משחקי הכס עונה 6 פרק 9: פיצוי הולם לעונה גרועה

עם ערכי הפקה חסרי תקדים וכמה רגעי אושר מזוקקים, סופסוף קיבלנו תחליף לרצף הפרקים הביזיוני שסיפקה העונה הנוכחית. בהתחשב בבמאי המיועד, גם פרק הסיום צפוי להבריק. משחקי הכס עונה 6 פרק 9 - הטור של דורון פישלר

מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)
מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)
20 ביוני 2016

כשמדברים על "משחקי הכס", כל הזמן מדברים על ג'ורג' ר. ר. מרטין. ואנשים גם יודעים להזכיר את ד.ב. וייס ודיוויד בניאוף, יוצרי הסדרה. אבל הגיע הזמן לפנות מקום ולתת כבוד לשם אחר, קצת פחות מוכר: מיגל ספוצ'ניק. לסדרה יש כמה במאים; בדרך כלל, לכל במאי יש שני פרקים בכל עונה. מיגל ספוצ'ניק ביים את פרק 8 של העונה הקודמת, כלומר פרק הקרב הגדול, זה עם ההלכים הלבנים – שהיה סרט זומבים משובח. והוא ביים גם את פרק הקרב הגדול של העונה הזאת, פרק 9. ותשמעו. האיש הביא עבודה. התלוננתי כאן ועוד אתלונן על הכתיבה של הסדרה, וגם בפרק הזה לא הכל היה מבריק, אבל על פרקים שנראים ככה קשה להתלונן. מבחינת ערכי הפקה – הצילום, האפקטים, הבימוי – הולי קראפ. זה לא היה רק הפרק הכי מרשים בתולדות הסדרה, כשהוא שובר את השיאים שהיא קובעת בכל עונה מחדש. אני לא בטוח שאי פעם בתולדות הטלוויזיה היו 60 דקות מושקעות כל כך. גם בקולנוע, בתקציבים של מאות מיליונים, נדיר לראות קרב ימי-ביניימי או דרקונים משכנעים כל כך. אחרי הפרק הדי ביזיוני של שבוע שעבר, קיבלנו פרק פאקינג מדהים, עם הרבה רגעי ניצחון מספקים, תמורה הולמת לחובבי הסדרה שצלחו את הקטעים הקשים שעברנו לא מזמן. והרבה מהקרדיט צריך ללכת למיגל ספוצ'ניק, הארטילריה הכבדה של "משחקי הכס", זה שמביאים כשחייבים פרק ממש גדול. ואתם יודעים מה החלק הכי טוב? הוא מביים גם את הפרק הבא. זה הולך להיות אדיר.

מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)
מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)

במירין: נכון, היו לנו כמה בעיות בדרך. לא הכל עבד. אבל בכל זאת, מתברר שהנחישות, ההנהגה והדרקונים של דאינריז, בשילוב עם העורמה של טיריון, יכולים להביא לנצחונות מרשימים. במקרה הזה, דאני הייתה יכולה מן הסתם לשרוף את כל הספינות עם הדרקונים שלה, ולהמשיך לשם לשריפת ערי העבדים כולן. אבל תחת הניהול של טיריון, היא שרפה מעט מאוד, ונותר בידיה צי גדול של ספינות, וגם אדון עבדים מפוחד אחד שיפיץ את השמועה.

ובכל זאת, הם היו יכולים לעשות את זה מהר יותר, לא? טיריון ודאינריז מנהלים בעצלתיים דיון ארוך, ואחר כך נערך גם משא ומתן – כל זאת בזמן שהעיר מופגזת ותושביה נשחטים. קצת זריזות הייתה אולי משאירה את מירין עם מספר גדול יותר של תושבים חיים. במהלך הדיון הארוך באופן מטריד למדי, טיריון מזכיר כבדרך אגב כמה דברים בנוגע למעלה מלך. למשל, את אש-הפרא שאביה של דאינריז, המלך המטורף, החביא מתחת לעיר, כשהוא מתכונן לשרוף אותה. מה הביא אותו להזכיר לה, ולצופים, את הסיפור הזה דווקא? אם למישהו נשאר ספק מה הייתה ה"שמועה" שעליה דיברה סרסיי בפרק הקודם – עכשיו אתם אמורים כבר להבין.

איך גדלת! מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)
איך גדלת! מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)

חוץ מזה. הולי קראפ. דרוגון גדל.

מעט יותר מאוחר, שוב במירין: תיאון ויארה הגיעו, כך מתברר. הם אכן אמרו שיש להם ספינות מהירות מאוד. לתיאון ויארה יש הצעה לדאינריז: סיוע, וכמאה ספינות, תמורת איי הברזל ועזרה בחיסול כמה דודים. אבל הסיפור העיקרי של הסצינה הזאת הוא, כמובן, האופן שבו יארה ודאינריז מסתדרות. מה, גם לך אנשים עושים צרות כי הם לא חושבים שאישה יכולה לשלוט, עד שאת בועטת להם בתחת? גם לי! אבא שלך היה מלך גרוע? גם שלי! אנחנו נהיה חברות הכי טובות! הברית האסטרטגית מעניינת, ועוד יותר מזה העובדה שיארה עשויה להתעניין בדאני גם לעניינים שאינם צבאיים נטו. אכן, זוהי הסצינה שתשיק אלף ships.

הבעיה היחידה עם הסצינות במירין בפרק הזה – שפיצו בקלות על קו עלילה מקרטע לאורך העונה ‏כולה – היא שבכל פרק אחר הן היו מקבלות את רגע הסיום הגדול של הפרק, אבל הפעם, הן היו רק ‏מנת הפתיחה, ועד סיום הקרב על הצפון היה קל לשכוח שהן קרו בכלל.‏

מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)
מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)

ובכן, בצפון.

כבר דיברתי על כמה שהצילום בפרק הזה היה אדיר? אני אדבר שוב. הסצינה של ג'ון שולף את החרב מול הסוסים הדוהרים; דאבוס מוצא את אייל העץ על רקע השקיעה הרומזת לאש שבערה במקום; השוט המדהים, אולי חסר התקדים, שליווה את ג'ון בתוך הקרב, ועשה לקרבות חרבות וחצים בנוסח ימי הביניים את מה ש"להציל את טוראי ראיין" עשה למלחמת העולם השנייה.

מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)
מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)

מצד שני, מבחינת אסטרטגיה צבאית, עלו בקטע הזה כמה שאלות. ג'ון עדיין, מתברר, לא יודע כלום: סאנסה מזהירה אותו לאמור "אל תעשה מה שראמזי רוצה". ג'ון אומר "וואלה תודה רבה לך קפטן", והדבר הבא שהוא עושה זה כל מה שראמזי רוצה. נופל למלכודת אחרי מלכודת. גם ראמזי קצת הזניח את עבודת המניאק שלו: מה בדיוק מנע ממנו לעשות לצבא ג'ון בדיוק את מה שעשה לצבא סטאניס לפניו, ולשלוח בערך 20 איש במהלך הלילה שישרפו את המחנה? אולי הוא פשוט חיכה למשחק ציד הסטארקים בבוקר.

ריקון סטארק המסכן. הוא היה הדמות הכי חסרת מעש במשפחת סטארק. עונות שלמות הוא נגרר ולא עשה או אמר שום דבר מעניין. אחר כך הוא נעלם לחלוטין מהאופק למשך שתי עונות תמימות, והנה, בעונה הזאת, חזר – בשביל שתי סצינות, שבהן הוא לא אומר אף מילה. אפילו להודור היה דיאלוג עשיר יותר. על כל פנים, הרחש העמום הזה ששמעתם בזמן הצפיה בסצינה הטראגית של ריקון היה הצופים בכל העולם, בכל הלאומים ובכל השפות, צועקים "למה אתה רץ בקו ישר?! רוץ בזיגזגים יא אהבל!".

מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)
מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)

ואז מתחיל הקרב. תכנית הקרב של ג'ון הייתה, מסתמן, פשוט לרוץ קדימה עם כל אנשיו. בעליה. לא ככה מנצחים בקרבות, ג'ון. צריך לנצל את תוואי השטח – שאתה מכיר היטב, להזכירך – כדי להערים על האויב, אחרת הוא פשוט ינצל את היתרון שלו – במקרה הזה, חוסר מוחלט במוסר ונכונות לחסל את אנשיו שלו כל עוד זה מתאים – כדי לחסל אותך. וזה בדיוק מה שקורה. הצדק הצבאי היה מעניק לג'ון הפסד ראוי מאוד בקרב הזה (אבל וואו, זה היה מצולם באופן כזה שמשאיר טראומה. אוקיי, אני ארגע), אבל אז נשמעת תרועת חצוצרה ומי זה מופיע מעבר לגבעה אם לא גנדלף בראשות כוח של לוחמים רכובים?

אה, למעשה זה לא היה גנדלף אלא ליטלפינגר, שקיים את הבטחתו לסאנסה. זאת כנראה הפעם הראשונה אי פעם שבה מישהו שמח לראות את ליטלפינגר מגיע. אז הקרב מוכרע, וזה אחלה, אבל שוב יש לי שאלה קטנה ומציקה: למה לעזאזל סאנסה לא סיפרה לג'ון על המכתב לליטלפינגר, ועל הכוח הנוסף שצפוי להגיע? נכון שאלמנט ההפתעה הוא חשוב, אבל אילו ג'ון היה מחכה חצי יום, הוא היה יכול לתקוף מראש עם כח עדיף, וערימת הגופות הייתה עשויה להיות קטנה בהרבה. מה הקטע? בשביל מה ההסתרה? מה מישהו הרוויח מזה? אלא אם כן נקבל לזה הסבר טוב בהמשך, נראה ששוב הרוויחו טוויסט מגניב בעלילה במחיר הרבה מאוד חיי אדם.

ראמזי בולטון יחתיכת אפס אתה תתצטער על כל מה שעשית‎ . מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)
ראמזי בולטון יחתיכת אפס אתה תתצטער על כל מה שעשית‎ . מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)

אפשר בהחלט לטעון שהפרק הזה היה לא כל כך משחקי-הכסי, ויותר שר-הטבעותי – או, אתם יודעים, מתאים לכל סדרה קלישאתית אחרת. מסוג הסיפורים שבהם יש קרב גדול, ושהכל נראה כמעט אבוד, אבל ברגע האחרון מישהו תמיד יגיע מעבר לגבעה להציל את המצב. בסופו של דבר הטובים מנצחים והרעים מובסים, ובמהלך הקרב הרבה אנשים אמנם מתים – כולל איזו הקרבה הירואית של איזו דמות משנית – אבל לא אף אחת מהדמויות הראשיות שמהן באמת אכפת לנו. הם, כולם, נשארים בחיים, בנס. נכון. אבל רבאק, אנשים טובים סובלים ומתים בסדרה הזאת כל כך הרבה, שאפשר להרגיש שאת הנצחונות, כשהם כבר מגיעים, הרווחנו ביושר. בעיקר כשזה עשוי כל כך טוב. ועם דובדבן של קתרזיס טהור בדמות הסצינה המספקת ביותר אי פעם של אדם נקרע לגזרים על ידי כלבים רעבים.

מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)
מתוך "משחקי הכס" (באדיבות yes)

דמויות מתות: ריקון סטארק; וון וון; שני אדוני עבדים מיותרים; ראמזי בולטון; ראמזי בולטון שוב; ראמזי בולטון עוד פעם, כי העברתי אחורה כדי לצפות בו מתפגר שוב ושוב.

נעדרים: מעלה מלך לא נראתה בפרק הזה, אבל זה בסדר, תקבלו אותה עם ריבית בפרק הבא. גם בריאן, סנדור קלגיין, בראן או אריה לא הצטרפו לקרב במפתיע, וחבל.
עירום לא רלוונטי: לא (אבל בפרק הקודם שכחתי לציין את הופעת האורח של הבולבול של סנדור, אז אני מעניק לו תואר עירום-לא-רלוונטי-של-כבוד בפרק הזה).

הסצינה: ברור: החיוך הקטן של סאנסה בסוף, בעוד ראמזי נטרף מאחור. לא, רגע, רכיבת הדרקונים של דאני בהתחלה, זה היה מדהים. לא! לא, ברור שאי אפשר שלא לתת את זה לשוט הארוך הלא ייאמן הזה של ג'ון באמצע הקרב. אבל היה גם את תולע אפור מחסל שני אדונים במכה אחת. וגם הסצינה הקלוסטרופובית הזאת של ג'ון בערמת הגופות. אוקיי, ברצינות, איך אפשר לעזאזל לבחור בפרק הזה? כל סצינה הייתה הסצינה הטובה ביותר. יודעים מה? דאינריז פוגשת את יארה. וזה סופי.

ההרצאה: ירושלמים! ״הסיפורים שמאחורי משחקי הכס״, ההרצאה של דורון פישלר, ההוא מסיכומי הפרקים בטיים אאוט, על הסיפורים ההיסטוריים שהיוו השראה לסדרה, ואיך זה קשור ל"הנסיכה הקסומה" ולאירוויזיון – ביום שלישי, 28.6 בסינמטק ירושלים. עוד פרטים בעמוד הפייסבוק ״דורון פישלר נגד העולם״.