אור באפלה: 9 קלאסיקות קולנועיות שיחזירו לכם אמון במין האנושי

ברוח ההתנדבות של אזרחי ישראל, לתרום ולעזור ככל שאפשר לניצולי הדרום שהתפנו מבתיהם ולחיילים שנשלחו לגונן על הגבולות, הנה תשעה סרטים על אנשים וקהילות שמתאחדים כדי להעניק אלה לאלה תמיכה ועזרה הדדית. מחמם את הלב ברגעים הקשים? לא נכחיש.

>> המסך המלטף: 11 סרטים מנחמים לנפש הפצועה
>> שחררו: 13 סרטים שיעזרו לכם לפרוק את העצב

גאווה (2014)

במרץ 1984 כורי הפחם בבריטניה הכריזו על שביתה. ימים ספורים אחרי כן נערך בלונדון מצעד הגאווה, והאקטיביסט מרק אשטון החליט לנצל את ההזדמנות ואסף בקרב הצועדים תרומות לתמיכה בכורים השובתים. לאור ההיענות הרחבה הוא המשיך והקים את הארגון "לסביות והומואים למען הכורים". הכוונות הטובות התקבלו בחשדנות על ידי חלק מהכורים בשל ההומופוביה שעליה גדלו, אבל בהדרגה התפתחה שותפות בין שתי הקהילות. סרטו המרגש של מתיו וורקוס משחזר את האירועים ההיסטוריים עם מקבץ שחקנים בריטים מופלאים, בהם ביל ניי, פדי קונסידיין, אימלדה סטונטון ואנדרו סקוט. שנה אחרי כן, במצעד הגאווה של 1985, מאות כורים מגיעים להביע סולידריות. זה סיום מרומם לב על אחווה אנושית ותמיכה הדדית, שבמציאות נמשכה גם בשנים הבאות.

אלו חיים נפלאים (1946)

סרט חג המולד של פרנק קפרה זכה למעמד אייקוני בתרבות האמריקאית, בספרו על איש טוב מעיירה קטנה, שמעשיו על פני השנים מיטיבים עם הקהילה המתקבצת סביבו. ג'ורג' ביילי (ג'ימי סטיוארט הדגול) הוא גיבור מתוסכל, משום שבמהלך חייו הוא נאלץ שוב ושוב לוותר על שאיפותיו האישיות על מנת לעזור לאנשים אחרים. הוא עושה זאת מתוך תחושת אחריות חברתית. כשג'ורג' מגיע לשפל ורוצה להתאבד, מלאך נשלח משמיים להציל אותו, ופוקח את עיניו לכך שלמעשיו היתה השפעה רחבה שיצאה מגבולות העיירה. "תזכור ג'ורג'", אומר המלאך, "אדם שיש לו חברים אינו כישלון". בסצנה מדמיעה במיוחד אנשי העיירה מתאספים בביתו ותורמים באהבה את חסכונותיהם, כדי להוציא אותו מהברוך שאליו נכנס על לא עוול בכפו. אחיו גיבור המלחמה מרים כוסית לכבודו ומהדהד את דברי המלאך: "לאחי הגדול ג'ורג', האיש הכי עשיר בעיירה!".

מעודדות צמודות (2000)

סרטים על ספורט קבוצתי תמיד מספרים על אנשים שמתאחדים ותומכים זה בזה כדי להשיג מטרה משותפת, אבל קשה לומר שהיא לא אנוכית. קומדיית הנעורים המוזיקלית השטותית והחיננית הזאת יוצאת דופן בכך שהיא מסתיימת בניצחון מסוג אחר, שהוא גם ראוי וגם מספק מבחינה רגשית. בהגיעה לכיתה י"ב טורנס שיפמן (קירסטן דנסט הנפלאה) נבחרת לשמש כקפטן נבחרת המעודדות של בית ספרה, שזכתה חמש פעמים ברציפות בתואר אלופת ארה"ב. טורנס רוצה להוביל אותה לניצחון שישי, אבל אז היא מגלה לתדהמתה שהקפטן הקודמת גנבה את הכוריאוגרפיה מקבוצת מעודדות שחורות, שההשתתפות באליפות נמנעה מהן מפאת מחסור בתקציב. כשמגיע מועד האליפות הארצית, הנערה המרוכזת בעצמה, שהקדישה את כל מהותה לנבחרת המעודדות, מנסה לכפר על חטא קודמתה ומשיגה מימון לקבוצה המתחרה. אבל המעודדות השחורות מסרבות לקבל נדבות ופונות למימון המונים. הסיום, שכולל רגע יפה בין הקפטניות היריבות, נבון ומלהיב מבחינה ספורטיבית ואנושית. מעודדות זה לא מה שחשבתם.

העד (1985)

המותחן המעולה של פיטר וויר מפגיש שני עולמות מנוגדים, ומציג בפני הצופים, ובפני בלש המשטרה ג'ון בוק (האריסון פורד), את קהילה האמיש. חקירת רצח של שוטר בתחנת הרכבת בבולטימור מובילה את בוק לגלות שהרוצחים באים מבין עמיתיו, והוא נאלץ להסתתר בקרב קהילת האמיש באזור כפרי בפנסילבניה. השוטר העירוני מתוודע לחיים משותפים המבוססים על תמיכה הדדית והימנעות עקשנית מכל אלימות. באחת הסצנות היפות בסרט כולם (כולל ויגו מורטנסן בסרטו הראשון) מתאספים לבנות אסם לזוג צעיר שזה עתה התחתן. בוק הציני לומד להעריך את דרכם של האמישים, אך מתקשה לכבוש את כעסו כשהם מותקפים על ידי בריונים בעיירה הסמוכה, וכך חושף את מקום מחבואו. בסצנת השיא, כשהוא מתעמת עם השוטרים המושחתים שהגיעו לחפש אותו, אנשי הקהילה מגיעים מהשדות (הם מותירים את הקלשונים מאחור) ומנצחים בעצם עמידתם האיתנה יחדיו. 

ללכת עד הסוף (1997)

קשיי מעמד הפועלים בבריטניה הניבו כמה וכמה סרטים על התאגדויות של אנשים זה למען זה. אחד האהובים שבהם הוא הקומדיה מחממת הלב של סיימון בופוי ופיטר קטנאו, שעובדה גם למחזמר בימתי. אחרי שמפעל הפלדה בשפילד שבו עבדו נסגר, החברים גרי (רוברט קרלייל מ"טריינספוטינג") ודייב (מרק אדי מ"משחקי הכס") מחפשים דרכים להתפרנס. כשגרי רואה נשים מחכות להיכנס למופע של הצ'יפנדיילס, הוא מגייס מובטלים נוספים למופע חשפנות משל עצמם – פחות מקצועי (ורק את אחד מהשישה אפשר לתאר כחתיך), אבל עם הבטחה ללכת עד הסוף. החזרות למופע מסבכות את הגברים עם המשטרה ועם בנות זוגם, אבל הם עוזרים זה לזה עם המבוכה ועם קשיים נוספים, ובערב האירוע מחזירים לעצמם ולקהילתם המרוסקת את הכבוד האבוד. 

הכי טוב שיש (1997)

ג'יימס ל. ברוקס עיצב שלוש דמויות שבורות, שביום יום אין להן שום סיבה שבעולם למצוא את עצמן באותו רדיוס, ושולח אותן למסע משותף. מלווין (ג'ק ניקולסון) הוא מיזנטרופ הסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית. הוא מנסה להרחיק מעצמו את העולם, אבל העולם, והכלב של השכן, לא נותנים לו. אחרי שהשכן סיימון (גרג קניר) נשדד ונפצע קשה, הוא מחליט לנסוע לבולטימור לבקש כסף מהוריו, שדחו אותו כשיצא מהארון. בלית ברירה הוא מבקש ממלווין שיסיע אותו. האיש הנוקשה, שנוהג לאכול מדי יום באותו שולחן באותה מסעדה ולקבל שירות מאותה מלצרית (הלן הנט), מבקש ממנה להצטרף למסע כדי להוריד מעט את מפלס אי הנעימות. המסע לא קל לאף אחד מהם, אך בהדרגה הם נפתחים ומעניקים תמיכה זה לזה. "את גורמת לי לרצות להיות אדם יותר טוב", אומר מלווין לקרול, ובהשראתה הוא אכן הופך לכזה. ניקולסון והנט הנפלאים זכו באוסקרים על תפקידיהם (את שאר האוסקרים באותה שנה לקח "טיטאניק"). 

להעיר את נד (1998)

במרכז הקומדיה האירית הקטנה הזו יש כרטיס לוטו זוכה, כך שלא מדובר בעזרה לשם שמיים. ועדיין יש כאן סיפור שובה לב על אנשים שמתאחדים כדי לעזור זה לזה (ולעצמם). כשתושבי כפר קטן באירלנד מגלים ששכנם נד זכה בשבעה מיליון לירות איריות, ומת מהתקף לב לפני שהספיק לאסוף את הכסף, הם משלבים כוחות כדי להערים על המפקח מטעם הלוטו, במטרה לחלק את הממון שווה בשווה בין 52 התושבים. רק קשישה אנוכית אחת דורשת מיליון לירות לעצמה, שאם לא כן תחשוף את המזימה. אחרי סיבוכים כאלה ואחרים התכנית מתגשמת בהצלחה וכמה מתושבי הכפר יוצאים אל צוק המשקיף אל הים, ומרימים כוסות משקה לכבודו של נד, שעם מותו העניק להם מתנה גדולה – לא רק כסף אלא גם אחדות.

נס במילאנו (1951)

אחרי שני סרטים ניאו-ריאליסטיים שוברי לב ("מצחצחי הנעליים", "גונבי האופניים"), ויטוריו דה סיקה והתסריטאי שלו צ'זרה זווטיני יצרו את הסרט עתיר ההומור ומחמם הלב הזה. טוטו התינוק נמצא בערוגת כרובים, וגדל להיות צעיר מלאכי שכולו נדיבות לב. בגיל 18 הוא עוזב את בית היתומים ומוצא עצמו בשדה קפוא שבו מתגוררים המוני הומלסים. אף שהם חסרי כל, הם אנוכיים ורבים על כל פיסה של כלום, עד שטוטו משרה עליהם מטובו, משכין שלום בין הניצים, ומלמד אותם להפוך לקהילה אמיתית. בכוחות משותפים הם מקימים בשדה שכונה מתפקדת, עד שבמהלך ניסיון לחפור באר הם מגלים נפט. בעלי האדמה החוקיים מנסים לפנות אותם משם ומתפתח מאבק בין תושבי השדה לשלטונות. הסוף הטוב מרגש עד מאוד, אך גם עצוב, כי אנחנו יודעים שהוא אפשרי רק בפנטזיה.