"משחקי הכס" עונה 7 פרק 6: קלישאתי, פחדני ואידיוטי
עלילה חסרת כל הגיון, זלזול באינטליגנציה של הצופים, קלישאות בכל פינה, ושום הפתעה או שבירת מסגרות עלילתיות. משחקי הכס עונה 7 פרק 6 - הטור של דורון פישלר
זה הולך להיות קשה. ומריר. 17.8 פעמים ביום בממוצע שאלו אותי "ראית כבר את הפרק?!" בימים האחרונים, כי ככה זה כשפרק של משחקי הכס דולף לאינטרנט כמעט שבוע מראש. אלה שמקפידים לצפות בכל פרק בזמנו ספגו המון קריאות בנוסח "בלי ספוילרים אבל ווואאאוו!", "GoT S06e07 OMG" "מיינד=בלואן", ו"נו אז תכתוב כבר מה חשבת על הפרק?". טוב, עושה רושם שיש לנו הפרק-הטוב-בתולדות-הטלויזיה חדש. אין ברירה, אני אצטרך להגיד מה אני חושב על הפרק האידיוטי הזה. זהירות. אתם הולכים להיתקל בהרבה מרירות.
עוד על "משחקי הכס":
כל התהיות והתשובות על פרק 6
עונה 7 פרק 5: זאת התוכנית הגדולה? באמת?
עונה 7 פרק 4: הפנטזיות הכי פרועות של המעריצים
למתחם "משחקי הכס"
כמובן, אני לא אטען שלא היה ממה ליהנות בפרק הזה. ליבי אינו אבן. כשאני רואה זומבים על הקרח, זומבים נגד דרקונים ודובים-זומבים עם חרבות אש, גם לי יש חיוך על הפרצוף. סחתיין, רגעים מגניבים היו. אם דיברתם על הסדרה בתור כזאת שבה כל פרק הוא ברמה של סרט הוליוודי, קיבלתם: גם מבחינת האורך – הפרק הזה היה קרוב לסרט באורך מלא – וגם מבחינת ההפקה. לרוע המזל, באותה העיסקה קיבלנו את כל שאר מה שהולך בדרך כלל עם המושג "סרט הוליוודי" – כלומר עלילה חסרת כל הגיון, זלזול באינטליגנציה של הצופים, דאוס-אקס-מאכינה, קלישאות בכל פינה, סצינות צפויות ומועתקות מסרטים אחרים, ושום הפתעה או שבירת מסגרות עלילתיות. איזה באסה.
בתחילת הפרק יש לנו שבע דמויות מכמה קווי עלילה שונים שיוצאות יחד למשימה מסוכנת מעבר לחומה. רובן לא נפגשו מעולם זו עם זו, לחלקן יש היסטוריה ארוכה וסיבות טובות לשנוא אחד את השני. תורוס ובריק מכרו את גנדרי למליסנדרה כדי שתהרוג אותו. משפחתו של ג'ורה מורמונט שחטה את אנשי הפרא, קרוביו של טורמונד. סנדור קלגיין בילה את רוב חייו כמשרת של הלאניסטרים, היריבים של הסטארקים. כלומר, שבע הדמויות האלה והאינטרקציות ביניהן היו יכולות להחזיק לבד עונה. אבל יש לנו פרק אחד, אז יאללה, חמש סצינות דיאלוג ונתקדם. אז קיבלנו כמה שיחות: ג'ון נותן לג'ורה את החרב שלו, אבל מקבל אותה חזרה (כמה מפתיע, אני הייתי בטוח שג'ון היה נשאר ללא נשק מעבר לחומה). גנדרי אומר "אתם הרגתם אותי!" ומקבל בחזרה "אבל אתה חי אז תפסיק לקטר". טורמונד מספר על אהבתו הטהורה לבריאן והורס את כל הכיף ברומן הזה, שכל הקטע שלו היה שעד עכשיו הוא היה קיים כמעט אך ורק במבטים ורמיזות. טוב שרבים מהשחקנים האלה כל כך מוצלחים בדמויות שלהם – זה הפך את העסק הזה לכיף.
אבל לא הכל טיולים וברבורים. אחרי דקות ארוכות של הליכה, הם נתקלים ביריב הראשון שלהם: דב. "לדובים יש עיניים כחולות?" שואל גנדרי. ובכן גנדרי, הרשה לי לענות על שאלתך בשאלה: האם לבני אדם יש יכולת להבחין בפאקינג צבע העיניים של דב ממרחק 300 מטר בסופת שלג? לא, גנדרי, אין להם, אז אל תשאל שאלות אידיוטיות. החבורה מובלת בסצינה הזאת על ידי הגשש עז הרוח – קצת קשה לראות מי זה בדיוק, כי כולם לובשים פרוות די דומות – אבל למראה הדב הוא רץ בחזרה אל הקבוצה, ולפני שהוא מספיק, נטרף! מודה שקפצתי בכיסא. זה היה מאוד מבהיל, העסק הזה, וחוץ מזה, תשמעו, העניינים פה ממש רציניים! רק הרגע יצאו שבע הדמויות המשמעותיות האלה, והנה אחת מהן כבר נהרגה! לסדרה באמת אין רחמים! מי היה מאמין שבשלב כל כך מוקדם נאבד את… אמ… רגע, מי זה היה שמת עכשיו, בעצם?
כפתורים נלחצו, קליפים הועברו אחורה, ספירת מלאי: ג'ון פה, ג'ורה פה, סנדור שם, גם האחרים פה. רגע, כולם עדיין בריאים ושלמים. אז מה הולך פה, מי מת הרגע? התשובה, מתברר, היא: סתם מישהו. מתברר שלמרות שבסוף הפרק הקודם ראינו בבירור שאל מעבר לחומה צעדו בעוז שבעה אנשים בלבד, איפשהו בדרך הצטרפו אליהם עוד כמה אנשים. חלקם עם מזחלת. אנשים שאין להם שמות, בקושי יש להם פרצופים, והם בלי ספק לובשים חולצות אדומות מתחת לפרוות העבות שלהם. הם נמצאים שם לתכלית אחת בלבד: כדי למות. וזה, כמובן, קורה פעם אחר פעם. לאורך הפרק שוב ושוב חברי הקבוצה נהרגו – אבל בכל פעם מתברר שמי שמת לא היה אף אחד מהאנשים שאנחנו מכירים, אלא מישהו אחר, מישהו בלי שם, שעד אותו רגע נשאר מחוץ לפריים, ושהמילים הראשונות והאחרונות שלו בסדרה היו "געעעעההה!". זאת, רבותי, רמאות. קחי אחריות, "משחקי הכס" – אם את מוציאה דמויות ראשיות למשימה מסוכנת, תני להן להסתכן. זאת לא חכמה לצאת אל לב המאפליה כשבכל פעם שמישהו אמור למות, יבוא מה-שמו למות במקומו.
וכן, זה כולל גם את המקרה הזה שבו אתם כאילו זורקים את ג'ון למים, אבל רגע אחר כך מוציאים אותו, ואז מביאים איזה דוד אבוד שלא נראה כבר עונות על גבי עונות שאיכשהו בא משום מקום ברגע הנכון, ובמשך פחות מדקה (מדדתי) מציל את ג'ון ומקריב את עצמו, בתירוץ מהמפגרים שנשמעו: "אין זמן". אין לך זמן לעלות על סוס?!
אבל רגע, זה לא שאף אחד לא מת בכלל! סתם האשמתי את הסדרה בפחדנות, אם אף אחד מבין שבע הדמויות בעלות השם שיצאו למסע לא היה אובד, זה היה נראה באמת חשוד, אבל בעצם כן ספגנו אבדה קשה, שספק אם נתאושש ממנה אי פעם: תורוס ממיר הלך. הו לא, רק לא תורוס ממיר. מיליוני מעריצים בוודאי מבכים את הדמות האהובה, שאותה הם כמובן לגמרי זיהו ובטוח זכרו מי הוא היה, ושהופיעה בסך הכל בארבעה פרקים בארבע העונות האחרונות. יאללה. היה צריך להרוג מישהו כדי להיראות רציניים, אז הרגו את זה שאף אחד לא זוכר שקיים בכלל. מאוד שר הטבעות-י, העסק הזה: כולם יוצאים לקרב הכל כך מסוכן, מדברים על זה שהם הולכים אל מותם לבטח, ואז אף אחד מהם לא מקבל אפילו שריטה בברך. אם אתה חשוב לעלילה, לא יקרה לך כלום, אף פעם. כך הלכה לה הסדרה שבה "אף אחד לא בטוח, כל אחד יכול למות".
אבל אנחנו מקדימים את המאוחר.
הפסקה קטנה כדי לעדכן על ההתרחשויות בוינטרפל: הסדרה מתאמצת מאוד לגרום לנו לחשוב שאריה הולכת להרוג את סאנסה. אריה לא הולכת להרוג את סאנסה. סאנסה אמנם מתנהגת קצת כמו מניאקית, ומשום מה שומעת בקולו של האיש שהיא ממליצה לכולם לא לשמוע בקולו, ושולחת את בריאן למעלה מלך בתירוץ שהיא קיבלה הזמנה מסרסיי (ואנחנו כמובן לא יכולים שלא לסרב להזמנות של היריבים הגדולים שלנו, ששיטת הפעולה הקבועה שלהם היא לרצוח את מי שמגיע אליהם לביקור – זה לא יהיה מנומס). אבל את עניין סטארקית-נגד-סטארקית אני לא קונה, וחבל לבזבז אנרגיה על הדרמה המזויפת הזאת.
חזרה אל השממה שמעבר לחומה: שבעת הגמדים פוגשים שורה של זומבים, מחסלים אותם ולוקחים אחד בשבי, אבל אז נשמע קולם של אלפי זומבים אחרים, אויה. לכן הם הוגים עוד תכנית גאונית: גנדרי ירוץ לחומה להזעיק עזרה, בעוד כל האחרים רצים… לכיוון אחר. למה הם רצים לכיוון אחר? יש להם את המת-חי-חי שהם באו לקחת, מה יש להם לחפש עכשיו בכיוון שאינו דרום? למה לכל הרוחות שירוצו בכיוון שונה מהכיוון המדויק שאליו גנדרי רץ?! ווטאבר, נקסט. הם נתקעים באמצע אגם קפוא, והיחידה שיכולה להציל אותם היא דאינריז והדרקונים. למרבה הצער היא נמצאת במרחק של אלפי קילומטרים משם, לכן אין שום סיכוי שהיא תגיע לעזרה בזמן. או לפחות, זה היה המצב אילו לכותבי הסדרה היה עדיין עניין כלשהו, קלוש שבקלושים, בהגיון גאוגרפי. אבל אין להם. גנדרי רץ אל החומה, ושם נשלח עורב – ולא אחד מהעורבים המפגרים האלה של פעם, שלקח להם זמן להגיע ממקום למקום, מה פתאום; זה כנראה עורב-ווטסאפ לווייני, שמגיע ליעדו בשניה שבה נשלח. דאינריז מקבלת את ההודעה ויוצאת להצלה עם שלושת דרקוניה, ומתברר שגם זמן הטיסה על דרקון בין דרגונסטון לבין החומה הוא משהו כמו חצי שעה גג. דני (תסלחי לי אם אקרא לך דני), אם לטוס אל מעבר-לחומה וחזרה לוקח לך פחות זמן מלקפוץ לסופר לקנות בורקס, למה היה צריך את כל מסע-השכנוע הזה? תטוסי, תסתכלי מלמעלה, תגידי וואלה – הנה צבא של אל-מתים כמו שהם אמרו, תחזרי. האפשרות האחרת היא שכל התהליך, ממשלוח ההודעה ועד הגעת ההצלה, לקח למעשה שבוע – אבל זה כמובן לא ייתכן, מכיוון שמצב שיער הפנים של כל השביעייה הסודית שעל הסלע נשאר בדיוק כפי שהיה בהתחלה, ותכנית כמו "משחקי הכס", שכל כך מקפידה על פרטים בוודאי לא היתה מזניחה פרט מסגיר כל כך ברור.
אז אש וקרח. אש דרקונים מדויקת וחניתות. קרב ענק שהיה יכול וצריך להיות הדבר הכי גדול בתולדות הסדרה. וגם, הקורבן האמיתי של כל התכנית האידיוטית הזאת: ויסריון. אחד משלושת בניה של דאינריז מתפוצץ ונופל. זה באמת היה עצוב. רגע אחר כך הוא חוזר לחיים, בכחול, ואמנם זה היה מה שמעריצים חזו שיקרה כבר עונה וחצי לפחות, ועדיין, הו. רגע אחר כך דאינריז מחליטה שהיא מאוהבת בג'ון משום מה – כנראה הכשרון המופלא שלו לא למות מהיפותרמיה שבה את ליבה. הוא מחליט להפוך אותה למלכתו משום מה – כי, טוב, ראיתם איך היא נראית על דרקון. נראה שהתגשמות אהבתם הנוחה-תסריטאית והבעייתית גנטית (היא. דודה. שלו.) היא בלתי נמנעת.
אז איך היה "הפרק הגדול בתולדות הטלויזיה"? הוא היה אידיוטי. יפה, כמובן, אבל אידיוטי. מהתכלית הלא-ברורה של כל המשימה הזאת, דרך ההגנה הפחדנית על דמויות ראשיות, ועד החזרה של ג'ון מהמתים והרומן הבלתי-מנומק שלו עם דאני.
אי שם, בעונות הראשונות של הסדרה – כשהיא היתה מבוססת על ספרים – הרעיון ב"משחקי הכס" היה להפוך ולנתץ כל קלישאה של פנטזיה וסיפורי גבורה באופן כללי. הסדרה הזאת גורמת לכם לחשוב שאתם יודעים מה הולך לקרות – ואז עושה בדיוק את ההיפך. נד נראה כאילו הוא הולך למות, לכן אתם יודעים שהולכים להציל אותו ברגע האחרון, כי זה מה שתמיד קורה בסרטים מהסוג הזה? אונה לכם. נהרוג לכם אותו מול העיניים. רוב סטארק בכורו בוודאי ינקום את מותו? דאבל-אונה לכם, נחסל אותו עם כל המשפחה. החיים הם לא קלישאה הוליוודית, הסדרה דפקה לנו בראש שוב ושוב. ועכשיו, בעונות החדשות – ובפרט, בפרקים האחרונים – "משחקי הכס" היא בדיוק נמרץ כל מה שהיא פעם יצאה נגדו. סדרה שבה שלומן של הדמויות הראשיות מובטח, ההצלה הפתאומית ה"מפתיעה" תמיד תבוא, ועניינים כמו יחסים מורכבים בין דמויות או סתם הגיון פשוט נזנחים אם הם מפריעים להגיע לסצינת האקשן הגדולה הבאה. זה עדיין מאוד מרשים. זה גם קלישאתי, פחדני ואידיוטי.
נעדרים: סרסיי וג'יימי. סאם. יורון. יארה.
דמויות מתות: תורוס ממיר! הו לא! כמו כן ויסריון, וכמה אנשים שהסדרה לא טרחה לתת להם שמות. אה, רגע, וגם בנג'ן סטארק, אם כי הייתם יכולים בקלות לפספס את העובדה שהוא מת, או שהוא אי פעם חי, אם מצמצתם לרגע.
עירום לא רלוונטי: אה, כן, ולמה לכל הפאקינג רוחות לא כולם חמושים בזכוכית דרקון?! זאת שרק בעזרתה אפשר לפגוע במהלכים לבנים, והם הרגע הגיעו ממקום שיש בו מרבץ שלם וענק שלה שהם נמצאו בו במיוחד כדי לעשות ממנו חרבות? איזה אידיוט יוצא אל מעבר לחומה ושוכח לקחת איתו זכוכית דרקון? איזה דבר כבד נפל על הראש של התסריטאים של הסדרה הזאת?! סליחה, התכוונתי להגיד שלא היה עירום.
הסצינה: זאת עם הדב.
"משחקי הכס" משודרת בשידור ישיר מדי שני לפנות בוקר וב-22:00 ב-HOT, yes וסלקום TV
[interaction id="59a2730b1868a8c438dfc393"]