נגמרו לנו המילים. אנחנו לא יודעים איך להיפרד ממך, ספי
"גם כשידענו שאפסו התקוות המשכנו להתפלל ולקוות שמתישהו תצוץ מעבר לפינת המסדרון, תריץ עלינו איזו דאחקה ותתפנה לטפל בסיפור הבא". מערכת טיים אאוט נפרדת מסגן העורך ספי קרופסקי ז"ל, שהלך לעולמו במוצאי שבת
איך נפרדים מאדם נהדר כמו האדם שהיה ספי קרופסקי? האמת היא שאין לנו מושג. אנחנו פשוט לא יודעים. אם זה היה תלוי בך, ספי, בטח היית מבקש שנאכל ונשתה דברים טעימים, נשמע מוזיקה טובה ונצחק כולנו קצת ביחד. אבל הכאב גדול מדי, והתחושה שקרה כאן משהו לא הוגן פשוט לא עוזבת אותנו. אנחנו יכולים רק לכאוב ולכעוס על האכזריות הבלתי נתפסת של הגורל ולספר לכולם עד כמה גדול האובדן.
ספי, עבדנו יחד שנתיים ובזמן הזה הספקת להיכנס עמוק ללב של כולנו – אני מרגיש בנוח לדבר בשם המערכת כולה – ולהטביע חותם שישאר איתנו עוד שנים קדימה. כל עורך ראשי היה רוצה סגן כמוך: כזה שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות, לתת לו את המפתחות ואת ההגה ולדעת שהכל יעבוד, יתקתק ויתבצע באופן המקצועי ביותר. המקצוענות שלך הפכה אותך לעיתונאי מצוין. אבל חשוב מכך: מאחורי כל המקצוענות הזאת עמד בן אדם מצוין., השילוב הזה נדיר כל כך בעולם שלנו.
הצטרפת אלינו באחד מרגעי המשבר הגדולים שלנו, עם פרוץ מגיפת הקורונה, כשעתידו של "טיים אאוט" לא היה ברור כלל וכלל. לא עניין אותך חוזה העסקה ולא תואר סגן עורך, רצית רק לסייע בכל דרך אפשרית במאבק ההישרדות שלנו. באת עם אהבה גדולה לתל אביב, למוסדותיה ולאנשיה. נתת להם ולנו את כל הלב הענק שלך. הצלת אותנו.
מדי פעם היינו אומרים לך לא לקחת ללב. זה היה כמו לומר לשמש לא לזרוח. אהבת את החיים הטובים, אבל רצית שיהיו כאלה לכולם והשילוב הזה, הטיים-אאוטי כל כך, בין התשוקה לחיים והתשוקה לצדק ושוויון, הפך אותך לעיתונאי ועורך שכאילו נולד לתפקיד הזה. היית כל כך בשל להיות העורך הראשי הבא של טיים אאוט. מאחורי הגב שלך כבר דיברנו על הרגע שבו זה יקרה. כשרמזתי לך על כך חייכת חיוך גדול ואמרת לי לחכות עם זה איזה שנה-שנתיים. גם את זה לקחת ללב. ראיתי אותו מתרחב.
גם כשמצבך הבריאותי התערער לא היית מוכן לנטוש את המשמרת שלך. שוב ושוב אמרת לי כמה אתה רוצה לחזור לעבודה במתכונת מלאה וכמה קשה לך לראות אותנו מנסים להתגבר על ההיעדרות שלך. חשוב שתדע שלא הצלחנו להתגבר עליה, כי עיתונאים טובים עוד ישנם, אנשים טובים גם כן, ואפילו חברים טובים אפשר למצוא במאמץ, אבל השילוב של כל השלושה היה אתה. ואין עוד כמותך.
אנחנו אנשים של מילים, אבל כבר שבועות ארוכים שאנחנו מחפשים את המילים כדי לתאר את עומק הכאב והצער על כך שאתה לא איתנו. גם כשידענו שאפסו התקוות המשכנו להתפלל ולקוות שמתישהו תצוץ מעבר לפינת המסדרון, תריץ עלינו איזו דאחקה ותתפנה לטפל בסיפור הבא שיגרום למדדי הטראפיק לקרוס לתוך עצמם. אתה עדיין מוזמן לעשות את זה מתי שתרצה.
ספי, אהוב שלנו, אנחנו לא יודעים איך נפרדים ממך. אנחנו לא נפרדים ממך. כל כך הרבה ממך תמיד יהיה איתנו. ואתה חסר לנו כל כך.