עושים רוח: מסע מרחיב תודעה בעקבות הניאו שמאניזם הישראלי

על הכביש הפתלתל, בדרך לחלקה סודית ביער הכרמל, ראינו גופה של תן דרוס. אסף, מי שעתיד להעביר לנו את סדנת "נקודת החיבור – מסע שמאני ביער" (וגם דאג לפנות את הגופה מהכביש), טען שבתרבות השמאנית, הקויוטי הוא סימן לריפוי אך גם לתעתוע. רפואה בהפוך על הפוך. הגענו לשם כעשרה אנשים, זרים מוחלטים. בהודעה בבוקר נמסר לנו לבוא בבגדים חמים ונעליים נוחות, ושהגשם והרוחות יחלפו עד עשר בבוקר, אז יתבהר. לספיריט של הקויוטי היו כנראה תוכניות אחרות.

אני בכלל תכננתי להעביר כמה שעות ביער בסבבה. שמאניזם או לא, לאכול בורקסים בשמש חמימה של צהרי שישי, מדורה וקצת דיבורים על רוחניות נראו לי משימה ראויה למדי. העניינים התחילו להסתבך בזמן שישבנו על המחצלת, שותים תה ושורפים טבק בטקסיות. אט אט חלחלה בי ההכרה כי חמים לא הולך להיות. הגשם לא הפסיק לרדת, ובזמן שהאחרים שכבו על המחצלת ואסף הכה בתוף האינדיאני, אני נמלטתי למחסה תחת העצים. לא רציתי להירטב. התקווה להתקפל משם הפכה להבנה עצובה שזה לא הולך לקרות. ברקע שמעתי את מהלומות התוף, ואז זה הכה בי – הבורקסים, החץ וקשת שלי למסע הזה, כבר נרטבו כליל.

ספוג מגשם ובצעדים כבדים מבוץ, יצאתי לדרך השמאנית לחפש את החיבור שלי לאדמה ולרפואה. או כמו שהאדם שנראה כמו רס"פ בנח"ל, חמוש בתוף אינדיאני, הורה לנו: אתם תלכו ואני אקרא לספיריט. הרעיון היה שבמהלך השעות הקרובות נשהה ביער, ולאחר מכן, תוך שהרוח הגדולה מראה לנו את הכיוון, נתאחד עם שאר השבט מול המדורה לאחר השקיעה. בשלב מסוים, רטוב עד לשד עצמותיי ובבטן נפוחה מבורקסים רטובים, מצאתי את עצמי נאבק כדי לטפס אל נקודת הגובה מהוואדי שאיכשהו מצאתי את עצמי בתוכו, כשמאחוריי גדר של בסיס צבאי שנראה כמו הגרסה המקומית לאזור 51. כך, מבקש את חסדם של הענפים, הטחב, השורשים והסלעים שיעזרו לי להתרומם אל מעבר למדרון החלקלק והבוצי למכביר, שחלילה לא אחליק במדרון, אשבור עצם ואתבוסס בקור, בבוץ ובגשם, הפכתי בעל כורחי לשחקן הראשי במופע ויזואלי של התת מודע שלי, שבו דימויים מסביב לבשו צורה מופשטת בטבע ובמזג האוויר הסוער.

כשאחרון המשתתפים חבר אל האש לאחר רדת הלילה, הבנתי שגם לאנשים סביבי, כולם בני אדם מתפקדים וככל הנראה גם רציונליים, היו חוויות משמעותיות ביער. אולי זה היה צירוף מקרים, אולי זו הייתה הסביבה המכילה, אולי זה היה האפקט של האש מחממת כשאתה ספוג מגשם. כל איש ואישה חלקו בתורם בכנות את חוויית המסע שלהם. בשלב מסוים התחבקנו. ההבנה כי החוויה הייתה משמעותית ברובד הישרדותי עבורי – עירוני שתקופת שירותו הקרבי כבר עשור מאחוריו – שטפה את הכרתי, למרות אחוז הציניות הגבוה והסקפטיות שבה חימשתי את עצמי מול המיתוג הזר שנראה לי תחילה משונה. האם היה מדובר במקסם שמאני או שמא בחיים עצמם?

סווט לודג' במדינה של 37 מעלות

דמיון מודרך, תקשור, מדיטציה טרנסצנדנטלית, אנתרופוסופיה, קבלה – עכשיו הטרנד הנוכחי בשדה הרוחניות המתרחב תמידית הוא שמאניזם, הדרך הרוחנית העתיקה ביותר בהיסטוריה האנושית. כמעט כל הדרכה רוחנית המוצעת היום לקהל הרחב תשרבב לתוכה את השורש ש-מ-א-נ בצורה כזו או אחרת. חיפוש מהיר בפייסבוק או בגוגל יגלה מניפה רחבה של פעילויות שמאניות, מתקשור שמאני לטקסי ירח שמאניים, מסדנאות חיבור שמאניות לקריאה בקלפי טוטם שמאניים. הקו בין ישראל 2018 לעולם העתיק הצטמצם. כמו בכל שדה רוחני, על הצועדים בדרך לברור בין מה שנכון עבורם למה שהמיינד, בחוכמתו העקשנית, מסמן שלא. במהלך החודש האחרון ניסיתי לצעוד גם אני בדרך השמאנית. יצאתי למסעות והשתתפתי בטקסי ירח, הלכתי לשמוע מסרים מהצד האחר בערב תקשור שמאני ואפילו זכיתי להשתתף במפגש עם שמאנית בת 12 אלף שנים בנחל חילזון.

שמאניזם הוא לא תחום מוגדר. בהגדרתו הפשטנית הוא מתייחס לתרבויות ילידיות (אם באוסטרליה, באמריקות או בסיביר הקפואה) שבהן מתקיים קשר רוחני בין האדם לטבע. תפקידו של השמאן לשמר את ההרמוניה בשבט ובין השבט לכוחות הטבע. השמאן הוא "המהלך בין העולמות" – הוא ניחן ביכולת רוחנית מיסטית, הנקנית בדרך חניכה ארוכה ובניסיונות קשים, לצאת מן המציאות המוכרת ולהרחיק באמצעות טראנס אל מה שמעבר לקיום המוכר, אל עולם הרוחות, כדי לחזור משם עם תובנות – בין שזה נעשה באמצעות ריכוז, שימוש בחומרים שונים, שירה או ריקוד. כך, השמאן יכול לאבחן מחלות, להביט אל העתיד או העבר ולהיוועץ בישויות שונות. מירצ'ה אליאדה, גדול חוקרי הדתות במאה ה־20, הגדיר את השמאניזם בפשטות: "טכניקה של אקסטזה דתית".

עוד כתבות מעניינות:
הגרייטפול דד קמו לתחייה וסוחפים את הדור הדיגיטלי
טורפים את הקלפים: הטארוט חוזר למיינסטרים

השמאניזם, או נכון יותר הניאו שמאניזם הנפוץ בישראל כיום, שואב סממנים רבים מהתרבויות הילידיות בדרום אמריקה ובצפונה, אך לא רק מהן. סיבה אפשרית אחת לפופולריות ההולכת וגדלה של התחום בישראל היא התרמילאות בדרום אמריקה וההתפשטות של פרקטיקות רפואה ילידיות כמו טקסי האיוואסקה בעולם המערבי. יעיד כל מי שלקח בהם חלק שלא צריך להיות שמאן כדי להלך בין העולמות, אבל רצוי להיות תחת השגחתו של אחד כזה הבקיא בהלכות הלא נודע כאשר מחליטים לצעוד בדרך הזאת. אולי בזכות האיוואסקה, מערבים־חילוניים־עירוניים ולאו דווקא היפים מוצאים כיום עניין בפרקטיקות שמאניות שונות כגון טקסי חילופי עונות וסווט לודג'ים, והתחום עצמו מתמזג לא פעם עם פרקטיקות המיוחסות לעולם הניו אייג' כמו טיפול בקריסטלים ותקשור. חשוב לציין שחלק גדול מהניאו שמאניזם כלל לא מסתמך על שימוש בחומרים מרחיבי תודעה, וכפי שהאיוואסקה מתמזגת לתרבות המערב תוך ויתור על הקונטקסט השבטי הילידי שלה והופכת לא פעם לאלמנט צרכני בתמורה ל־150 דולר בקליניקה או דירה פשוטה, כך גם התחום עצמו נע ונד בין האותנטי למתיימר להיות אותנטי.

בדוח על ניאו שמאניזם שיצא ב־2016 מטעם מכון ון ליר ומרכז המידע הישראלי לדתות עכשוויות נכתב שהניאו שמאניזם החל עם פועלו של האנתרופולוג האמריקאי מייקל הארנר, שבשנות ה־80 ביקש לזקק מתוך מגוון פרקטיקות שמאניות טכניקות ריפוי שיתאימו לקהל מערבי. לישראל נכנסו הפרקטיקות הללו בשנות ה־90, והדוח מציין שבארץ פעילים שני מרכזים ניאו שמאניים בולטים בצפון הארץ, וכן יחידים שמציעים ברחבי הארץ טקסים, סדנאות וטיפול פרטני. בשנים האחרונות התרבו היחידים שמציעים טקסים וסדנאות, חלקם קשורים למרכזים הבולטים וחלקם פועלים באופן עצמאי לגמרי.

לפני עשור זו דווקא הייתה זו דווקא תורת סוד מקומית שסחפה את העולם ואת תל אביב – הקבלה, אותה מסורת יהודית עתיקה שחסידיה אומרים שדרך למידה בה אדם זוכה בצוהר לתוככי נפשו ולצפונות הבריאה כולה. בזמן שידוענים הוליוודיים כמו מדונה ואשטון קוצ'ר החלו לענוד חוט אדום על ידיהם ולדבר בשבחי תורת הסוד היהודית, בתי ספר ומרכזים ללימוד קבלה צצו להם כמו פטריות הזיה אחרי הגשם ביער סיבירי. נראה היה אז שחצי עולם כבר בדרך להיות מקובל, והחצי השני, מהרגע שייחשף לאורה הנוגה של התורה יצטרף גם הוא, והנה בא משיח. זה לא קרה. לפחות בינתיים. עכשיו נראה שזוהי שעתו הגדולה של השמאניזם. חסידיו, ולא מעט חוקרי דת ורוחניות, אומרים שמדובר בפרקטיקה הרוחנית העתיקה בעולם, שלמרות הכל הצליחה להשתמר לאורך אלפי שנים, ומתוקף טבעה גם מצליחה להתאים את עצמה לעולם המשתנה ולאתגרים שהוא מעמיד בפנינו. האם מדובר רק בצו השעה או אולי במשב קוסמי של הרוח הגדולה שבאה להטוות לנו את הדרך?

לדבריה של האנתרופולוגית ד"ר רחל ורצברגר מאוניברסיטת אריאל ומרכז המידע לדתות חדשות, התשובה אינה חד משמעית. "יש פה עניין של אופנות שמתחלפות. אנחנו מושפעים מטרנדים שמגיעים מחו"ל, לפעמים באיחור. ניאו שמאניזם מוכר בארצות הברית וגם באירופה כבר עשרות שנים ולארץ הגיע יותר מאוחר". לטענתה, מה שמקל את חבלי הקליטה של הניאו שמאניזם כאן אצלנו בווילה המזרח תיכונית הוא ש"בניגוד לקבלה שמתקשרת עם הזהות היהודית המקומית, הניאו שמאניזם מביא משהו אקזוטי יותר. הניאו שמאניזם הוא כל כך אחר, כל כך לא קשור לחיים בישראל – לדוגמה סווט לודג' במדינה של 37 מעלות ו־40 אחוז לחות. יש משהו מושך בתרבויות האחרות, הפשוטות יותר, האותנטיות".

סדנאות מיניות והלאה לדבר הבא

דירת הפרטר בצפון הישן שהוסבה לקליניקה טיפולית משרה הרגשה נעימה ומרגיעה. אמנם רצפת הדק המעוצבת והקירות הלבנים לא בדיוק הולמים את החוויה השמאנית העולה בדמיוני, הכוללת מדורה וטבע פראי, אבל זה מה יש. הגעתי לערב תקשור שמאני. על ההזמנה היה כתוב "הו מיטאקוי אויאסין", אמרה באחת השפות האמריקאיות הילידיות שמשמעותה "כולנו אחד" ושהפכה נפוצה מאוד בקרב חוגי הניו אייג' והרוחניות בארץ. הוזמנו להדליק נר ולזמן נשמה או הדרכה גבוהה. בחרתי באפשרות השנייה מתוך חשש להפריע את מנוחת יקיריי, יש גבול לכמה רחוק צריך ללכת עבור כתבה. בעוד ריח המרווה השרופה מתפשט בחדר קיבל איש איש בתורו את המסרים שנשלחו אליו מהעליונים. כנראה היו בחדר כאלה שקיבלו יותר מסרים מכפי שקיבלתי אני. מה שכן, עד שנשלח דרך המתקשרת מסר שנשמע מתאים במידה מסוימת עבורי, הייתי צריך להיאבק על זכאותי אליו.

בחורה נחמדה שקיבלה את המסר שלה ממש זה עתה, התעקשה שגם המסר שלי הוא בכלל מקרוב משפחתה. יכולתי לכעוס, אבל היא בסך הכל ייצגה את המצב האנושי. אנחנו צמאים להדרכה, שמאנית או לא, משהו להיאחז בו, שייתן משמעות לסבל שאנו חווים, שיראה לנו שמעבר לעולם היומיום יש קיום גבוה יותר עם חוקים משלו ותופעות משלו. לא משנה אם זה מגיע משמאן, מקובל, מתקשר או סתם אדם מן השורה שניחן ביתר אינטואיציה, מבלי לזלזל חלילה ביכולתה של האישה שהעבירה את הסדנה תוך שהיא מסבירה על הצורך שלנו לקיים אינטגרציה בין חלקי הנפש של הילד, הזקן והאני הנוכח. תהיתי אם לא שמעתי את הדברים האלה בעבר, אולי בגלגול קדום שלי, אז הייתי צ'יף אינדיאני זקן מעוטר במצנפת נוצות קונדור מפוארת, יושב מול מדורה במעבה היער עם בני השבט שלי.

"אנחנו מכניסים את הניאו שמאניזם במכלול של תרבות הניו אייג'", מסבירה ד"ר ורצברגר, "שזה מכלול עצום – רשת של פרקטיקות וצורות חשיבה שונות מזו מזו אבל עם דברים משותפים: המיקוד הוא בעצמי. זה לא על אלוהים, זה עליי, על הריפוי שלי, החוויה שלי. גם אם יש משהו אלוהי, או משהו נשגב כמו הרוח הגדולה, המקור יהיה אני ואיך זה משרת את הצרכים הטיפוליים שלי. אני יכול ללכת לתקשור, לטקס ניאו שמאני או ניאו פגאני, לעשות יוגה או טארוט, ובכולם המיקוד יהיה עליי".

עת התעוררתי מהרהורי הרוח במסע שלי, התפנו מחשבותיי לענייני יומיום כמו כסף. היכן מתקיימת האינטגרציה בין נשמתי לרוח העולם הקפיטליסטי? האם חיי רוח אפשריים בכלל בעולמנו זה? לדברי ד"ר ורצברגר, "המודל הכלכלי של פרקטיקות הניו אייג' הוא שאני משלם תמורת טיפול. זו מין מסחרה – אני קונה את המוצר הרוחני. ברגע שזה מנוסח במונחים האלה אני יכול לבחור – אני יכול להיות בעניין של שמאניזם ואחר כך קבלה. לפני רגע עשיתי ניאו טנטרה וסדנאות עירום ומיניות מקודשת וכשנמאס לי אני עובר לדבר הבא".

נתניהו ושמאנית בת 12 אלף שנה

בשנת 2008 התגלה במערת קבורה בנחל חילזון שבגליל שלד אישה, מכוסה בכנף עיט, ולידו 50 שריונות צבים. התגלית הארכיאולוגית, שמקורה בתרבות הנטופית לפני 12 אלף שנה, זכתה לכינוי "המכשפה מנחל חילזון". האישה בגובה מטר וחצי שנקברה שם בגיל 47 הייתה השמאנית של השבט ששכן שם. אני יושב עם אישה שטוענת שהספיריט של המכשפה מחילזון – השמאן צבים – נגלתה אליה והפכה אותה לתלמידתה (השם צבים, מתברר, מקורו בחיבתה הקולינרית לבשר צבים). היא טוענת שהעת שבה אנו נמצאים היא עת שבה האנשים מגלים מחדש את ההוד של אימא טבע. בזמן שהיא מנגנת בתוף אינדיאני ומלווה בתיפוף ובשירה ערבה מתחת לעץ חרוב עתיק בנחל, היא מספרת את סיפורה של השמאן צבים, והנוכחים מוזמנים לשאול שאלות. אני שואל את רוחה של השמאן צבים, בתיווכה של תלמידתה, אם נתניהו יהיה ראש הממשלה גם אחרי הבחירות הבאות. נמסר לי שהשמאן לא תשיב לשאלה מכיוון שמדובר בבחירות של בני אדם, אבל שכדי להביא את השינוי נצטרך לפתוח את לבנו, בכך יתאפשר לנו להביא את השינוי בעצמנו. לגיטימי. הנוכחים האחרים משתפים בחוויות אישיות יותר, לבטים, זיכרונות טובים וטובים פחות מהילדות, כר פורה לעבודה עם התת מודע. בשלב הזה אני קצת פחות מתחבר לשיתוף ומעסיק את עצמי בענפים ובעלים הפרוסים סביבי בערוץ הנחל היפה והמרגיע. לקראת סיום אנו מתבקשים לשכב והשמאן צבים מנצחת בתיווכה של תלמידתה על תהליך ריפוי עמוק הכולל נגינה בתוף, שירה ורשרושי רעשן.

ניאו שמאניזם תל אביבי

עם כל חוויית העצמה שמאנית שנכחתי בה כך התעצמו הרהורי הלב שלי. אחד המשפטים האהובים עליי, דווקא מהמסורת היהודית, הוא "לך דומייה תהילה", המבטא את חוסר היכולת שלנו להגדיר את החוויה הרוחנית במילים. הרחקתי לעיר נתיבות, מקום מושבם של מקובלים בעלי שם כמו הבבא סאלי, ופגשתי שם את דןדן בולוטין, גם לו זקן מפואר. הוא אמנם לא מקובל אלא מדריך טיולים, הרפתקן וביולוג, אבל על אף היותו חילוני גמור, הוא נחנך בשנות ה־90 באקוודור כשמאן, בזמן לימודי התואר השני שלו באתנו־בוטניקה כשטס לחקור שבטים באמזונס. "חקרתי צמחי רפואה אינדיאניים באמזונס ועבדתי עם שמאנים. העבודה שלי הייתה לשבת איתם ולראיין אותם על צמחים. חוץ מטקסים שמאניים רגילים יש קטע של צמחי הזיה, זה חלק מהמחקר", הוא אומר. כשסיים את ההכשרה שלו כעבור חמש וחצי שנים, ואף שלא היה לו כל עניין להתנסות בחומרים כאלה ("אני לא מאמין בנשמה ולא בנשמה של הצמח"), התבקש בולוטין על ידי השמאן שלו לעבור טקס חניכה באיוואסקה. מתוך כבוד הוא נענה לבקשת מורהו. הוא גם אחד הישראלים הראשונים שכתבו על החוויה אי שם באמצע שנות ה־90, הרבה לפני הפופולריות של האיוואסקה בימינו.

רציתי לשמוע מבולוטין, שמאן בעל כורחו, מה דעתו על הבום השמאני שאנו עדים אליו. הוא מספר על מורהו מאקוודור, שלמד 15 שנה עד שהוסמך. "נכון שזה לא לימודים מדעיים אבל במונחים שלהם הוא למד לטפל בצמחים, לתקשר עם רוחות ולהגיב נכון לאיוואסקה. דוד שלו ואבא שלו לימדו אותו, ואז הוא החליט שהוא צריך עוד שמאן והלך ללמוד אצל שמאן נוסף". כלל אצבע חשוב בכל פרקטיקה רוחנית הוא להבין מה טיב ההכשרה ומיהם המורים. מבט חטוף באתר של המרכז לנפגעי כתות יעיד שהשרלטנות, כמו הרוחניות, היא אוניברסלית ולא פוסחת על שום מסורת או אזור גיאוגרפי. לעתים השרלטנות מקורה אף בארץ המקור. "צריך להגיד את האמת, האינדיאנים בצפון אמריקה כבר מזמן איבדו את התרבות שלהם", אומר בולוטין, "כיסחו, חיסלו, נגמר השמאניזם, הם עושים טקסים אבל הכל בכסף. אתה בא, עובר טקס, נותנים לך בסוף בסודי סודות את השם הרוחני שלך והכל חארטה".

 

ביום חמישי האחרון בחודש, עת הלבנה בשמים הייתה בשיא תפארתה העגלגלה והצחורה, מצאתי את עצמי בחלל מעוצב בטוב טעם במרכז תל אביב. הגעתי לשם להשתתף בטקס ירח מוזהב, שמתקיים במקביל בנקודות שונות בארץ וכנראה גם בעולם. קרל גוסטב יונג טען שטקסים דתיים קשורים לחלקי נפש נסתרים שלנו, ארכיטיפים של תת מודע. הפרקטיקות אולי תלויות מקום וזמן אך המצע, הלוא הוא תת המודע האנושי, נשאר בעינו. טקסי הלבנה באים להאדיר את הנוכחות הנשית בעולם. במרכז המעגל מונחת קערת מים וסביבה קריסטלים שקופים שמקרינים טוהר ואמורים לספוח אנרגיה של התחדשות. את הטקס ליוותה נגינה על תוף פאנטם ותוף בופלו, מדי פעם התעוררה שירה ספונטנית בקרב המשתתפות – שהיו הרוב – והמשתתפים. האווירה בטקס הייתה טובה, אולי בזכות הפמיליאריות התל אביבית הלא מחייבת שהפכה את ההרגשה למקורקעת יותר ופחות מביכה.

בקפה יום טוב שבפאתי שוק הכרמל הסואן פגשתי את קרן שטרנפלד שהעבירה את הטקס. היא מגיעה בבגדים יומיומיים, תל אביבית מלידה שהולכת בדרך השמאנית. שמאנית אורבנית, אם תרצו. לשמאניזם, היא מספרת, היא הגיעה בעקבות משבר. "מתוך הכאב הרגשתי שזה מה שאני רוצה לעשות, ואז הבנתי שמצאתי בית. היו שנים לפני כן שלא מצאתי את עצמי בגוף הזה, במקום הזה, באדמה, ואז גיליתי שאני פתאום טובה במשהו. אני מכירה את העיר, מי שחי את העיר יש בו אור מאוד מיוחד, רצון לחיים, לתסיסה, לחיבור, לביחד. וזה לא מתורגם בגלל החברה שלנו והמטריקס, אני רוצה להביא בשורה של חיים". שאלתי את שטרנפלד מה לדעתה מוביל אנשים לחזור לאותן פרקטיקות של העולם העתיק. "שמאניזם זה להגיע למקור, לגלי האלפא, וזה מה שהמדע גם מגלה ומוצא היום. החיפוש אחר בריאות מוביל אנשים לשמאניזם. המדע מתנקז לשם, הפיזיקה של איינשטיין מתנקזת לשם".

זה זמן קסם

יעיד כל מי שהתנסה בחוויות פסיכדליות או מיסטיות אחרות שקיימים רבדים נוספים במציאות. אנחנו אולי מתקשים להסביר או לתאר אותם, אבל הם שם. שאלתי את בולוטין אם במשך התקופה שלו באמזונס הוא הצליח לחזות בנסים ונפלאות. "אני לא מאמין בנסים ונפלאות. אני חילוני לגמרי, במובן הרחב של המילה, לא מאמין בשום דבר לא טבעי, ביולוג בכל רמ"ח איבריי. ראיתי שמאנים שיש להם יכולות מאוד חזקות, שיכולים לזהות מחלות או לקלוט את האנשים, אבל אלה יכולות שיש לאנשים שהם רגישים". הוא מוסיף ומציין: "יש פה הרבה באבות בנתיבות, זה לא כוחות על טבעיים אלא פשוט לקלוט יותר טוב את האנשים". שאלתי גם את ד"ר ורצברגר אם במהלך מחקריה במשך השנים היא חזתה באנשים שמחזיקים בידע יוצא דופן ובעל ערך. "פגשתי אנשים שבתחומים שלהם יש להם ידע", היא אומרת. "כמה הידע הוא בעל ערך אני לא יכולה לקבוע, אבל היו אנשים שהתרשמתי מהם. מבחינתם הם עושים את הדבר האמיתי, אני לא בעמדה צינית כלפי זה. רובם ישרים כשלעצמם, הם מאמינים במה שהם עושים".

הגלובליזציה הצליחה לחבר בין תרבויות, להקטין את המרחק אל מקומות שבעבר יכולנו רק לחלום עליהם, והפכה ידע לנגיש יותר. אומרים שהמודרנה השכלתנית הוציאה את הקסם מהעולם. בעידן המסכים והדיגיטל המנוכר ניכר שהצורך המחודש בקסם הוא צורך אנושי עמוק. מספיק להביט במירוץ הקדחתני הבלתי פוסק בעיר גדולה־קטנה כמו תל אביב, שמאפשרת לך להרגיש בודד עם עוד אלפי אנשים, שמגשימה חלומות ומורידה לקרשים בנשימה אחת. בשלב מסוים תם האפקט של הסקס, האלכוהול, הסמים והבילויים, ואנשים צמאים ולו לטיפת קסם אחת שתאפשר להם להביט אל מעבר למבני הבטון הקשים והאפורים, מחילה קוסמית לחטאינו שתעזור לנו להמשיך במירוץ. האש של מדורות השבט שעליהן גדלנו נחלשת – מוסד המשפחה, הקהילתיות, הביטחון האישי. לא משנה כמה נהיה מרוכזים בהגשמה עצמית, הכמיהה לשבט משלנו ולמשמעות עדיין תנקר. אפשר להבין למה בכל הארץ – בצפון, בדרום וגם בתל אביב – אנשים מחפשים קצת קסם בחיים. רק צריך לזכור שתו התקן של רוחניות אינו מזכה אוטומטית את האדם בקדושה, ושבעולם צרכני מותר ואף רצוי להחליט מה טוב עבורנו מבלי לפגוע בזכותו של אדם אחר להחליט מה הוא ומי הוא רוצה להיות. תנו לרוח הגדולה והפרטית שלכם להוביל אתכם אל הדרך, בין שמוצאה בסיביר, באקוודור, בערבות אוסטרליה, בנחל חילזון או אפילו בבית הכנסת השכונתי. היכולת להקשיב לעצמנו היא לא מונופול של אף אחת מן הדרכים. זאת המתנה שלנו. הו מיטאקוי אויאסין.