סשה נאסר מעצבת אופנה בפריז כי "בארץ לא משנה מה ערבים עושים, הם לפני הכל ערבים. זה מגוחך"
היא חיה בפריז ונושמת את יפו, מתגעגעת לארץ אבל לא מוכנה ליפול למשבצת הערבייה הנכונה של הרגע. סשה נסאר משגרת את קולקציית הביכורים שלה מעיר האורות היישר לפרישמן, ובסך הכל מבקשת שתיתנו לה לעשות בגדים בשקט
סשה נסאר חיה בדואליות כבר שמונה שנים, מאז עזבה את יפו לטובת לימודי אופנה מעבר לים. ארבע שנים חלפו מאז שהציגה את פרויקט הגמר המדובר שלה בשלוחה הפריזאית של בית הספר היוקרתי מרנגוני (שממנו יצאו מעצבים כמו דומינקו דולצ'ה ופרנקו מוסקינו), אך רק כעת משחררת המעצבת בת ה־30 קולקציית ביכורים תחת מותג הנושא את שמה.
ממש כמו נסאר עצמה, גם הקולקצייה שלה, שנמכרת החל מהשבוע שעבר בבוטיק פרשס בפרישמן, מרחפת על קו פריז־יפו. 15 הדגמים שעיצבה כוללים גלביות ושמלות קלילות שחושפות כתפיים ("אלה הדברים שאני לובשת כשאני מבקרת ביפו") בצד חליפות חצאית ושמלות מעטפת שנושבת מהן בריזה מערב אירופית ("אלה דברים שקצת יותר מסורבל ללבוש בקיץ אבל עדיין כיף").
נסאר הייתה שותפה לפיתוח הבדים שמרכיבים את הקולקציה. גם הם, לדבריה, נמצאים על קו התפר השקוף שמגשר בין שתי הערים האהובות עליה בעולם. כך, בצד בד דנים ממוחזר הנושא הדפס של פסים קוקטיים, ניתן למצוא בד כותנה מעורב בצמר רך המעוטר בדוגמה עדינה של משושים שכמעט נטמעים בחומר הגלם עצמו או בדי משי משופעים במוטיבים עכשוויים של ערבסקות בגוונים של כחול, צהוב, שחור ולבן.
צילומי הקולקציה התקיימו בדירה פריזאית קלאסית. בניגוד לקולקציית החורף העתידית, שאותה כבר הספיקה נסאר לצלם על אחותה הצעירה, האיט גירל הקולינרית וופא נסאר, את קולקציית הביכורים בחרה לתעד על כתפיה השבריריות של דוגמנית דוברת צרפתית. את הבגדים יוצרת נסאר מהסטודיו הביתי שלה בפריז, בין סשן אחד לשני של געגוע עמוק לבית ביפו.
פרויקט הגמר של נסאר סימן אותה כמישהי ששווה לשים עליה עין ואף זיכה אותה במקום הראשון בתחרות המעצבים השנתית של Graduate Fashion Week בלונדון. מאז היא הספיקה להשתפשף בבתי האופנה היוקרתיים קשארל, ז'וליאן פורנייה ואקנה, לסיים לימודי תואר שני במרנגוני (שאליהם התקבלה במלגה מלאה) ואף למכור את קולקציית הגמר אונליין תחת חסותה של חברת האופנה הדנית מיוז.
לשנקר ומקבילותיה היא כלל לא ניסתה להתקבל. "מלבד העובדה שקסם לי ללמוד בחו"ל, לא נראה לי שהיו מקבלים אותי ללימודים בארץ. תנאי הקבלה פה מאוד קשים ואני מאוד חרדה ממבחנים", היא מנמקת. "חוץ מזה, גם אם היו מקבלים אותי ללימודים בארץ, אני לא חושבת שהדברים שהייתי יוצרת היו מתקבלים באותה השלווה שהם מתקבלים כאן בפריז".
כלומר?
"בארץ היו מתייחסים לעשייה שלי מהיבט אחד בלבד, כמו שקורה עם כל יוצר ערבי. הייתי נתפסת כערבייה שעשתה קולקציה פוליטית וזהו. הבעיה בארץ היא שלא משנה מה ערבים עושים, הם לפני הכל ערבים וזה קצת מגוחך. הרבה פעמים שואלים אותי אם אני נרתעת מזה שמציגים אותי כערבייה וזאת ממש לא הנקודה. לא כל ערבי חייב להפוך לנציג של הסכסוך. תחשבי שאם בכל פעם שהיו כותבים על יהודי היו מציינים אם הוא ממוצא אשכנזי או מזרחי. זה מוזר".
זאת הסיבה שלא חזרת לארץ?
"בסופו של דבר אני נמצאת בפריז כי יותר קל להתבסס כאן כמעצבת. יש פה יותר גישה לחומרי גלם ולאמצעי ייצור ויותר קל להתערות בתעשייה המקומית".
את מנסה להפריד בין פוליטיקה לאופנה, אבל למעשה פרצת בזכות קולקציית בורקות בשם "האביב הערבי".
"זה לא היה אמור להיות פרויקט פוליטי. אמנם השם שלו יצא ככה, אבל זאת לא הייתה הכוונה. ביקשו מאיתנו ליצור קולקציה בנושא האביב, אז שיכללתי את הקונספט. בסופו של דבר, הקולקציה הזאת נולדה מ־100 אחוז אהבה לנשים ולאסתטיקה".
יכול להיות שהמוצא שלך בשילוב הנטייה האנושית לקטלג עשו פוליטיזציה לבגדים שלך?
"זה בדיוק מה שקרה. ברור שהמוצא שלי הוא חלק מהזהות שלי אבל אני לא פוליטיקאית, אני עושה בגדים, אז תנו לי לעשות בשקט את מה שאני אוהבת. אם הייתי רוצה לעסוק בפוליטיקה, הייתי עושה משהו אחר. בינתיים זה לא הקטע שלי".
בקיצור, נכון לעכשיו השקט היחסי גובר על הגעגוע הביתה.
"הלוואי שהייתי יכולה לחיות בשני המקומות במקביל. לשמחתי ולצערי, את מרבית שנות ה־20 שלי לא העברתי בארץ. לפריז הגעתי בטעות. בהתחלה נרשמתי בכלל ללימודים בשלוחה במילאנו, בשנה השנייה מצאתי את עצמי עוברת ללמוד בלונדון בעקבות אחי שגר שם, ובתום השנה הזאת הפסקתי את הלימודים וחזרתי הביתה כי הרגשתי אבודה".
איפה הלכת לאיבוד?
"לי ולאופנה יש יחסים מורכבים. יש ימים שאני בטוחה ב־100 אחוז שזה מה שאני רוצה לעשות, ויש ימים שאני מרגישה את ההפך המוחלט. הרגשתי כמו עוד אחת בתוך התחרות האינסופית הזאת. הייתי בחרדה מתמדת. זה הזכיר תוכנית ריאליטי, אם נכשלת אין מועד ב' – את מודחת. הלימודים היו כל כך אינטנסיביים, שבשנה א' מצאתי את עצמי מאושפזת מרוב לחץ".
אז איך מצאת את עצמך בפריז?
"היה לי חשוב לסיים את התואר אז החלטתי לחזור לשנת הלימודים האחרונה. בזמן ההפסקה שלקחתי החליטו לשנות את תוכנית הלימודים בלונדון, כך שלא התאפשר לי לחזור לשם. התבקשתי לבחור בין מילאנו לפריז, ובפריז לא הייתי מעולם אז החלטתי לנסות. בהתחלה סבלתי נורא – היה לי קשה עם השפה, לקח לי זמן להתאקלם והעיר כולה הייתה לי קשה לעיכול. לקח לי שנה וחצי להתרגל, אבל היום אני מאוהבת בעיר ומרגישה פה בבית, כמעט כמו ביפו".
סשה נסאר, 250־860 ש"ח, להשיג בבוטיק פרשס, פרישמן 63 תל אביב