סליחה על השאלה: היינו באירוע של אבי גבאי וגילינו כריזמה סמויה
תחת משטר שאלות קשוח ולמול קהל משוכנע למחצה, אפילו הכריזמה של אבי גבאי יכולה הייתה להתגלות ולסחוף את הנוכחים. מצביעיו, עם זאת, עדיין שקועים בחישובים מתמטיים
יודעים כל סטודנט וסטודנטית בישראל שסבב שאלות הוא מונח מכובס לתיאור טקס שונה בתכלית. שאלות הן קטגוריה כללית ועמומה הכוללת הזמנה לשחרור טרוניות יידישאיות, מרחב לביטוי הנוירוזות הנסתרות ביותר של השואלים, המנצלים את הבמה כדי להפליג בהערות או בסיפורים מאורכים על ילדותם בצל אקלים פוליטי כזה או אחר. לא כך בסלון הפוליטי – יוזמה שמטרתה לעודד שיח פוליטי בקרב צעירים. באירוע שבו אירח הסלון את יו"ר מפלגת העבודה במועדון הדרמה הייתה המנחה קשוחה כשלוש איילה חסוניות ועמדה על כך שהקהל ישאל שאלות אמיתיות, כלומר ינסח משפט תמציתי בצורת שאלה. מנחה כזאת בדיוק יש להעמיד לרשות המרצים בפקולטה למדעי הרוח, שם השומעים החופשיים אוהבים להכביר במילים כל אימת שניתנת להם רשות הדיבור.
>> גם בכנסים של "גשר" וזהות היינו. הנוער אווילי ותמים כמו פעם
האירוע במועדון הדרמה התנהל כשבתרבות לבני 40 מינוס. הקהל היה מורכב ממשוכנעים, כפי שהעידו מחיאות הכפיים שליוו אמירות שגרתיות של גבאי ("לא נשב בממשלת נתניהו"), אמיצות רק למראית עין, שכן המפה הפוליטית לא מאפשרת לו אלא להיות אמיץ. היה גם טרול אחד, כפי שדורש כל אירוע המכבד את עצמו. זו הייתה עלילה משנית ששיוותה לערב מימד של תכנית ריאליטי, שכן עם סוף הערב למדנו כולם לאהוב אותו, אף שהרבה בצעקות והסתכן בהחפצה של המועמד המתארח ("אחלה תמונות יש לך בפייסבוק").
גבאי נתן הופעה מפתיעה לטובה. מובן כי חליפת המועמד לראשות הממשלה הייתה גדולה על מידותיו ועלתה לו בבלבול ובמעשים הזויים שבהם נפל קורבן ליועצי תדמית למיניהם, כמו מקרה ציפי לבני הידוע לשמצה. דווקא כאנדרדוג התגלה מועמד המדבר לשואלים בגובה העיניים ומורח אותם במינימום ההכרחי. יש להחריג מכך את תשובתו לסוגיית פיטורי לבני בשידור חי – "יכולתי לעשות זאת רק בשידור חי כי אני לא שולט באיך זה יעובד בתקשורת" – תירוץ טוב בערך כמו "סורי לא ראיתי" להודעה שקיבלה חיווי כפול בווטסאפ.
שאלות רבות עסקו כצפוי במתמטיקה של הגושים. גבאי, כפי שהעידה מידה של חוסר סבלנות, כבר נואש מלבאר את הנושא למצביעים. גם אם מפלתה של מפלגת העבודה היא אחרי הכל באשמתה, בנקודה זו אי אפשר לא להתיישר לעמדתו. מבחינת מצביעי שמאל – על פי השיטה הפוליטית הנהוגה בישראל ובהתחשב בכך שרשימת גנץ היא פילר אחד גדול שיתפרק במחי משבר אחד – הצבעה אסטרטגית לגנץ היא מעשה בלתי הגיוני בעליל.
