סוכן חלקלק, עורך דין חלקלק. הדמיון קל לזיהוי, וזה גם ככה הטייפקאסט שבוב לוהק אליו במהלך ראשית שנות ה-2000 בתור שחקן קומי מזדקן. הוא אפילו גילם שחקן פורנו מזדקן בעונה הראשונה של "תרגיע". רק מאוחר יותר הסתבר שוינס בכלל העריץ אותו מימיו ב"מיסטר שואו". הוא לא לקח אותו כי הוא יודע לשחק שקרן חלקלק, אלא כי בתור שחקן מערכונים, הוא גילם מנעד ענק של דמויות פרועות, מוזרות, אאוטסיידריות, עצבניות, שקרניות, מורכבות. הוא לא לקח אותו בזכות הטייפקאסט, אלא דווקא בזכות ריבוי הפנים.

למרות שסול הוכנס לסדרה בתור הפוגה קומית מובהקת, אודנקירק גילם אותו כאדם אמיתי. קריקטורה שקרמה עור וגידים – עו"ד חלקלק שאלוף בלהציל פושעים קטנים ומסתבך בפשעים גדולים. רודף האמבולנסים המצחיק שלא יכול לסתום את הפה. "רצינו דמות שהוא קצת ליצן", אמר עליו גיליגאן. הרי סול הוא השואו-מן האולטימטיבי, אדם שחי כמו מנחה קרקס, עם תנועות ידיים גדולות, חליפות נוצצת ולשון מסחררת שנועדה לשבות את הצופה. ומי מתאים יותר לתפקיד השואו-מן יותר מאשר ממיסטר שואו בכבודו ובעצמו?

והוא אכן החל מהשואו. הפרסומות המטופשות והסלוגן הזכיר של סול, הסמל והגאווה שלו, היו מהות הדמות בראשית דרכה. אבל ככל שהדרמה התגברה בחייו של וולטר ווייט, כך גם סול הפך לאפל ומרובד יותר. פתאום הדמויות הזועמות, הנבזיות, השקרניות, העלובות והפחדניות שגילם בתור קומיקאי מערכונים החלו להציץ מבעד למבטו של סול. כשהוכרז שסול גודמן יהיה הגיבור של סדרת הפריקוול ל"שובר שורות", הרבה פקפקו ביכולת של גיליגאן ופיטר גולד, יוצרי הסדרה, לבנות אותה על גב ההפוגה הקומית. אבל הם כבר ידעו איזה שחקן יש להם ביד, והם ידעו שהוא עוד לא הראה כלום מהמנעד הרחב שלו.

במהלך ששת העונות של "סמוך על סול", המנעד הזה נוצל במלואו. מעבר לשכבות המסיכות וריבוי הדמויות של סול, אודנקירק גילם באופן חסר תקדים, לעניות דעתי, דמות אחת בשלבים שונים בחייה. אחרי ארבע עונות בדמותו של סול, הוא חזר אחורה ונאלץ להמציא את ג'ימי מק'גיל, האדם שמאחורי סול, שהיה שונה לחלוטין מסול, שהיה שונה לחלוטין מג'ין העתידי. כל תקופת חיים כוללת לא רק שם, אלא גם מראה, מימיקות, הבעת פנים, צורת דיבור ואפילו קול מעט שונה. הן תמיד קשורות דרך אותו האדם, אבל לעד שונות בתכליתן – למעט אולי חוסר היכולת להסתפק במה שיש.

לא צריך ללכת רחוק מדי אחורה כדי למצוא דוגמאות לזה. במהלך העונה האחרונה, אודנקירק החליף בין חליפות הסול לזו של ג'ימי בהבזק עין. תמצמצו ותפספסו את המעבר, שלפעמים מתרחש במהלך אותו המשפט. באחד הפרקים בעונה – בלי ספוילרים – ג'ין נאלץ לאלתר כדי למשוך זמן, שולף מעצמו את הסול גודמן ומשתמש באמת הרגשית של ג'ימי בתור השקר הכי אמין. ואודנקירק הצליח להציג את כל מנעד הדמויות, הרגשות והשכבות האלה בסצינה שמצליחה להיות מותחת, מצחיקה ועצובה בו זמנית. בזכות היכולת הזו הצליחה גיליגאן וגולד להפוך את אחת ההפוגה הקומית של שובר שורות לאחת הדמויות הכי טראגיות בכל המת'אוורס (כך אני קורא ליקום של "שובר שורות" ו"סול").

הרקע של אודנקירק בקומדיה היה מה שהטעין את התפקיד של סול וכל רבדיו באנרגיה כמעט כאוטית. העובדה שחושל על במות האימפרוב, שלמד להגיב ולהביע כמעט כל תרחיש אבסורדי ככל שיהיה, היתה מה שבנה את סול. מה שאפשר לו רגע אחד להיות דמות קומית סוחפת, ורגע אחרי להיתפס כאדם שפל ועלוב. מה שיצר את הדיסוננס האינהרנטי בדמותו של סול – אנחנו אוהבים אותו, אבל שונאים את מה שהוא נהיה. כאוטיות באדם אחד. וזה לא מקרה שהדמויות הדואליות ביותר במת'אוורס מגולמות על ידי שחקנים עם רקע קומי. בריאן קרנסטון כיכב בסיינפלד לפני שהיה וולטר, מייקל מקיין הפך לאגדה בזכות ספיינל טאפ.

בשנים האחרונות, מאז התפקיד ב"שובר שורות", אודנקירק החל לקבל לראשונה תפקידים שונים מהטייפקאסט איש מערכונים/סוכן סליזי שהוכנס אליו. הוא קיבל תפקיד נהדר ב"נברסקה" של אלכסנדר פיין, שיחק בדרמה "לחיות את הרגע" וגם בחן את יכולותיו הפיזיות בתפקיד האקשן הראשון שלו, בסרט "סתם אחד". אף תפקיד, עם כל הכבוד, לא הציג את המנעד שאודנקירק הגיש בתור סול.

זה חטא שאודנקירק לא זכה עדיין בפרס האמי על תפקידו כסול, כי הסאבטקסט הקומי שבעבודות המשחק שלו היתה מה שנתן את הטון למאסטרפיס שהיא "סמוך על סול". זה מה שאפשר לתכנית על קרטלים ורציחות לערבב פנימה גם דמויות מצחיקות ורגעים מטופשים. מה שהכניס לתכנית סבלנית, מדוקדקת וכל כך חכמה גם קצת מאותה רוח כאוטית שהשאירה את ההרגשה שכל דבר יכול לקרות בכל רגע, בדיוק כמו במיסטר שואו. ובוב אודנקירק, אותו כותב קומי שכל חייו עבד בעסקי הטמבליות, האיש שקרא לאוטוביוגרפיה שלו "קומדיה קומדיה קומדיה דרמה", היה השחקן הכי נכון לשאת את הטון הזה על גבו ועל פניו. עם כל אלפי המסיכות השונות שלו.

>> מיסטר שואו: לא תאמינו אבל ב-2015 ריאיינו את בוב אודנקירק
>> שיטת הסמוך: לא כולם חושבים ש"סמוך על סול" היא יצירת מופת