ואז, בזמן שישראל החמיצה פנים, עפרה חזה פרצה בחו"ל בתימנית

כש"חביב גלבי" של A-WA כבש את העולם והגיע לשיאים מטורפים, כולם מאד שמחו, אבל אף אחד לא היה צריך להיות מופתע. ההצלחה המטאורית של המוזיקה התימנית-יהודית בעולם הגיעה כבר באייטיז, בזכות עפרה חזה, שהלכה לעולמה היום לפני 20 שנה. באלבום "שירי תימן" חזה הביאה לעולם כולו את הניגונים המסורתיים של יהודי תימן, אבל ההישג הזה הגיע כשברקע היא סופגת התנגדות מבית.

את האלבום "שירי תימן" הוציאה חזה בשנת 1984 והקדישה אותו למשפחתה: "כמתנה להורים שלימדו אותנו, שנתנו לנו את התרבות התימנית ואת השירים התימניים. לא ידענו שיום אחד זה יהיה בעולם כולו, והכל בא לנו בהפתעה גדולה מאד", היא סיפרה בראיון ל"הילוך חוזר" עשור לאחר מכן. האלבום הזה היה שיר אהבה שלה (יחד עם המעבד בני נגרי והמנהל והמפיק בצלאל אלוני) אל צלילי הילדות שלה – אל הניגונים שהכירה משמחות משפחתיות, אירועים וחגים, לחנים עממיים שעברו בין הדורות, עם מילים של רבי שלום שבזי ורבי יהודה הלוי. אהרון עמרם, שכתב והלחין את "גלבי", לימד את חזה את הנגינה בפח התימני, ולא היה לאף אחד מהם מושג כמה רחוק השיר הזה יגרום לה להגיע.

הרדיו הישראלי כאילו אמר לחזה: אנחנו מבינים שהגעת משכונת התקווה, אבל אל תטיחי את כל הערביוּת הזו באוזניים שלנו

בראיון לגלי צה"ל עם צאת האלבום, היא הפצירה בקהל להזמין אותו מראש מחנויות התקליטים ולא להתפשר על הגרסא הפיראטית של "מחתרת הקסטות". החשיבות, היא הדגישה, היא בדפים המצורפים לתקליט, בהם אפשר למצוא את התרגום לעברית של שירי האלבום. היה חשוב לחזה להעביר את היופי במסורת התימנית, בפיוטים ובמקצב, ובתחילת הדרך היא שילמה על כך מחיר גבוה. בזמן אמת הקהל והתקשורת לא הבינו את האלבום. הוא היה כישלון מהדהד בביקורות ולא הושמע כלל ברדיו. הקהל הישראלי לא הבין את החזרה למקורות של חזה – כוכבת הענק המקומית וזמרת השנה, והעדיף אותה בגרסה הציונית והכל-ישראלית שלה, בשירי ארץ ישראל היפה והבנאלית כמו "חי", "אדמה" והאלבום "שירי מולדת". ההחלטה שלה להניח בצד את "הישראליות" לטובת שפת הוריה שנולדו בתימן לא התקבלה בעין יפה. האלבום הושמע רק בתכניות המוקדשות למוזיקה מזרחית, ולמעשה לא ניתנה לו הזדמנות להצליח בישראל. הרדיו הישראלי כאילו אמר לחזה: אנחנו מבינים שהגעת משכונת התקווה, אבל אל תטיחי את כל הערביוּת הזו באוזניים שלנו. חזה אמנם הייתה זמרת נערצת, אבל היא עברה גבול בלתי נראה: הגבול בין האינדיבידואליות לקבוצה הישראלית, שלא מקבלת חריגות מהנרטיב.

"עד היום אנשים בארץ לא מבינים כמה גדול זה היה", סיפר יאיר ניצני בראיון לסרט "ימים נשברים" משנת 2010. לניצני היה תפקיד מפתח בהצלחה הבינלאומית של חזה. כמנכ"ל הד ארצי הוא גויס לקידום "שירי תימן". הוא הבין שהפוטנציאל הרדיופוני של התקליט לא יתממש ברדיו הישראלי, וגייס את יזהר אשדות, שותפו לשעבר לתיסלם, ואת טכנאי ההקלטות יואב גרא, למטרת רמיקס שיצליח להביא את השיר לרדיו – התנאי ההכרחי להצלחה בשנות ה-80. יחד הם יצרו רמיקס ל"גלבי" (בעברית – ליבי), בו חזה שרה גם באנגלית בנוסף לתימנית. הרמיקס מצא חן בעיני השדרן הבריטי גרנט גודארד, שהביא אותו לחברים שלו באנגליה, ובהם בן מנדלסון, מנהל הלייבל הלונדוני GlobeStyle. וכך "גלבי" של אהרון עמרם הפך ללהיט עצום בבריטניה.

חזה הגיעה להישגים שאף ישראלי לפניה לא חלם עליהם: היא ניגנה בתוף שמן הזית ב"דה טודיי שואו", סיפרה על הוריה בתכנית של ג'וני קארסון והייתה הישראלית הראשונה שמועמדת לגראמי

אבל היה זה הרמיקס השני, של "אם ננעלו", שעמו הגיעה ההצלחה הבינלאומית. השיר המקורי הושמע בתכנית המיתולוגית של שדרן הרדיו האגדי ג'ון פיל ב-BBC1, לה האזינו במקרה הצמד קולדקאט, אנשי הלייבל נינג'ה טיון. הם שילבו סימפול של השירה של חזה מ"אם ננעלו" ברמיקס לשיר של אריק B וראקים, "Paid in Full", שיצא ב-1987. הרמיקס של קולדקאט הפך ללהיט עצום שנכנס למקום ה-15 במצעד הבריטי, והעולם הסתקרן מהקול היפהפה והשירה "המסתורית" של חזה. זה היה הרגע המושלם לצאת עם הרמיקס של "אם ננעלו", ששינה את הקריירה של חזה לחלוטין. הרמיקס יצא ב-1987, שלוש שנים לאחר הריליס המקורי של האלבום. זו אותה הגרסה שאתם אולי זוכרים מהקליפ שמשודר עד היום ב-VH1. בקליפ חזה מופיעה בלבוש תימני מסורתי, רוכבת על סוס בלב מדבר ונראית כמו נסיכה שהגיחה מתוך אגדה עתיקה. בהמשך היא תהפוך לסוג של נסיכת דיסני ב"נסיך מצרים", בו גילמה את יוכבד בתפקיד שנכתב ואוייר לפי דמותה.

עד היום, "אם ננעלו" בגרסת הרמיקס של אשדות וניצני הוא אחד השירים הישראליים הכי מצליחים בכל הזמנים, והסינגל הידוע ביותר של חזה. שלוש שנים לאחר יציאתו, "שירי תימן", שנכשל בארץ, זכה להצלחה חסרת תקדים ברחבי אירופה, ביפן ובארה"ב. חזה הגיעה להישגים שאף ישראלי לפניה לא חלם עליהם: היא ניגנה בתוף שמן הזית ב"דה טודיי שואו", וסיפרה על הוריה בתכנית של ג'וני קארסון, בתקופה בה לא הייתה תכנית לילה גדולה יותר על הפלנטה.

20 שנה אחרי מותה, המוזיקה התימנית ממשיכה לסקרן יוצרים צעירים שמפרשים אותה מחדש. ואולי הם הילדים הרוחניים של חזה, שמעולם לא היו לה ילדים משלה, אבל השאירה אחריה מורשת מוזיקלית מכוננת

מוזיקלית, היא התרחבה הרבה מעבר לגבולות הצרים שישראל יכלה אי פעם לדמיין. היא הצטרפה להרכב הפוסט פאנק הקודר סיסטרס אוף מרסי ברמיקס לשיר "The Temple of Love", שהרעיד את רחבת מועדון הפינגווין בו רקדו גותיות נחמדות בפנים לקיר ועם דמעות בעיניים. עם הביצוע הזה חזה הגיעה גם לטופ אוף דה פופס, פסגת תוכניות המוזיקה בבריטניה. היא שיתפה פעולה גם עם איגי פופ בשיר על דאו דא היאה, נערה שנידונה למוות בעוד הגבר שהכניס אותה להריון נשאר חופשי. היא הייתה הישראלית הראשונה להיות מועמדת לגראמי, על האלבום "קיריה", בו עבדה עם המפיקים הגדולים בעולם. היא הייתה שכנה של סטינג ופגשה את מייקל ג'קסון, אליזבת טיילור ו-וויטני יוסטון – שמות שהמפגש איתם דרמטי עבור הקהל בארץ ישראל הקטנטנה.

חזה בוודאי הייתה מאושרת לגלות שכיום, 20 שנה לאחר מותה, המוזיקה התימנית ממשיכה לסקרן ולרתק יוצרים צעירים שמפרשים אותה מחדש. ימן בלוז של רביד כחלני, שי צברי, אנסמבל יאמאן, בינת אל פאנק, לירון עמרם (בנו של אהרון עמרם) וכמובן A-WA, מעניקים פרשנות מחודשת, אישית ועכשווית לסאונד התימני העתיק. הם לא רק מצרפים ביטים לשירים ישנים, אלא חוקרים את המסורת שלהם. A-WA, למשל, הקדישו את אלבום הקונספט האחרון שלהן, "ביתי פי ראסי" (ביתי בראשי), למסע של סבתן מתימן לארץ ישראל, ולמחאה על התנאים הקשים בהם נאלצו העולים מתימן לגדל את ילדיהם בארץ המובטחת. ואולי במידה מסוימת האחיות לבית חיים הן הילדות הרוחניות של חזה, שמעולם לא היו לה ילדים משלה, אבל השאירה אחריה מורשת מוזיקלית מכוננת.