אמילי מואטי מבטיחה לשנות את פני מפלגת העבודה החבוטה
השגרירה הבלתי רשמית של אבי גבאי בזירה הברנז'אית מתכננת לעלות לליגה המקצועית ולהתמודד בפריימריז. משתלטים על תל אביב – פרויקט מיוחד לראש השנה
מואטי (38) היא לא רק אחת הפעילות הפוליטיות שמהווה הימור בטוח לפריימריז הבאים של מפלגת העבודה, אלא גם פובליציסטית ופרשנית פוליטית וקמפיינרית לשעבר שאוחזת בדעות חד משמעיות ואינה חוששת להשמיע אותן בכל פאנל טלוויזיוני. עבור רבים היא נציגת השמאל החדש, הגאה והרענן. נוסף על כך היא המועמדת היחידה עד כה שזכתה לתמיכה הן מצד יו"ר המפלגה אבי גבאי, הן מצד ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק.
מואטי גדלה בבית ימני באחת השכונות בדרום נתניה, דור ראשון לשמאל במשפחה. בעברה הקימה משרד יחסי ציבור בשם המטבחון תקשורת שעבד עם מפלגת התנועה בראשות ציפי לבני, ייסדה את עיר ללא גבולות, שימשה כיועצת התקשורת של נשיא המדינה ראובן ריבלין וכיועצת תקשורת במטה הבחירות דובר העברית של הרשימה המשותפת. כיום היא משמשת שגרירה בלתי רשמית של אבי גבאי בזירה הברנז'אית (אין איש ברנז'ה שלא שמע ממנה כמה עדיף לנצח עם מנהיג שמסכימים עם 70 אחוז מעמדותיו מאשר לחכות ל־100 אחוז שלעולם לא יגיעו).
את ספרה הראשון, "סימנים כחולים", הוציאה מואטי לאור בחודש מאי האחרון. זכויות הספר נמכרו לאחרונה במטרה להוציאו כסרט קולנוע שאותו תביים הבמאית והתסריטאית דינה צבי־ריקליס ("שלוש אימהות", "ברקיע החמישי").
"התוכניות שלי לעתיד", היא מספרת, "הן התמודדות בפריימריז הקרובים במפלגת העבודה. אני נהנית מכל דקה ופוגשת אנשים נהדרים. לו הייתי יודעת שזה המצב, הייתי מתחילה בגיל 10. המפגשים הבלתי אמצעיים עם בני אדם טבעיים לי כל כך, שזה הופך את הסיפור כולו למשובב נפש ומרחיב לב. היעד, גם אם ייקח כמה קדנציות, הוא משרד החינוך. יש לי תוכנית לביטול מנגנוני הסינון לאוניברסיטאות ולשכר לימוד דיפרנציאלי, כך שלכל אדם – גם אם הגיע ממקום שבו לא מעזים לחלום חלומות שהם מעבר להישרדות – תינתן הזדמנות למוביליות חברתית; מה שבישראל של היום, שבה המערכות בעיקר תורמות לשיעתוק העוני, לא קורה. במקביל, וגם זה ייקח זמן, אני מתעוררת מוקדם כל בוקר, מודה לאלוהים וכותבת את ספרי השני".