המותג הוא המסר: קניתם את הבולשיט שלנו? הנה הסרט על זה

בנוף הקולנועי ובפרט ההוליוודי של השנים האחרונות, ה-IP הוא המלך. בדרך כלל זה אומר שהסרטים הרווחיים ביותר בכל שנה הם המשכים, רימייקים, המשכים לרימייקים או עוסקים בדמויות קומיקס מוכרות, אבל השנה קיבלנו טוויסט מהסוג שתאגידים הכי אוהבים: "ברבי" ו"האחים סופר מריו" כבשו את שני המקומות הראשונים בטבלת שוברי הקופות, והביאו איתם אינספור ישיבות קריאייטיב והודעות לעיתונות על המוצרים הנוצצים הבאים שיהפכו לסרט קולנוע.

בשנים הקרובות אנחנו צפויים לראות בקולנוע סרטים על פולי פוקט, בובות American Girl, משחק הקלפים אונו, משחקי Legend of Zelda ואפילו פלסטלינה. הצילו. אבל לא בזה מסתכמת הקדחת הקפיטליסטית שעוברת על עיר הסרטים – טרנד פחות זוהר אבל בהחלט נוכח מהשנה האחרונה הוא סרטים שחושפים את הסיפור מאחורי הדברים שקנינו, או לפחות שמענו על אנשים אחרים שקנו. מדובר בסרטים תקופתיים שהחזירו אותנו אחורה, גם אם רק כמה שנים ספורות, כדי לחשוף את סיפור המקור – או עלייתו ונפילתו – של מוצר כזה או אחר. אני רוצה להעניק להם את השם "סרטי כלכלה פופולרית". 

התסריט כותב את עצמו. בובות "אמריקן גירל", בקרוב הסרט (צילום: יחסי ציבור)

לא מדובר בהמצאה חדשה לגמרי – סרטים על יזמים, ממציאים, אנשי עסקים או גאוני שיווק היו קיימים גם הרבה קודם, אבל הגל הזה כולל סרטים מסוג מאוד מאוד ספציפי. הם ערוכים בצורה כיפית ונגישה כמו "מכונת הכסף", אבל לא מעמיקים כמוהו. הם לא מתמקדים בגאונים שכולם מכירים כמו ב"רשת החברתית" או "סטיב ג'ובס", אלא באנשים אפורים או פחות מוכרים שפועלים שמאחורי הקלעים, קצת כמו בסרט "המייסד" על האיש מאחורי אימפריית מקדונלדס. הסרטים האלה לא באמת מצפים שנתרגש לראות את המוצרים האהובים עלינו קורמים עור וגידים, אבל המוצר חשוב יותר לסיפור מהגיבורים שלו, והיוצרים בונים על ההיכרות שלנו עם אותו מוצר כדרך למשוך אותנו לאולמות (או אתרי הסטרימינג).

כך קיבלנו את "The Beanie Bubble", שמדלג בין שנות השמונים והתשעים כדי לספר לנו איך נוצרה היסטריה המונית של אספני בובות פרווה חמודות וללמוד אותנו בדרך על שיווק, או את המותחן הקומי "טטריס" שמתמקד בקרב על הזכויות להפצת המשחק טטריס בארקיידים ביפן. אין סיפור או מוצר שהוא איזוטרי או מטופש מדי – תראו את "חריף אש", סרט אמיתי לגמרי על המצאת הצ'יטוס החריף. בשנה הבאה צפוי להגיע לאקרנים גם סרט בשם Unfrosted, שיתמקד בהמצאת הפופ-טארטס. ג'רי סיינפלד מביים את הסרט, אז אנחנו מקווים שהפרויקט יתגלה כפארודיה מטורללת שתעשה לתת הז'אנר הזה את מה ש-Walk Hard או Weird עשו לסרטי ביו-פיק על מוזיקאים.

קשה לומר למה זה קורה דווקא עכשיו, אבל זה כנראה קשור להצלחה של סרטים קודמים שזכו להצלחה ביקורתית או עוררו עניין. כלכלה היא נושא מרתק ומושך, בטח בארצות הברית שמקדשת את אתוס היזמות ואת הרעיון של איש עסקים ש"בונה את עצמו מאפס". כבר ציינו את "מכונת הכסף" או "הרשת החברתית" זוכי האוסקר, אבל אפשר להוסיף לרשימה גם סרטים כמו "פורד נגד פרארי", "להציל את מר בנקס", "מאניבול" ו"ג'וי". אם נרחיב מעט את ההגדרה, אפשר לחבר את הטרנד גם לפופולריות המתמשכת של סיפורים על רמאים, שרלטנים או סתם כישלונות וקריסות, שמגיעים לא פעם עם סיפורי "עלייתו ונפילתו" – "הזאב מוול סטריט", "להמציא את אנה", "WeCrashed", "הממציאה", "דופסיק" או "אימפריית הכאב" על משבר האופיואידים, הסרטים הדוקומנטריים של פסטיבל Fyre וכן הלאה.

דוגמאות העבר הוכיחו שסיפורים כאלה יכולים לעבוד – כלכלה היא הרי הכל, וכל נושא או עולם תוכן יכול להיות חלק. יש גם חשיבות מסוימת ליצירות המיועדות לקהל רחב, שמנתחות את המציאות התאגידית שבה אנו חיים בלי שנצטרך תואר ראשון כדי להבין אותן. אבל היצירות מהגל הנוכחי ברובן נוסחתיות, נטולות אדג' ואמירה נוקבת, סיפורים כמעט אנקדוטליים על מוצר שעלה לגדולה וקרס או הפך לאימפריה. הבולט ביותר בין כל אלה הוא כנראה "אייר", שמתאר את סיפור האנדרדוג שמאחורי ליין הסניקרס הסופר-פופולרי של נייקי, וזה אומר הכל. עם כל הרצון הטוב לספר את סיפורם של "האנשים הקטנים", יש גבול עד כמה אפשר להתרגש מסיפור על מותג נעליים מפלצתי בגודלו. אפילו אם מייקל ג'ורדן קשור לזה. ואלה סרטי הכלכלה הפופולרית שראינו השנה בסדר איכות עולה:

6. חריף אש // Flaming Hot

איפה רואים: דיסני פלוס
 אווה לונגוריה (כן, ההיא מ"עקרות בית נואשות") ביימה כאן סיפור סינדרלה אמריקאי מאוד על שרת שהופך, כנגד כל הסיכויים, לביג שוט בתאגיד החטיפים פריטו ליי. הסרט מבוסס על האוטוביוגרפיה של ריצ'ארד מונטנז, בה הוא מספר איך המציא, פיתח והציג להנהלת החברה את הצ'יטוס החריף, חטיף ראשון מסוגו המיועד לקהל יעד היספני. מאז כבר פורסמו תחקירים שטוענים שהסיפור לא מדויק, אבל גם בלי קשר למידת האותנטיות זה סרט די גנרי ולא מאוד מעניין. יש פה הרבה רצון טוב ואמירות על הסללה וגזענות בחברה האמריקאית, עד שמגיע הסוף הטוב ופשוט הופך את כל זה לפורנו השראה או פרסומת לשיטה הקפיטליסטית. 

5. The Beenie Bubble

איפה רואים: אפל טי.וי פלוס
בשנות התשעים הפכה חברת הצעצועים Ty להיסטריה בזכות ה-Beanie Babies, בובות פרווה קטנות וחמודות. הביקוש לבובות היה גדול מההיצע ואספנים מכרו וקנו את הבובות הדרושות להשלמת האוסף בסכומי עתק באתר החדש דאז ebay. הקומדיה הזו קופצת בין הסיפורים של שלוש נשים הקשורות למייסד החברה טיי וורנר: שותפתו העסקית ולפעמים גם בת זוגו (אליזבת בנקס), ארוסתו שבנותיה סייעו בעיצוב הבובות הראשונות (שרה סנוק מ"יורשים") ועובדת צעירה שהופכת לחלוצת שיווק באינטרנט (ג'רלדין ויסוונת'ן). זאק גלאפינקיס כמעט בלתי מזוהה בתפקיד טיי וורנר, ילד מגודל עם כישורי ניהול מפוקפקים וכישורים חברתיים כמעט לא קיימים. התוצאה היא סרט מבלבל יותר ממה שהוא צריך להיות, ובתכלס לא מאוד מעניין, אבל מהנה לצפייה. כמו כן, מוכנים לניימדרופינג הכי רנדומלי בעולם? את הסרט הזה ביימו קריסטין גור, הבת של אל גור, ובן זוגה דמיאן קולאש, שהוא גם סולן להקת OK Go. 

4. כסף טיפש // Dumb Money

איפה רואים: עלה בקולנוע בחו"ל, לא ברור אם ומתי יגיע לישראל
קצת כמו הסרט הקודם ברשימה, גם כאן מדובר בסרט על תופעה כלכלית מפתיעה – ספציפית פרשת GameStop. ללא אמריקאים ולא מעודכנים שבינינו נסביר שבתקופת הקורונה זינקה המנייה של רשת חנויות מחשבים, מעין מקבילה אמריקאית לרשת באג. בעידודו של יוטיובר השקעות בשם קית' גיל, השקיעו במניות של החברה המוני אנשים רגילים, חלקם בלי ניסיון בתחום. הסרט עוסק בפרשה דרך מספר דמויות – גיל, בת זוגו ואחיו, משקיעים קטנים לצד ברוקרים מנוסים שמנסים לרסן את הטרנד כדי לא להפסיד כסף. הבחירה באנסמבל במקום להתמקד בסיפור של דמות אחת מתאימה לסיפור ויוצרת תמונה שלמה ומעניינת, מה גם שהקאסט סופר כיפי – פול דאנו, פיט דיווידסון, אמריקה פררה, סת' רוגן, ניק אופרמן, אנתוני ראמוס ועוד (הרבה) אחרים. החיסרון הוא שריבוי העלילות הופך כל אחד מהסיפורים לבסיסי וצפוי יותר, כי שום רעיון לא מקבל העמקה של ממש. 

3. בלאקברי // Blackberry

איפה רואים: חכו ל-VOD
זוכרים איך לפני עידן האייפון אנשי עסקים הסתובבו עם טלפון גדול ומעט מסורבל שנראה כמו מחשבון קאסיו? "בלאקברי" מנסה להחזיר את הכבוד לפרוטו-סמארטפון שכבש את העולם בתחילת המילניום. זה היה יכול להיות סיפור די משעמם' אם התסריט לא היה ממוקד בדיוק בזווית הכי מעניינת – התנגשות העולמות בין החננות שפיתחו את הטכנולוגיה אבל לא ידעו מה לעשות איתה לבין עולם העסקים הקר, הבוגר והמקצועי. בפינה האחת ניצבים ג'יי ברושל ומאט ג'ונסון בתפקידי מקימי החברה, בשנייה גלן האוורטון ("פילדלפיה זורחת") כאיש עסקים שמבין את גודל הפוטנציאל, אבל לא את גודל הברדק שנוצר בחברה לפני בואו. זה מפגש מעניין שמעלה כמה שאלות ומחשבות על תעשיית ההייטק ועולם העבודה המודרני בכלל, אבל העיקר פה הוא צעקות. המון המון צעקות. אוהבים לראות אנשים רבים בצעקות? זה הסרט בשבילכם. זה גם הסרט היחיד ברשימה שמרשה לעצמו להיות קצת פיל באד, ולא תצאו ממנו במחשבה שהקפיטליזם הוא המצאה נהדרת שמתגמלת אנשים נחמדים שעובדים מספיק קשה. 

2. אייר // Air

איפה רואים: אמזון פריים וידאו
מצד אחד, הסיפור ש"אייר" מבקש לספר לנו הוא הכי פחות דרמטי ברשימה: איך נייקי השיגו את מייקל ג'ורדן כפרזנטור לנעלי אייר ג'ורדן המיתולוגיות? ובכן, קבלו ספוילר, הם שילמו לו הרבה כסף. אין כאן יותר מדי הפתעות או גילויים וג'ורדן עצמו אפילו לא באמת דמות בסרט, וכן, הסרט מאוד מתרפק על הרגע ההיסטורי שבו שחקן שחור קיבל הזדמנות עסקית ראשונה מסוגה, אבל אף אחד לא יזיל דמעה מהתרגשות כי ג'ורדן קיבל צ'ק, או בגלל שחברת הנעליים הקצת פחות מצליחה הפכה לממש מצליחה. אז למה בעצם "אייר" כל כך גבוה בדירוג? כי הסיפור האפור למדי הזה מועבר לצופים ברמה טכנית כל כך טובה שכמעט אפשר להשתכנע שזאת לא פרסומת ארוכה לנעליים. מאט דיימון חמוד ברמות בתפקיד בורג קטן במערכת שרק רוצה לעשות קצת טוב, בן אפלק ביים וגם מספק הפוגה קומית בתפקיד המנכ"ל הקצת היפי פיל נייט, כריס מסינה, ויולה דיוויס וכריס טאקר קופצים לביקור גם כן. התסריט מדויק, הטון מהנה והתחושה היא שכל המעורבים מבינים שאנחנו לא עוסקים פה בדיני נפשות אלא ב– נו, סניקרס. זה כיף, אבל כנראה תשכחו הכל אחרי שבוע.

1. טטריס // Tetris

איפה רואים: אפל טי.וי פלוס
הסרט הכי טוב ברשימה, בפער, משלב את כל מה שסרט כלכלה פופולרית צריך: שחקנים טובים, סיפור nr,e, הקשר היסטורי שהופך את הסיפור ליותר מסתם "איך המציאו את הזה", מודעות עצמית והומור. זהו סיפורו ההזוי לחלוטין של האנק רוג'רס, יזם אמריקאי המתגורר ביפן שנתקל במשחק הטטריס בתערוכת משחקים ומתאהב עד מעל הראש. רוג'רס נחוש להשיג את הזכויות לשיווק המשחק ביפן ואפילו מצליח לעניין את ענקית המשחקים נינטנדו, אבל מסתבך עם חברות משחקים מתחרות ובעיקר עם ברית המועצות. כיוון שהמשחק הומצא על ידי מפתח רוסי, הבירוקרטים המקומיים מציבים שלל קשיים ברכישת הזכויות החוקית, והבלאגן מסלים עד כדי כך שלא פחות ממיכאיל גורבצ'וב מפציע בסרט. "טטריס" הוא בו זמנית מותחן ריגול וקומדיה דבילית בקטע הכי טוב, עם המון מוזיקת אייטיז ועיצובי 8-ביט חמודים שמפציעים ונעלמים מהמסך. זו צפייה קלילה ומהנה מאוד, ועל הדרך גם שיעור היסטוריה מפתיע על תולדותיו של אחד המשחקים המפורסמים בעולם. טארון אגרטון פשוט אדיר בתפקיד הראשי ועובר בקלילות בין צחוקים, שטויות ורגש אמיתי. בקיצור – כיף לאללה. הקאץ' – הוא יגרום לכם לזמזם את הנעימה המפורסמת מהמשחק גם שבועות אחרי הצפייה.