העתיד של המקום הזה בידיים שלנו. בואו ניקח בחזרה את המדינה
קו דק מאוד עובר בין זעם לייאוש ובין תקווה לייאוש. אתם חציתם את הקו הזה בשביעי באוקטובר ועכשיו אתם צריכים להבין איך אתם חוצים אותו בחזרה. ד"ר מאיה מארק מציעה פתרון פשוט: תעלו היום לירושלים. יש לכם תוכניות לערב? לא נורא. התוכניות שלכם ל-20 עד 50 השנים הבאות חשובות יותר
בואו בואו רגע, אנחנו צריכים לדבר.
אתם שהתגייסתם לצה"ל ונתתם שנים מהחיים שלכם למדינה, ואחר כך שברתם את השיניים על תואר ראשון בלי שום עזרה מאותה מדינה ועבדתם במשמרות וגרתם בדירת שותפים ואז הלכתם לעבוד בשוק העבודה הכי קשוח בעולם המערבי ומאז אתם משלמים מיסים של נורבגיה בשביל לקבל שירותים של הודו, ואחר כך עשיתם ילדים ושלחתם אותם למערכת החינוך הכי גרועה וצפופה בעולם המערבי בזמן שילדים דתיים וחרדים מתפנקים בכיתות קטנות ובתקציבי ענק על חשבונכם, ואז באו כל מיני קנאי דת וביחד עם כמה מושחתים כמעט עשו פה דיקטטורה, ואחרי כל זה הגיע השביעי באוקטובר ומאז האדמה רועדת והבטחון הכי בסיסי התערער והחדשות בלתי נסבלות והכל מרגיש שחור משחור ותחושה של מחנק ושל אין פה עתיד וחייבים להציל את הילדים.
>> ירושלים, עלינו עלייך: המדריך המלא להפגנה הגדולה בכנסת
>> אין מילים לתאר את האומץ של עמית סוסנה. וגם לא את עולב הממשלה
ונמאס לכם. התעייפתם. למי יש כוח, אתם אומרים לעצמכם. יכול להיות שזה נגמר, אתם אומרים לעצמכם. ובכלל, אפילו מוזיקה כבר אי אפשר לשמוע במקום הזה כי כל שיר צובט את הלב ודוקר את הנשמה ומזכיר לכם עולם שהיה ושאיננו עוד. התייאשתם.
קו דק מאוד עובר בין זעם לייאוש ובין תקווה לייאוש. אתם חציתם את הקו הזה בשביעי באוקטובר ועכשיו אתם צריכים להבין איך אתם חוצים אותו בחזרה. חסרות לכם סיבות לזעם? יכולתי לכתוב פה מאה סיבות, אלף, מליון – אבל אני לא אעשה את זה, כי אתם מכירים את כולן. למעשה, כעסתם וכעסתם עד שהתייאשתם. ויאוש לא מוציא לרחובות. יאוש משאיר אנשים בבית. יאוש נורא ומשתק שמונע מכולנו לעשות את הדבר האחד ההגיוני וההכרחי שחייבים לעשות עכשיו – להרעיד את המדינה עד שהם הולכים הביתה.
ברית של 64 קנאי דת ומושחתים יושבים עכשיו מול הטלויזיה ומחכים לראות אם הם הצליחו לייאש אותנו מספיק כדי שנשאר בבית. התקשורת כבר ערוכה לדווח. עמית סגל והחברים בערוץ 14 כבר לא יכולים לחכות לערב. הלויינים שסופרים ראשים כבר באוויר. ואתם שקוראים את זה עכשיו צריכים להאמין שאנחנו יכולים לשנות. הנה כמה סיבות טובות:
חסרות לכם סיבות לזעם? אתם מכירים את כולן. למעשה, כעסתם וכעסתם עד שהתייאשתם. ויאוש לא מוציא לרחובות. יאוש נורא ומשתק מונע מכולנו לעשות את הדבר האחד ההגיוני שחייבים לעשות עכשיו – להרעיד את המדינה עד שהם הולכים הביתה
1. אנחנו הרוב: לא רוב דחוק, לא רוב קטן אלא רוב מוחץ. רק תקראו את הסקרים – הליכוד נחתך בחצי, סמוטריץ' לא עובר את אחוז החסימה, כמעט 80 אחוז מהציבור חושב שנתניהו צריך להתפטר. אלה מספרים מטורפים, חסרי תקדים. תפסיקו לספר לעצמכם שאתם מיעוט, שהדמוגרפיה, שאנשים לא מבינים. זה סיפור הרסני, מייאש ושקרי שמשאיר אתכם בבית, גורם לכם לחשוב שאין לכם השפעה ומאפשר למיעוט קטן של דתיים ומושחתים לגנוב לרוב את המדינה. אחיכם ואחיותיכם הישראלים שאינם קנאי דת או ביביסטים מבינים טוב מאוד איזה אסון הביאה עלינו קואליציית הקנאים והמושחתים, ובדיוק כמוכם הם רוצים שהיא תלך הביתה. עכשיו. והם לא יבחרו בה שוב.
2. מנהלים נגדכם מלחמה פסיכולוגית: אל תכנעו לה. הסיבה שאין עכשיו ברחובות מיליונים שמשביתים את המדינה עד שממשלת הזדון והחורבן תתפטר – היא שהרוב חושב שהוא מיעוט. דבר כזה לא קורה סתם. תועפות של כסף הושקע ומושקע עדיין כדי לעצב את התודעה המעוותת הזו. היא הגורם לייאוש, לתחושה שאי אפשר לשנות, לפסיביות. זה הדלק של מכונת הרעל שנעזרת ברשתות ובתקשורת משתפי"ת שמביאה לאולפנים את נציגי המיעוט הקיצוני ולא את נציגי הרוב המתון, כדי שנתייאש עוד יותר, נעביר לערוץ אחר ונתנתק. אל תקנו את זה. אל תתנתקו ואל תעבירו ערוץ. הריאליטי האמיתי קורה היום בירושלים.
אין לנו שום סיבה לייאוש. ברית של 64 מושחתים, קנאי דת משיחיים וחרדים השתלטו לנו על המדינה. בתוך שנה הם הביאו את ישראל למקום המסוכן ביותר בתולדותיה. אין להם תמיכה ציבורית ואין להם לגיטימציה והם יודעים את זה
3. את המאבק האמיץ, המדהים, המנצח שניהלו הישראלים נגד ההפיכה המשטרית לומדים בכל העולם: בשום מקום אחר לא היתה נחישות כזו, התגייסות כזו, מספרים כאלה ברחובות. בשום מקום לא היה כזה זיהוי מוקדם, מדויק ונכון של כוונות זדון של דיקטטור בהתהוות ושותפיו ולא היתה התארגנות אפקטיבית כזו לסכל אותו. בשום מקום לא עברו מליוני אנשים תהליך פוליטיזציה מזורז מאפס למאה בתוך שבועות. זה כבוד גדול וגאווה גדולה. יש גם יתרונות ללהיות עם למוד מלחמות ומאבקים. יש לנו הרבה ניסיון בתחום.
4. לא רק ההפיכה המשטרית נמנעה: בכל מקום שבו סומנה מטרה – היה ניצחון גדול. הבחירות ללשכת עורכי הדין, שעד לפני שנה אף אחד שהוא לא עורך דין (וגם זה לא בטוח) לא התעניין בה ולא ידע שהיא בכלל קיימת, הפכו לזירת מאבק ציבורית שבה ניצח מועמד אלמוני את הדיל הפוליטי של המושחתים והדתיים במספר הדמיוני של 73 אחוז מהמצביעים. רק לפני כמה שבועות התמודדה בבחירות לרשויות המקומיות רשימה שצמחה מתוך המחאה – חוזה חדש. הרשימה הזו, שלא היתה קיימת קודם, התמודדה ב-26 רשויות בישראל וניצחה בכל אחת ואחת מהן. התוצאה היא שבכל הערים והמועצות האלה יש עכשיו נציגי ציבור שמחוייבים להיאבק למען דמוקרטיה ליברלית בישראל. עוד דוגמאות? קחו: פרס ישראל יחולק השנה על אפם ועל חמתם. רק השבוע רוטמן וסמוטריץ' נאלצו לקפל את חוק הרבנים המושחת שלהם. חגיגת ההשתמטות נגמרת. יש שופטים בירושלים. ויש עוד הרבה דוגמאות. כשאנחנו נאבקים אנחנו מנצחים.
אין לנו שום סיבה לייאוש. ברית של 64 מושחתים, קנאי דת משיחיים וחרדים השתלטו לנו על המדינה. בתוך שנה הם הביאו את ישראל למקום המסוכן ביותר בתולדותיה. אין להם תמיכה ציבורית ואין להם לגיטימציה והם יודעים את זה. הם יודעים בדיוק מה חושבים אזרחי ישראל עליהם, על האסונות שהביאו עלינו ועל התפקוד שלהם. והם יודעים שעוד לא נולד קמפיין הרעל והדיל הפוליטי שיציל אותם הפעם מזעם ההמונים שיתפוצץ בבחירות הבאות.
יאללה תקווה, יאללה בית"ר, יאללה כולם היום עולים לירושלים. יש לכם תוכניות? לא נורא. התוכניות שלכם לעשרים-שלושים-חמישים שנים הבאות יותר חשובות ממה שזה לא יהיה שתכננתם לעשות היום. תרימו ראש. אל תתייאשו ואל תגידו יום יבוא. היום הוא היום. שום דבר לא נגזר, העתיד של המקום הזה הוא בידיים שלנו. קחו דגל, עלו לירושלים, בואו ניקח בחזרה את המדינה.
>> ד"ר מאיה מארק היא חוקרת של היסטוריה משפטית ופוליטית, חברת סגל באוניברסיטת בן גוריון