עשרות "דירות דיסקרטיות" פועלות בתל אביב – והמשטרה לא עושה דבר

ברחוב צדדי סמוך מאוד לרחוב שינקין במרכז תל אביב הושכר לאחרונה שטח מסחרי קטן בקומת הקרקע של בניין מגורים. בכל יום מדוושת לשם אישה על אופניה, נכנסת ל"חנות" ומיד סוגרת אחריה את הדלת שעליה מתנוססת הכתובת הכללית "קוסמטיקה". כעבור זמן קצר מתחילה תכונה משונה: גברים יוצאים ונכנסים מהבניין או צועדים במעלה הרחוב ובחזרה, שוב ושוב. חלקם מתיישבים על הספסל שמעבר לכביש וממתינים. מדי פעם אחד מהם נכנס לאחד מבתי העסק הסמוכים ושואל איפה "הנערה".

בסקר שפורסם בשנה שעברה לראשונה על ידי משרדי הרווחה וביטחון הפנים הוערך כי ב־2014 פעלו בתל אביב 93 דירות דיסקרטיות ותשעה מכוני עיסוי – כ־62 אחוז מכלל הדירות הדיסקרטיות וכ־48 אחוז מכלל מכוני העיסוי בישראל. למרות שהתופעה לא יוצאת דופן, השכנים ובעלי הדירות בבניין ברחוב הפסטורלי לא נותרו אדישים לגמרי כשגילו שגם הרחוב המנומנם שלהם נכלל בסטטיסטיקה. בשיחות עמם הביעו חלקם דאגה כלפי האישה, אחרים פשוט אמרו שזה "מגעיל". בהתאם לכך דרכי ההתמודדות שלהם היו שונות: בעוד חלקם בחרו להתקשר למשטרה, אחרים שוחחו עם האישה והביעו בפניה את דאגתם, אך גם סלידה מהאורחים הלא קרואים שמתדפקים להם על הדלת. שכנה המתגוררת בבניין אמרה כי פנתה לראשונה למשטרה בעניין הנכס זמן קצר לפני שהאישה החלה לפקוד אותו. "זה היה כשהבעלים חיבר את המקום למים של הבניין באופן פיראטי. אז בכלל עוד לא ידענו למה המקום ישמש", היא מספרת.

93 "דירות דיסקרטיות" בתל אביב (צילום: ליהי אבידן)

לדבריה, ניידת הגיעה למקום אך הוסבר לה כי לא ניתן לעשות דבר. במקביל, הפנו אותה השוטרים לעירייה, שם נאמר לה כי בעל השטח מוכר לרשויות וש"כדאי להיזהר ממנו". כשהבינה את טיב הפעילות במקום, פנתה למשטרה פעם נוספת. "אמרו לי שאין מה לעשות אם לא תופסים מישהו בזמן אמת. צילמתי כמה אנשים נכנסים פנימה, אבל איך אני אוכיח שזה מה שהם באמת עושים בפנים?". לדבריה, היא גם חוששת ליצור קשר עם המשטרה פעם נוספת. גם לאחר פניית Time Out למשטרה, הנושא לא טופל.

"זה ממש מצב של חוסר אונים", אומרת השכנה. "גם אם המשטרה תעשה משהו, איך זה כבר יכול לעזור לאישה המסכנה הזאת? ומצד שני, אם אני אפנה אליה בעצמי, זה תמיד יהיה מהמקום המתנשא והנוראי של מישהי שלא במצב שלה". לשכנים הייתה סיבה להרגיש אופטימיים בחודש שעבר, כששתי הצעות חוק להפללת צרכני מין בתשלום אושרו בכנסת בקריאה טרומית והועברו לוועדת השרים לגיבוש כהצעת חוק ממשלתית. המודל החוקי – שאומץ לראשונה בשבדיה, ולאחר מכן בנורווגיה, באיסלנד, בצרפת, בקנדה ובאירלנד – מכיר באישה הלכודה במעגל הזנות כקורבן ומתייחס לצרכן הזנות כאל עבריין.

"זה ממש מצב של חוסר אונים" (צילום: ליהי אבידן)

כבר עכשיו ניתן לאבחן שינוי מסוים: זמן קצר לאחר אישור ההצעות פורסם ב"הארץ" שהיקף הפעילות בזנות הרחוב ירד, ובמקום זאת נרשמה עלייה במספר צרכני הזנות בדירות דיסקרטיות. יעל גור, מנהל מרפאת לוינסקי של משרד הבריאות, סבורה שהחוק – אם וכאשר יעבור – יוביל בסופו של דבר לירידה בפעילות בכל זירות הזנות. "מרבית האנשים הם שומרי חוק", היא אומרת. גלישה באתרים כגון סקס אדיר ובננה, המפרסמים שירותי זנות לצד ביקורות גולשים על הנשים שאצלן ביקרו, מגלה שקיימות דירות דיסקרטיות כמעט בכל שכונה בתל אביב. אולם ממדי התופעה מתחוורים באמת רק כשלוקחים בחשבון שבכל דירה כזאת נמצאות כמה נשים במשך כל שעות היממה. על פי סקר של משרדי הרווחה וביטחון הפנים, בדירה דיסקרטית גדולה יכולות להיות "מועסקות" בסך הכל כ־30 נשים, בכל רגע נתון שש מהן נוכחות בדירה. העבודה מתחלקת ל"משמרות יום" ו"משמרות לילה" ואורכה של כל "משמרת" הוא כעשר שעות. לפי הסקר רוב הנשים בזנות תחת קורת גג ציינו שהן נמצאות שם עקב מצוקה כלכלית ורובן העידו שהן היו מעוניינות לצאת ממעגל הזנות. רק שלוש מכל עשר נשים בזירות דיווחו על קשר עם מסגרת טיפולית לעומת יותר ממחצית הנשים בזנות ברחוב.

מפוקפק? אדם זהב!

ריבוי הפעילות מצביע על המובן מאליו: נראה שלא הרבה עומד בדרכו של אדם שמחליט לפתוח כיום בישראל דירה דיסקרטית. פנייה לרשויות החוק לא תעזור ברוב המקרים ונראה שלעתים גם בעלי הדירות עצמם מעדיפים להתעלם מהניצול שמתרחש בנכס השייך להם. ו', שהתגורר בדירה מחולקת ברחוב בן יהודה בשנת 2010 , נזכר ביום שבו עבר לגור צמוד אליו שכן חדש, בשנות ה־40 המוקדמות לחייו. "שמתי לב שהוא כל הזמן בבית ומפני שחלקנו מבואה עם פעמון משותף לא יכולתי לא לשים לב שיש לו הרבה מבקרים", הוא נזכר. "אמרתי לבעל הדירה שהוא נראה לי מעט מפוקפק, אבל הוא ענה שמדובר ב'אדם זהב'".

בעלי הדירות מעדיפים להתעלם (צילום: ליהי אבידן)

בשבועות שלאחר מכן התרבו תמרורי האזהרה: "היו באים אנשים בכל מיני שעות. שמעתי גניחות מסביב לשעון וכשיצאתי לפיצוצייה הייתי רואה את השכן סתם מסתובב מחוץ לבניין". זמן קצר לאחר מכן נראה שהדייר החדש כבר לא מרגיש צורך להסתתר: נורה אדומה הותקנה בקומת חדר המדרגות שבה שכנה הדירה המחולקת וחבל הכביסה החל לכרוע תחת עומס המגבות הרטובות שנתלו עליו מדי יום. "בעל הבית נלחץ ואמר לי שהוא החליט להעיף אותו, אבל בפעם הבאה שדיברנו הוא פתאום שוב שינה את דעתו באופן מסתורי", מספר ו'. "הוא אמר שהשכן הפך לסוכן נדל"ן ושהוא בחור על הכיפאק". תושבת השכונה העידה בשבוע שעבר שהדירה ממשיכה לפעול באין מפריע גם כיום. ו' מעיד כי גם בבניין אחר שבו גר פעל ללא מפריע "מכון עיסוי". "בעל הבית גר אז צמוד אליי. הוא היה מתנדב במשטרה וניסה להיות סחבק. בפעם הראשונה שפגשתי אותו שאלתי אותו אם מכון העיסוי הוא מה שאני חושב שהוא. הוא אפילו לא ניסה להסתיר את זה".

יעל גור מסבירה שהעתקת זירות הזנות לשכונות מגורים תורמת לתחושת הנורמליזציה ומפחיתה את ההרגשה בקרב הצרכנים שלפיה הם מבצעים אקט של ניצול. "זה מכניס את העניין להקשר יומיומי ומאפשר לתת לפעילות חזות של אישה שעובדת מהדירה שלה", היא אומרת. לדברי גור המעטה הזה מקל על צרכני הזנות להתחבא מאחורי תירוצים בסגנון "מה אתם רוצים? היא לא פוגעת באף אחד". במקביל, זה מקשה על הרשויות לפעול. "התעשייה משתנה כמו זיקית כשהביקורת גוברת", היא אומרת. "העבריינים זריזים יותר מרשויות האכיפה. אם מי שמארגן את הפעילות הנצלנית מזהה שפושטים על מקומות עם אורות צבעוניים, הם מהר מאוד הופכים ל'דירה של ליאת'".

"התעשייה משתנה כמו זיקית כשהביקורת גוברת" (צילום: ליהי אבידן)

"החוק לא באמת ירתיע אף אחד"

עדות של זנאי

ד', צרכן זנות לשעבר בן 41 , טוען שהחוק לא מרתיע אותו – וסבור שיש עוד רבים כמותו.  הסיכוי להיתפס הוא אפסי", הוא אומר, "אפילו בשבדיה, לפי מה שקראתי, הסיכוי להיתפס קטן. נעצרים שם עשרות אחדות של גברים מדי שנה". ד' מוסיף כי לדעתו גם אם לחוק תהיה השפעה, היא תהיה זמנית. "זה כמו שב'כלבוטק' אומרים על איזה מוצר שיש בו קוליפורמים או סלמונלה, אז כולם מפסיקים לקנות במשך שבועיים ואחר כך חוזרים", הוא אומר. "אז יתפסו כמה שעירים לעזאזל, אבל אני מאמין שזה לא באמת ירתיע אף אחד. יש אפילו השערה שהמחירים יירדו, ואז זה יפעל לרעתן של הזונות".

ד' חוזר ומדגיש שלא החוק היה מה שגרם לו להפסיק לצרוך זנות. "אם אני ממש ארגיש שבא לי, אני אעשה את זה שוב", הוא אומר, "בינתיים הפסקתי מסיבות טכניות. גם כסף וגם נכנסתי לסרטים מכך שבדירות לא מסננים לקוחות". אף על פי שנהג לצרוך זנות באופן קבוע במשך עשור , ד' מעולם לא חש שהוא מנצל את הנשים. "לא ראיתי שום מצוקה, אפילו לשנייה".

הצילומים של ליהי אבידן מתוך הסדרה "חדרים" שזכתה בפרס סדרת השנה של עדות מקומית 2012