שהם יקפצו: 10 סרטי הספורט הכי מרגשים בכל הזמנים

למה אנחנו אוהבים ספורט? מה גורם לנו להימשך לתחום הזה, להפוך אותו לדבר הכי חשוב, למרות שבעיניי רבים הוא סתמי)? התשובה היא שספורט, לרוב, הוא הדבר הכי חי שקיים בחיים. הוא אהבה לבני אדם רגילים שעושים דברים בלתי רגילים – מתגברים על מכשולים, שוברים תקרות זכוכית ומגיעים הכי רחוק שאפשר. סרטי הספורט הם ביטוי טוב לדברים האלה. בין אם אמיתיים ובין אם פיקטיביים, הם מביאים לידי ביטוי את היופי והדרך שבה הספורט שובר מחיצות, וגורמים לך להתקרב לאנשים שלא חשבת שתזדהה איתם לעולם. הנה העשרה הנוגעים ביותר.

מקום 10: מלך הסלים

1988, במאי: דובי גל
אוקי, קצת מצחיק להתחיל עם דובי גל, אבל לא בכדי הוא הפך לסרט קאלט ישראלי. סיפורו של שמשון – גרוש ואבא לילד – שהופך ביום אחד לכוכב כדורסל. הופעה מקרית שלו באימון מביאה אותו לקבוצת "נווה עם" המקומית, שמשתתפת באליפות השכונות. שמשון, שנתקל בלא מעט קשיים בדרך (כולל חטיפה של הילד שלו), מתגבר על כל המכשולים ומביא את האליפות לשכונה. בסוף הוא גם מאחה את הקרעים עם גרושתו ואפילו זוכה להצעה מה-NBA. לא יצירת מופת, אבל כן סרט שובה לב – עם דובי גל בתפקיד הראשי, כשלצידו דורית פלד-הרפז (שאתם מכירים בתור אמא של קופיקו) ואפילו רבקה מיכאלי, שותפתו לשעבר של גל ב"ניקוי ראש", בתפקיד חביב וקטנצ׳יק. שווה רק בשביל הנוסטלגיה, וגם בגלל שיר הפתיחה המדבק.

מקום 9: מייק באסט: מנהל את אנגליה

2002, במאי: סטיב בארון
תרבות הכדורגל באנגליה והחיבור האובססיבי של הממלכה למשחק היא נושא שנכתבו עליו ספרים רבים וגם סרטים, אבל הסרט הזה הוא כנראה הסאטירה הטובה ביותר על השגעת האנגלית סביב הכדורגל – ומעל הכל – סביב הנבחרת הלאומית. זהו סיפור על באסט, שחקן עבר ומאמן בליגות הנמוכות (שייע פייגנבוים בריטי שכזה), שיום אחד, לגמרי בטעות, הופך להיות מאמן נבחרת אנגליה – ג׳וב לחוץ וקשוח שהפיל לא מעט מאמנים גדולים בעבר. תוך כדי המסע שלו עם הנבחרת למונדיאל בברזיל אנחנו מקבלים זווית לכל מה שמשעשע ודפוק בתרבות הכדורגל בממלכה: העיתונאים קצרי הרוח, השחקנים הבליינים, המאמן עצמו שלא נגמל מההרגלים הישנים, והעסקנים הלא יוצלחים, שמהר מאוד מוצאים דרך לרכב על ההצלחה. סרט משעשע לכל מי שאוהב כדורגל, בוודאי למי שאוהב כדורגל אנגלי, אבל גם למי שמחובר לבריטניה כאומה.

מקום 8: ספייס ג׳אם

1996, במאי: ג׳ו פיטקה
היו סרטי כדורסל גדולים יותר אבל קשה לחשוב על סרט איקוני יותר. סרט שהפגיש בשנת 1996 שני אייקונים בתרבות האמריקנית והעולמית – מצד אחד מייקל ג׳ורדן, בשיאו ככדורסלן הגדול מכולם, ומצד שני באגס באני בשנות הזוהר של הלוני טונס. הוא מתחיל ברגע שבו כוכבי הסרטים המצוירים פוגשים נבחרת של חייזרים למשחק על עתיד כדור הארץ – כשהחייזרים מתחמשים בכשרונם של שחקני ה-NBA. בתגובה, באגס וחבריו מגייסים למשימה את ג׳ורדן, שבימים ההם (כמו במציאות) פרש מכדורסל לטובת בייסבול. ג׳ורדן חוזר למשחק אחד בלתי נשכח, ומציל את העולם. כל ילד בגיל הנכון שגדל על ג׳ורדן כאייקון זוכר את הסרט הזה, שבו משתתפים גם ויין נייט (ניומן מ"סיינפלד"), צ׳ארלס בארקלי, פטריק יואינג ואפילו ביל מאריי בהופעת אורח בלתי נשכחת. אגב, אחרי שנים החליט לברון ג׳יימס לעשות סיקוול לסרט הזה – אבל למען האמת, גם בזה הוא היה פחות טוב מהוד אווריריותו.

מקום 7: קינג ריצ׳רד

2021, במאי: ריינלדו מרקוס גרין
כנראה שאין סיפור גדול יותר בטניס הנשים מאז היווסדו מזה של האחיות ונוס וסרינה וויליאמס. שתי ילדות שחורות מקומפטון, לוס אנג׳לס, עם חלום לא אופייני להצליח בטניס, שנחשב עד אז ל"ספורט הלבן". הסרט מתמקד במי שדחף אותן להצלחה – האבא, ריצ׳רד – אדם שלא תמיד היה קל לעיכול, אבל הקדיש את חייו להצלחה של שתי בנותי. הוא ראה אותן, בהדרגה, משתלטות על הענף , כשדווקא סרינה, האחות הצעירה ומי שנחשבה לפחות מוכשרת – הפכה לימים לאחת הספורטאיות הגדולות בעולם. וויל סמית׳ מככב בתפקיד נפלא בתור ריצ׳רד – מה שגרם לסרט להצליח מאוד בקופות, והיה אמור לגרום לו להשתלט על טקס פרסי האוסקר. ואז וויל סמית׳ עשה משהו אחר שתפס את הכותרות, ולא היה ממש קשור לסרט המפואר שהשאיר מאחוריו – וקצת נשכח, בצל השערורייה.

מקום 6: אהבה על הדשא

1997, במאי: דייויד אוונס
דיברנו על הספורט מהזווית של השחקנים, המאמנים ואפילו ההורים – ועכשיו: ניתנת הבמה לאוהדים, או יותר נכון לאוהד ספציפי אחד בשם ניק הורנבי, שהתאהב בארסנל. בשנת 1992 הוציא הורנבי את הספר "קדחת המגרש", ספר אוטוביוגרפי שמתאר את מערכת היחסים שלו עם הקבוצה, שבסוף שנות השמונים היתה רחוקה מלהרשים בכדורגל האנגלי – עד לשנת 1989 שבה הדהימה את כולם וזכתה באליפות. חמש שנים אחרי הספר הפך אותו הבמאי דייויד אוונס לסרט, שבו תוארה גם ההשפעה של ארסנל והכדורגל על מערכת היחסים בחייו של גיבור הסרט פול אשוורת׳, שמבוסס על הורנבי ומגולם ע"י קולין פירת׳. זהו סרט שמספר היטב את סיפור חייו של אוהד כדורגל, על הסבל שבו – וגם על האושר, שמגיח לפעמים.

מקום 5: גמר גביע

1991, במאי: ערן ריקליס
קיץ 1982 היה טראומטי עבור יושבי הארץ. זה היה אמור להיות קיץ אופטימי – קיץ של מונדיאל, הקיץ שבו גביע העולם בכדורגל היה אמור להשתלט על לוח הזמנים של כולנו כמו בכל ארבע שנים. אבל בקיץ הזה רצינו מדריד וקיבלנו מלחמה. זה היה הקיץ שבו פרצה מלחמת שלום הגליל, הידועה גם כ"מלחמת לבנון", שהפכה לטראומה מדממת של 18 שנה. הסרט מספר את הסיפור של כהן, שהתכונן זמן רב לנסוע לספרד לקראת המשחקים, ובמקום כרטיס טיסה – קיבל צו גיוס. בהמשך, הוא גם נופל בשבי ויוצר קשר עם השובים שלו דרך המשחק שמחבר אותם ודרך נבחרת איטליה, שתהפוך לאלופת העולם באופן מפתיע. זהו סרט שמספר סיפור ישראלי, אבל גם בינלאומי – על הדרכים המשונות שבהן כדורגל יכול לחבר בין אנשים שונים לגמרי.

מקום 4: יש לו את זה

1998, במאי: ספייק לי
ספייק לי הוא אחד הבמאים היותר חשובים שידע הקולנוע, עם סרטים שידעו לתאר את המציאות של הקהילה השחורה בארצות הברית. מ"עשה את הדבר הנכון" דרך סרט על חייו של מלקולם אקס ועד "שחור על לבן" (BlacKkKlansman) לפני חמש שנים, שאפילו זכה באוסקר. פעם אחת נגעה הקריירה של לי גם בעולם הכדורסל – בסרט מ-1998 שבו הפגיש שני גיבורים שחורים באותו הסיפור. זה הסיפור של ג׳יזס שאטלסוורת׳, כדורסלן צעיר שצומח בשכונות של ניו יורק, ונאלץ להתמודד עם אביו שנכנס לכלא לאחר שבטעות הרג את אשתו. הדילמות של נער צעיר משכונות העוני, הפיתויים שמביאה איתן ההצלחה והחלום הגדול על ה-NBA שדופק בדלת – הכל נכנס לסיפור הזה. דנזל וושינגטון מגלם את ג׳ייק, האבא, בתפקיד הראשי; ומי שמגלם את ג׳יזס הוא ריי אלן, אז כדורסלן צעיר בן 23 ולימים כוכב בהתהוות עם שתי אליפויות, 10 הופעות במשחק האולסטאר ואפילו מדליית זהב אולימפית. סיפור טוב, ששוב משתמש בספורט כמראה לדברים הרבה יותר עמוקים.

מקום 3: עיניים גדולות

1974, במאי: אורי זוהר
זה הסיפור על בני פורמן שתמיד הלך לו קלף. קלאסיקה ישראלית תוצרת הזוג המשגשג של שנות השבעים בישראל – אורי זוהר ואריק איינשטיין, שניהם כבר לא איתנו. זה היה אחד הסרטים האחרונים שזוהר ביים לפני שחזר בתשובה, אולי גם הסרט שהבהיר מדוע הוא עשה את המעבר הדרמטי מאוהלו של אביגדור לאוהלה של תורה. סיפורו של פורמן, מאמן כדורסל ורודף שמלות שהרעב שלו לנשים גורם להתפרקות חייו. בדרך, הוא חושד שכוכב הקבוצה שלו – יוסי, בגילומו של אריק איינשטיין, מתעסק עם רעייתו סימה (אליהו, במציאות אשתו של אריק). כל זה כשהכדורסל ברקע, משמש מטאפורה ליחסים הלא קלים בין מאמן לכוכב הצעיר שלו. אחד הסרטים היפים שזוהר ביים, גלויה מימים אחרים – תל אביב של הסבנטיז, מכבי והפועל בתקופה שבה היריבות היתה סוערת אבל פחות אלימה, ואריק איינשטיין אחד גדול מהחיים.

מקום 2: אני, טוניה

2017, במאי: קרייג גילספי
כמעט בפסגת הרשימה נמצא סרט יוצא מן הכלל על סיפור מטורף מענף שפחות מעסיק אותנו בדרך כלל: החלקה על הקרח. זהו הסיפור של טוניה הארדינג, המחליקה שנולדה בפורטלנד למשפחה לבנה קשת יום, ומנסה להחליק את עצמה החוצה מהמציאות הקשה. מערכת יחסים מתעללת, אמא קשוחה וקשת עורף, את כל זה היא מניחה בצד – לטובת החלום על תהילה אולימפית. אלא שמי שעומדת בדרכה היא ננסי קריגן, בת גילה וגם חברה בתחילת הדרך, שמתחרה איתה על הזכות לייצג את ארצות הברית באולימפיאדת החורף בלילהאמר 1994. המאבק ביניהם מגיע לשיאו כשבריון (ספק מטעמה של הארדינג וספק לא) נשכר כדי לרסק לקריגן את הברך, רגע לפני התחרות המכריעה. הפרשה שמעסיקה את התקשורת באופן אינטנסיבי הופכת את ההחלקה על הקרח לספורט נצפה ביותר – ומסיימת את הקריירה של הארדינג. מרגו רובי בתפקיד ראשי מדהים שוברת את הדמות שלה בתור האישה היפה בעולם ומגלמת תפקיד קשוח ואכזרי; אליסון ג׳אני (סי.ג׳יי מ"הבית הלבן") מגלמת את אמא שלה. סרט מריר, מצחיק לעתים קרובות, ובעיקר משוגע – כמו הסיפור שמאחוריו.

מקום 1: מאניבול

2011, במאי: בנט מילר
בייסבול אף פעם לא היה ספורט שהבנתי בו יותר מדי, אבל יש סרט אחד שכן גרם לי להתקרב אליו. אבל להתקרב ממש, עד כדי הצבתו בראש הרשימה. מה עושה קבוצה שצריכה להתגבר על פערים כלכליים? שעומדת מול אימפריה עשירה הרבה יותר ממנה, ומנסה לשווא להיאבק בחסרונות המובנים? זה הסיפור של בילי בין, מנהל באוקלנד אתלטיקס, קבוצה ששווה 39 מיליון דולר, שמנסה להתחרות עם הניו יורק יאנקיז – ששווים 114 מיליון. אלא שאז הוא בוחר בפיטר ברנד, בוגר אוניברסיטה טרי, שבעזרת שיטה חדשנית של חישובים סטטיסטיים מנסה לשנות את המשחק. בראד פיט בתפקיד הראשי (מגלם את בין), ג׳ונה היל הוא ברנד, ארון סורקין אחראי על התסריט – והסרט זכה לשש מועמדויות בטקס האוסקר של אותה שנה. גם כאן, ספורט כמשל לחיים – שבו הגיבורים יכולים להגיע ממקומות בלתי צפויים.