אהלן, מאיר ויזלטיר

אהלן מאיר ויזלטיר, ביום שישי (ה-6.6) אתה משיק את הדיסק "פרח האנרכיה" שהלחין והפיק שלומי פריג' באוזן בר. מי בחר את השירים לדיסק?

"אף אחד".

ובכל זאת?

"שלומי שכר אולפן הקלטות וקבענו שאקרא כ־20 שירים. מתוכם שלומי יבחר כעשרה ויצור סביבם מעטפת מוזיקלית: לפני השיר, אחרי השיר, באמצע השיר וכו'. אבל ביום המיועד לא בחרתי כלום. פשוט באתי לאולפן עם הספרים שלי, דפדפתי וקראתי באקראי. אחר כך שלומי עבד עם האלמנטים המוזיקליים. כעבור חודש ישבנו באולפן והקשבנו להקלטות, אני הערתי מה שהערתי ושלומי עיבד את המוזיקה לנגנים".

ההשקה היא בעצם פרפורמנס.

"כן. משחזרים את הדבר שלא היה. אני קורא וההרכב מנגן".

אפשר לראות בזה חיפוש אחר פורמט חדש לשירה?

"לא כל כך חדש. ביוון העתיקה נהגו לקרוא שירה בלוויית חליל או כלי מיתר. יש ציורים שמראים את זה".

אם ככה פעלתם בתוך מסגרת עתיקה מאוד.

"לא בדיוק. מה שעשינו פה מתחבר למסורת קיימת. קשה מאוד להמציא דבר שלא היה מעולם וגם אין צורך בזה. אני לא פוטוריסט; אני לא מעוניין להשמיד את מה שהיה. אבל תמיד היו לי בעיות עם הלחנת שירים – הלחן הוא מוזיקה חיצונית שמולבשת על השיר ודורסת את המוזיקה הפנימית שלו. אפילו לחן מוצלח כמו "יש לי סימפטיה' של גרוניך משמיד את ההססנות שיש בשיר הכתוב וכופה עליו רוח אחרת, של שמחה ובלבול. דבר דומה קורה בהלחנה של 'שוב יורד אור חקי אפרורי' של יהלי סובול".

דפי הפייסבוק הנהדרים שלך הם בעיניי עוד דוגמה לחיפוש אחר פורמט שבו המשורר יכול לדבר עם קוראיו, ליתר דיוק עם אלפי קוראיך.

"זה נכון. אני משורר דיאלוגי – אני אוהב ליצור דיאלוג מתוך שיר בכל מיני דרכים. לפעמים זהו שיר שיש בו שני דוברים או שני אלמנטים שמדברים זה עם זה. אפילו אלמנטים צורניים. לפעמים זה מתבטא בבתים עם שורות קצרות שמקיימים דיאלוג עם בתים עם שורות ארוכות. בפייסבוק, העיקר אצלי הוא דיאלוג בין הדימוי לטקסט".

"ופה מתבטא גם הכשרון החזותי שלך".

"זה לא דבר חדש – הרי עיצבתי את רוב עטיפות ספריי – אבל אולי בפייסבוק זה יותר בולט. מאז שאני שם חזרתי לצלם, אני מצלם הרבה, דימויים שאין להם שימוש מעבר לזה. יש לי מחשבה – ערטילאית עדיין – לבנות ספר פייסבוק שיתבסס על החומרים שנכתבו וצולמו במיוחד למדיום הזה".

זה מדיום שמרחיב או מצמצם את מנעד הפעולה שלך?

"מצד אחד מצמצם, כי לפעמים זו העשייה האמנותית היחידה שלי באותו שבוע, אבל מצד אחר זה מרחיב את העשיה ויוצר דיאלוג סמוי עם קוראים. בדרך כלל כשאני כותב שיר אני ממציא לו קורא דמיוני. בפייסבוק יש לך קוראים שאיכשהוא נוכחים, הם עושים רעשים ואי אפשר להתעלם מהם. לפעמים זה גורם לי לנסח ניסוחים נוספים, וזה דווקא טוב. כתיבת סטטוס לפייסבוק היא פעולה שונה מאוד מכתיבת שיר. לסטטוס בפייסבוק אין מוזיקה. אני כותב אותו מהר יותר".

דווקא נראה שהכתיבה שלך בפייסבוק שקולה.

"זה נראה לך ככה רק בגלל שאני מיומן בכתיבה. פשוט אין לי נטיה לכתיבה מרושלת; איבדתי את זה".

ספרו האחרון של ירמי פינקוס, "בזעיר אנפין", ראה אור בהוצאת עם עובד