עבודה מועדפת

ביום חמישי שעבר, בשעה 18:00, צעד בוז'י הרצוג החוצה מבית פרטי ומפואר בבקה אל גרבייה עם בקבוק שמן זית בגובה של ילד בן 9 ביד וחיפש מה לעשות בו. העמסת הבקבוק לג'יפ המזדה הכסוף שחיכה לו בחניה הייתה כרוכה בכאבי ראש רבים – חשש שהשמן יישפך על המושבים; הניג'וס שבסחיבת בקבוק הזכוכית העצום מהאוטו הביתה; המבט הלא מבסוט שתזרוק אשתו מיכל כשתראה את השלל שהביא בעלה; וכמובן – התיק של העברת השמן לכמה בקבוקי קולה ריקים ואפסונם בארון שמתחת לכיור. חוץ מזה הרצוג סובל מבעיה במיתרי הקול שגוזרת עליו להימנע ממאכלים חומציים, אבל לך תסביר לג'לאל אבו חסיין – פעיל מפלגת העבודה המסור שאירח אותו בסלון ביתו ובחר להעניק לו את שמן הזית – שחומציות באה רע. הדבר האחרון שבוז'י צריך, שבוע לפני הפריימריז וכשחברי המפלגה הערבים תומכים בו באופן די גורף, זה לפגוע בכבוד המארח האדיב.

הוא הרי למוּד ניסיון, בוז'י, אפילו הצטלם לפרק של "עבודה ערבית" שבו הוא שוכר את שירותיו של אמג'ד עליאן כיועץ לענייני הבוחר הערבי. בפרק המדובר אמג'ד טוען שהדבר הכי חשוב לערבי זה כבוד. בוז'י, שמקשיב לעצתו, מתבזה בנאום מול קהל מאוכזב בנצרת שלא מסתפק במלמוליו המונוטוניים את הדרכים השונות לומר "כבוד" בערבית ("איחתיראם", "שארף", "כּאמל"). למזלו בחיים האמיתיים הוא פחות קלולס בכל הקשור למגזר הערבי, ולכן ויתר על הניסיון להשאיר את שמן הזית אצל אבו חסיין והסתפק באפסונו בתא המטען של הדוברת.

6,000 הערבים החברים במפלגת עבודה – כעשרה אחוזים מכלל חברי המפלגה – צפויים ברובם להצביע להרצוג לתפקיד יו"ר המפלגה בפריימריז שייערכו בעוד שבוע. הסיבה העיקרית היא האכזבה שלהם מההחלטה של שלי יחימוביץ' להזיז את המקום המשוריין לערבי ברשימה לכנסת – שמסורתית היה בעשירייה הראשונה – למקום ה־18 (שבו דורג ראלב מג'אדלה). היא הייתה משוכנעת שהעבודה בראשותה תביא 20 מנדטים ויותר ולא תיארה שהציבור יעניק למפלגה 15 מנדטים בלבד, מה שאומר שלעבודה אין אף חבר כנסת ערבי בכנסת הנוכחית. הרצוג מנצל את הסנטימנט השלילי הזה נגד יחימוביץ', ועם האחיזה הניכרת שיש לו ממילא בקרב הערבים הוא שואף למקסם את פוטנציאל הקולות בסקטור הזה.

אותה אחיזה בלטה בדינמיקה בין הרצוג לבין 30 הגברים שהתאספו בסלון רחב הידיים של אבו חסיין כדי לברך אותו ולהכריז על תמיכתם בו. בניגוד לבוז'י מ"עבודה ערבית", הרצוג האמיתי יודע מעט ערבית והצליח לחבר כמה משפטים שהעלו חיוך על פני הנוכחים. הוא הדגיש כמה הוא שמח להיות פה ובירך את אחד הגברים, תושב אום אל פחם, על חתונת ביתו.

"אבל למה לא באת לאירוע, בוז'י?", הפתיע אותו האיש, ובוז'י לא התבלבל והשיב: "כי אני מאוד עסוק בקמפיין ולא יכולתי לצערי, חוץ מזה עדיין לא התאוששתי מהחתונה של הבת של ג'לאל. איזה אירוע זה היה, יא אללה".

אבו חסיין המארח שימש גם כמנחה המפגש ופתח אותו בהצגה של הרצוג תוך שימוש בקול רם ואינטונציה של נואם בעצרת של עשרות אלפי אנשים.

"בוז'י לא סתם מנהיג, הוא קיבל את ההנהגה בירושה מאבא שלו!", הוא ציין בטון מחמיא שמעט צרם להרצוג (מאוחר יותר אף הדגיש באוזני הנוכחים שהפך למנהיג זכות עצמו). "תבינו, לביבי וללפיד אין מושג מה קורה במגזר הערבי", אמר הרצוג לגברים בסלון. "אני מבטיח שהעבודה בראשותי תחזיר את הדיבור על יחסי יהודים־ערבים והסכסוך למרכז הבמה, וככה נחזיר אלינו את המצביעים שעברו ללפיד, למרצ וללבני". אחד הגברים זעק: "גם לשלי אין מושג! היא יודעת רק לדבר, כי באה מהטלוויזיה. היא גורמת לנו להרגיש זרים במפלגה שלנו; והיתרון שלך, בוז'י, הוא שאתה מבין את המנטליות שלנו, מבין שערבים רוצים יחס אישי וחם".

אחד הגברים שהנהנו להסכמה כששמעו דברים אלה הוא פעיל ותיק של המפלגה שמעדיף להישאר בעילום שם, תושב בקה אל גרבייה, איש בנק לאומי זה 35 שנה שיצא לפני חודש לפנסיה. שאלתי אותו אם הסיבה ליחסים הלא טובים בין יחימוביץ' לערביי מפלגת העבודה היא נושא השריוּן בלבד, או שענייני כבוד באמת משחקים תפקיד.

"זה לא רק השריון", הוא טען, "זה גם ההזנחה של הדגל המדיני וגם סוגיות של כבוד, כן. לפני שנה היה ניחום אבלים במשפחה של סאלח טריף (חבר כנסת ושר דרוזי לשעבר בעבודה, ע"מ), ושלי התלבטה אם לבוא כי לא מצאה איש שיקשר אותה לאירוע, איזה קונקשן. בסוף חיליק בר בא איתה. היה לה קשה לבוא לבד, אתה מבין?".

למה שהיא תפגע לעצמה בפופולריות ביודעין? כמה קשה לבוא לניחום אבלים?

"היא באמת לא מבינה את המנטליות, לא תופסת עד כמה חשובים הדברים האלה. אולי היא גם מפחדת לנסות".

לא רק מלחמה בטייקונים

המירוץ בין יחימוביץ' להרצוג מסתמן כצמוד באמת. סקר מטעמו של הרצוג עצמו שנערך בקרב 467 מתפקדי מפלגת העבודה הראה שוויון בינו לבין יחימוביץ': 35 אחוז תמיכה לכל אחד מהם, 24 אחוז טרם החליטו ושישה אחוזים לא תומכים באף אחד מהשניים. סקר נוסף מטעמו של הרצוג, שבו הוא מרבה לנפנף, נערך בקרב הציבור הכללי ומראה שמפלגת העבודה בראשותו תקבל 14 אחוז מסך הקולות אם ייערכו היום בחירות לכנסת, ותחת יחימוביץ' משיגה המפלגה שבעה אחוזים בלבד.

בגדול אפשר לומר שחברי מפלגת העבודה המבוגרים והוותיקים תומכים בהרצוג והצעירים הולכים עם יחימוביץ'. מאחר שסניף תל אביב של המפלגה הוא הגדול ביותר בארץ, נראה שהבחירה של הרצוג להתראיין לTime Out נועדה למשוך אליו תומכים תל אביבים של ראשת המפלגה. גם בקרב חברי הכנסת החלוקה דומה: כבל, מרגלית, מיכאלי ואולי גם פואד תומכים בהרצוג, בעוד רוזנטל, מזרחי, שפיר, בירן, בר לב וכן נחמן שי ובאבישי ברוורמן – תומכים ביחימוביץ'.

רשימת התומכים של ראשת המפלגה אמנם ארוכה יותר, אבל חברי הכנסת שתומכים בהרצוג מדורגים גבוה יחסית ברשימה (כבל שלישי, מיכאלי רביעית, פואד חמישי, מרגלית עשירי), ולכן ביכולתם להביא יותר מצביעים מאשר שפיר, רוזנטל ושאר תומכי יחימוביץ'. גם עופר עיני הביע תמיכה בהרצוג, אבל התפטרותו מתפקיד יו"ר הההסתדרות לפני הבחירות בטח שלא תועיל לו, אולי אף תזיק. "חלק מחברי הכנסת הצעירים תומכים בשלי פשוט כי היא היו"ר עכשיו והם לא רוצים לצאת נגד יו"ר מכהן", טוען הרצוג.

מה בעצם הטענות שלך נגד יחימוביץ' בנוגע לניהול מערכת הבחירות של מפלגת העבודה?

"שלי כלאה אותנו בנישה שלא הצלחנו לצאת ממנה – נישה של צדק חברתי במובן הצר. תבין, צדק חברתי זה דבר נהדר וחשוב, אבל לא יכול להיות שנדבר רק על צדק חברתי ונזניח נושאים כמו תהליך השלום, יחסי יהודים־ערבים במדינה, איכות סביבה, מה לא. לא היינו מגוונים מספיק והתמקדנו רק במלחמה בטייקונים. שלי חשבה שתצליח להביא מנדטים מהימין, מהמתנחלים, אבל זה לא צלח כי יש סתירה מובנית בין צדק חברתי להתנחלויות, אין מה לעשות. ברגע המכריע הציבור לא האמין לה שהיא מסוגלת להיות ראש ממשלה. אם אני הייתי בראש המפלגה הייתי מדבר על הצדק החברתי אבל גם על תהליך השלום, ובאינטנסיביות כמו של ציפי לבני".

במקומה היית לוקח את תיק האוצר ונכנס לממשלה?

"מה שהייתי עושה במקומה זה מכנס את צמרת המפלגה ומפרט בדיוק את ההצעה שקיבלתי מביבי, לא שומר את זה לעצמי. אמרתי לה אז – בלי שידעתי את פרטי ההצעה שקיבלה ממנו – שהיא צריכה לדרוש מביבי הסכמה למתווה קלינטון לצד דרישות חברתיות־כלכליות כתנאי לכניסה לממשלה".

בתור גרופי של תהליך השלום ולנוכח העובדה שבתוך הקואליציה הנוכחית יש מי שמפריע לו להתקדם, אני מבין שאם תנצח בפריימריז תפעל להיכנס לממשלה כדי לקדם את השיחות.

"לאו דווקא. אני לא יודע לאן נתניהו הולך, רק יודע שהממשלה הזו מובלת על ידי שלושה ימנים ושאנחנו לא שם. אם אני יו"ר המפלגה ואני יודע שנתניהו הולך בכל הכוח לשלום – אני אהיה שם כדי לעזור לו, כן. אבל בשביל להשתכנע אני מצפה לראות מפה ולהבין לאן הוא הולך בסופו של יום. צריך לזכור שאם הוא ילך למהלך רציני ולא למשהו פיקטיבי, זה גם יעזור לו עצמו פוליטית".

ואיך תבטיח שהמילה של ביבי היא באמת מילה, ושלא תיכנסו לממשלה תוך הבטחה לקידום רציני של המשא ומתן שלעולם לא יקרה?

"אם אקבל דווח מה היה בשיחת שמונה השעות בין ביבי לג'ון קרי, למשל, אולי אהיה יותר חכם".

אולי הדרך לוודא שכניסה שלכם לממשלה באמת תקדם את תהליך השלום היא לעשות ברית עם לבני ולפיד לפני הכניסה? יחד יש לכם רוב לשלום בתוך הקואליציה (40 חברי כנסת מתוך 71 אם העבודה נכנסת במקום הבית היהודי).

"עזוב, אני לא עושה משא ומתן עכשיו. זה לא רציני".

אתה בקשר עם לבני, סיכמתם על שיתוף פעולה אם תנצח בפריימריז?

"לא, אני לא בקשר עם ציפי לבני בשוטף".

ונגיד שהמהלך הושלם ואתם בממשלה. איך אפשר לייצר תקווה ואמונה בשיחות בקרב הציבור, שכל היום שומעים שרים שמסבירים שאין למשא ומתן הזה תוחלת?

"קודם כל לא אמרתי שאני רוצה להיכנס לממשלה. לגבי שאלתך – צריך קודם כל לבוא לציבור ולהגיד לו שיש פרטנר, בהחלט, ואז לפנות לאבו מאזן ולהבהיר לו שישראל מצפה שיגיע לפיוס פנימי בתוך עמו כדי שהשיחות יהיו מול הנהגה אחת שמקובלת על כל העם הפלסטיני. לנתניהו יש בעיה אינהרנטית ביצירת אמון, ואני חושב שחייבים להסתכל לציבור ולמתנחלים בעיניים ולומר בפה מלא שיהיו פינויים של התנחלויות מחוץ גושים, כן".

לא הפרטתי

הרצוג איש נחמד. נעים לנסוע איתו במכונית מבקה אל גרבייה להוד השרון בפקקים של חמישי בערב. הוא זורק פה ושם "אחי" כשמזהה מישהו צעיר בסביבה, ועושה הכל בחיוך של חנון שיודע גם לשחרר כפתור ולעשות חיים כשצריך. בכוחן של שתי אמירות לחלץ ממנו רגשות מוכנים, בהזמנה ממש: הראשונה היא "אתה נחמד מדי בשביל להיות מנהיג". הרצוג דרוך כל כך בציפייה שיגידו לו את זה, עד שהוא קופץ עם התגובה המוכנה אפילו כשמי שמולו ניסה בכלל לומר משהו אחר. כך היה כשהתחלתי לשאול "אתה יודע, בוז'י, אתה נתפס בציבור כפוליטיקאי ש…", והוא השלים אותי מיד ואמר: "כן, כן, אני יודע. כטיפוס נחמד מדי, חמוד כזה". בראיון שנתן למדור "ענייני פנים" ב"מוסף הארץ" בסוף השבוע שעבר הוא אף צירף אנקדוטת עבר לנושא הזה: "במשך שנים היה לי תסביך בגלל הבייבי פייס שלי. לא אשכח איך כשהייתי סטודנט למשפטים ואשתי הייתה בהיריון, דפקה על דלת הבית שלנו איזו אשת מכירות וכשפתחתי שאלה אם אימא בבית?".

האמת היא שהתכוונתי לשאול משהו אחר. רציתי לומר ששלי יחימוביץ', למרות הכישלון היחסי בבחירות, הצליחה לשקם את מעמדה של מפלגת העבודה ולגרום לאנשים לראות בה מפלגה אידיאולוגית ולא עוד מקבץ של מחפשי תיקים ומשרדים בהנהגת אהוד ברק חסר הבושה. אתה, לעומת זאת, נתפס כשריד של המפלגה הישנה, חסרת עמוד השדרה, שמונַע בעיקר מהרצון לשבת בממשלה ויהי מה.

"זה דיון כל כך שטחי ה'להיכנס לממשלה או לא' הזה. אני רוצה להנהיג את העבודה כדי להחליף את השלטון הכושל שיש לנו היום, ועם ישראל מחפש מנהיגים יותר רציניים ממנהיגי התקשורת השטחיים שיש לנו היום. זה נכון שהוטחה בי ביקורת כי בתור שר רווחה נשארתי בממשלת נתניהו ולא יצאתי ממנה בזמן. התחננתי אז לנתניהו שיאריך את ההקפאה בשלושה חודשים, אבל הוא סירב".

אז למה לא פרשת אחרי הסירוב?

"כי הייתי מחובר חזק מדי למשרד הרווחה ולתהליכים שהובלתי שם".

האמירה השנייה שמוציאה מהרצוג תגובה אוטומטית היא הטענה שכשר רווחה (2007־2011) הוא הפריט שירותי רווחה רבים. המשרד בתקופתו הוציא מכרזים שחיפשו עמותות חיצוניות שיפעילו שירותים כמו פנימיות לנערים עבריינים, הוסטל לצעירים ללא קורת גג, מרכזי יום לאנשים על הסקאלה האוטיסטית ופנימיות טיפוליות לתינוקות המועמדים לאימוץ. אחת המשמעויות של צעד זה היא שנותני השירות שבאים במגע עם האוכלוסיות הנזקקות מועסקים על ידי העמותה ולא מנהלים יחסי עובד־מעביד עם המשרד. במקרים מסוימים – למשל מורות השיקום לעיוורים שהעסיקה עמותת מגדל אור – משרד הרווחה לא התערב גם כשהעמותה הלינה את שכרן של המורות במשך כמה שנים. הרגש ששמור אצל הרצוג למשמע טענה זו הוא כעס. זה הנושא היחיד שגורם לו להרים את הקול ולהפוך את השיחה לעימות. הוא מבין שבתור מי שמציג עצמו כאביר זכויות העובדים ומרבה לחבק את ההסתדרות, הנרטיב של "השר שהפריט את הרווחה" הוא בלתי נסבל מבחינתו.

"זה פשוט קשקוש", הוא אומר. "אקי"ם, ויצ"ו, איל"ן, זו הפרטה?! העברתי את הסמכות בנושאים מסוימים לעמותות שלא למטרת רווח, לא לחברות מסחריות. אלה גופים מצוינים שמתמחים במה שהם עושים וכל כוונתם לעזור. אם זו הפרטה אז אני גאה שהפרטתי ואעמוד מאחורי ההחלטות האלה לאורך כל הדרך. משרד הרווחה חייב להתקשר עם הגופים האלה כי הם מתמחים במה שהם עושים ומטפלים באנשים טיפול קודש ממש".

אי אפשר היה לשלב את הידע והניסיון של העמותות בפעילות משרד הרווחה בלי להעסיק את נותני השירות כעובדי קבלן?

"תקשיב, עולם הרווחה מתקדם ומשתכלל. מי שלא יודע לעבוד עם הקדמה והטכנולוגיה של היום, פשוט לא רלוונטי יותר. ארגון כמו אקי"ם קם כשאף אחד במדינה לא ידע כלום על אוטיזם, ולכן לקבל שירות ממנו זו הצורה האופטימלית לעבוד".

על הכיפאק, אבל למה לא לוודא שהאנשים שבסופו של יום מטפלים באוטיסטים יהיו עובדי מדינה וייהנו מאותם תנאים שמהם נהנים מאות אלפי עובדים שמאוגדים בהסתדרות?

"כי אנחנו לא רוסיה. צריך לתת לאנשים זכות להתבטא, כמובן, ולאפשר להם זכות התאגדות והתארגנות. בכל המסגרות של העמותות יש לעובדים יכולת וזכות להקים ועדים, אין שאלה בכלל. אני חושב שקשה עד בלתי אפשרי לשפר ולתקן את הביורוקרטיה במשרד כמו משרד הרווחה, ולכן נכון יותר להעביר את האחריות לטיפול המקצועי לעמותות מהמגזר השלישי מאשר לנסות לשלב את הידע שלהן במערכת החולה של המשרד".

לפני כחודש התראיין אלון חסן ל"גלובס" ודיבר על ההאשמות נגדו לגבי העסקים מחוץ לנמל. הוא טען שלהרבה פוליטיקאים יש עסקים פרטיים במקביל לתפקידם הציבורי ואמר: "תשאל את בוז'י הרצוג אם משרד הרצוג פוקס נאמן הוא המשרד שלו או לא". אתה עדיין גוזר רווחים מהמשרד הזה?

"זו טענה פשוט מגוחכת ולא רצינית. פרשתי מהמשרד הזה ב־2002 ולא הסתכלתי אחורה מאז. אני לא לוקח משם שום כסף ושום כלום".

היית שם שותף של יעקב נאמן, שר המשפטים לשעבר ומלך הפרו טייקונים. בתור סוציאליסט, איך הסתדרת איתו?

"צריך להבין שזה משרד ענקי עם הרבה שותפים ועובדים. לי ולנאמן יש הבדלים אידיאולוגיים גדולים ולא פעם התווכחתי איתו קשות סביב שולחן הממשלה. פעם אחת רבנו כל כך חזק שביבי היה צריך להפריד ואמר לנו: 'הרצוג, נאמן, אתם רוצים שאביא עליכם את פוקס?'".