"קפה נורדוי תפסה אותי בשלב הכי גרוע בחיים שלי. הבנתי שאני לא נהנה מהחיים"

אין שף או מסעדן בעיר שאינו זוכר את יום סגירת המסעדות ב-15 במרץ. אצל עינב אזאגורי נחקק דווקא רגע מהימים שאחרי הפתיחה המחודשת, בסוף מאי: "הייתי אצל חברים במסעדה, שתיתי כוס יין, הזמנתי מונית כדי לחזור הביתה ואני עובר עם המונית ליד המסעדה הזאת וליד המסעדה ההיא, וזאת מלאה והשנייה כמעט מלאה וכולם מספרים כמה כיף להם. המונית חלפה על פני קפה נורדוי ואני רואה מקום חשוך, סגור, מלא אבק וחובות שמצטברים". 

לפני קצת יותר מחצי שנה הכל עוד נראה דבש, לפחות מבחוץ. אזאגורי, שהיה אחד המועמדים לשף השנה בתחרות פרסי האוכל 2019, החזיק את קפה נורדוי המדוברת ופתח את נורדיניו הסמוכה, הציג פיגורה חדשה בזכות ניתוח לקיצור קיבה שעבר ושיגר מהמטבח של המסעדה המוקפדת  מנות כמו מוס פרמזן ועוגת גבינה באסקית שהפכו לאיקונות בן רגע. אבל בפנים, הוא מספר, החלה כבר אז להתחולל אצלו סערה לא קטנה. 

"קפה נורדוי תפסה אותי בשלב הכי גרוע בחיים שלי. נכנסתי להליך רפואי שגרר השלכות שלא הבנתי איך להתמודד איתן. הייתי שותה כמו סוס. זה השפיע על המסעדה, על היחסים הזוגיים שלי ועל המשפחה. יום אחד קמתי בבוקר והבנתי שאני לא בטוב. שאני לא נהנה מהחיים".

נורדוי "לא רלוונטית" (צילום: אנטולי מיכאלו)

"קפה נורדוי תפסה אותי בשלב הכי גרוע בחיים שלי. נכנסתי להליך רפואי, הייתי שותה כמו סוס. יום אחד קמתי בבוקר והבנתי שאני לא נהנה מהחיים"

מבחוץ נראה היה שהכל מושלם.
"זה היה משחק ששיחקתי כי הרגשתי שאני חייב. היה הייפ על קפה נורדוי, כל הזמן הרגשתי שאני חייב להביא עוד הברקה ועוד הברקה. ומסעדה זו מחוייבות, אתה לא יכול לבוא ולהגיד יאללה ביי אני הולך. אבל ההבנה חילחלה. הבנתי שפאק איט, אני לא צריך להיות המסעדה הכי טובה בעיר. אמרתי לשותפים שלי – די. בואו נעשה בר יין, כמו שהיה בר אה וין".

איך זה התקבל?
"זו הייתה תקופה אינטנסיבית ומבולבלת לכולם. היו כאלה שזרמו, היו כאלה שהיה קשה להם להתנתק. לוקח זמן להתרגל לרעיון אחר. בסביבות דצמבר-ינואר ראינו שנפח העבודה מתחיל לרדת, כבר היו דיבורים על הקורונה. בעשירי במרץ החלטנו לסגור את קפה נורדוי לשבועיים ולפתוח מחדש כבר יין. ב-14 במרץ כבר הבנו שזהו, הכל נסגר".

ואז מה?
"בהתחלה אתה בטוח שייקח שבוע שבועיים והכל יחזור. ואז זה נמשך ונמשך, ובסוף כולם חוזרים לעבודה ורק אתה לא. אתה מסתובב בעיר, לא מייצר שום דבר, לא מבשל, וכולם כל הזמן שואלים אותך מתי אתה פותח. כשף התחלתי להגיע למשבר. מה עושה אותי שף אם אין לי מסעדה? אני כבר לא שף, אני עוד טבח. המסעדות שלי תמיד היו משהו שהגדיר אותי, חלק מהטייטל, ופתאום זה נעלם. הרגשתי כמו שמשון שגזרו לו את המחלפות". 

הקורונה בעצם תפסה אותך באמצע התהליך של ההבנה שאתה כבר לא רוצה את נורדוי?
"כן. ושל התהליך של להבין שאני בדיכאון וצריך עזרה. שהאוכל שאני עושה היום פחות רלוונטי ושאני צריך שינוי. הכל התערבב ביחד. והפנמתי שזה בסדר לפעמים לעצור ולשאול את עצמך אם אתה רוצה עכשיו לפנות ימינה או שמאלה".

בר אה וין. היא חוזרת! (צילום: איתן ברנט)

"הבנתי שקפה נורדוי, כבר כשנפתחה, הייתה לא רלוונטית לכאן. אתה אונס את חומר הגלם בשביל להגיע לתוצאות של המטבח הצרפתי ואף פעם לא באמת מצליח"

אזאגורי, אב לשתי בנות קטנות, נלחם להמשיך לתפקד למרות המשבר האישי והמקצועי שעבר. "קודם כל אתה נכנס למוד של הישרדות. חייב להביא פרנסה הביתה. אתה מחפש בתוך האופציות שיש להתפרנס את מה שאתה אוהב ויכול להתחבר אליו. לא נתתי לעצמי לשבת בבית ולהיכנס לדיכאון. התחלתי להיות יותר ספורטיבי, ללכת לחדר כושר, להיות בים. הייתי חייב לתפוס את עצמי בידיים בגלל המשפחה. בסוף אתה קם בשש בבוקר ויש לך ילדה שמנענעת אותך ומבקשת בקבוק ואתה תקום ותכין את הבקבוק ותהיה אבא".

הוא החל לבנות תפריט חדש עבור מסעדת פורט קפה בנמל קיסריה, גילה את המטבח היווני והתחבר מחדש לבישול הישראלי. "בתהליך הזה הבנתי שקפה נורדוי, כבר כשנפתחה, הייתה לא רלוונטית לכאן. זה לא מעניין אנשים שאתה עושה פאטה און קרוט, מעניין אותם טעמים פשוטים שהם מכירים מכאן. בעבר זלזלתי בזה, היום אני מעריך את זה. כשהתחלתי להגיע לתובנות לגבי עצמי הבנתי שכל השיטה שלמדתי – של המטבח הצרפתי – היא לא נכונה לסועדים של היום, לא נכונה לסועדים הישראלים ולא נכונה לחומרי הגלם שלנו. אתה אונס את חומר הגלם בשביל להגיע לתוצאות של המטבח הצרפתי ואף פעם לא באמת מצליח".  

לברק שלם מטוגן, גרסת הדייגים. פורט קפה (צילום: אמיר איטח)

"פתאום אני לא מרגיש שאני חייב להביא את המוס פרמזן הבא. כל הדיבור הזה על המנות המטורפות הרי מטומטם. פתאום אני פשוט מכין אוכל כדי שאנשים ייהנו"

התפריט החדש בקיסריה שיוצא לדרך ממש בימים אלה, הוא אומר, מרגש אותו. "זו מסעדה שהיא מסעדת חוף, משהו שאף פעם לא עשיתי. אני מגיע מהמטבח האירופאי, שבו לפני שהתחלת לבשל אתה שם ציר על האש. כאן אתה בודק שהדג טרי, בודק שהירקות טריים, מכין טחינה. לפני הקורונה עשיתי עם הבעלים של פורט קפה מהלך של לפתוח מסעדה יוונית בקיסריה, זה עדיין לא יצא לפועל אבל גיליתי בזכותו את היופי של המטבח הזה. זה נהדר לעשות אוכל אירופאי קלאסי אבל אוכל של ים יכול להיות ממש כיף. פתאום אני לא מרגיש שאני חייב להביא את המנה הכי מטורפת, את המוס פרמזן הבא, כל הדיבור הזה על המנות המטורפות הרי מטומטם ומכניס אותך כשף למקום לא בריא. פתאום אני פשוט מכין אוכל כדי שאנשים ייהנו. זה תענוג גדול". במקביל, הוא נותן משמרות במנזר. "אני מאוד אוהב את המקום הזה, הוא בית, אני נהנה לבשל שם וזו עוד דרך להתפרנס". 

מקפה נורדוי הוא והשותפים כבר נפרדו. "כשראינו את הזיגזוגים של הלפתוח-לסגור שהממשלה עשתה אמרנו, איזה מזל שלא פתחנו מחדש. נורדוי הייתה מבוססת על תיירות, לא היה לה סיכוי עכשיו". אם הכל יתנהל כמתוכנן, המסעדה מתעתדת להיפתח בספטמבר בגרסת בר אה וין. במקביל, בונה אזאגורי גם בנורדיניו קונספט של בר יין בשעות הערב, עם דלפק שף שבו יבשל בעצמו. "אני כשף פשוט התעייפתי ממסעדות, אני יודע שאני בנוי הרבה יותר לכיוון של ברי יין וטאפאס ברים. אני כבר לא רוצה להיות במקום של להוכיח שאני יודע לעשות כזה או ההוא. חיים כהן אני כבר לא אהיה וגם לא מחפש להיות".