האוניברסיטה של החיים: למה בעצם לא צריך ללמוד באקדמיה?

בשבוע הבא יעברו רבים מכם, אולי אף בפעם הראשונה, בשערי האקדמיה. אחרי שההתלהבות הראשונה תעבור ותקבלו מימיה של אגודת הסטודנטים והסטודנטיות, כמו גם קופון הנחה לחדר הכושר והזמנה לתרום מח עצם – החיים האקדמיים יתחילו להכות בכם. ״בינתחומי זה בשביל אמא, אבל גם לך חשוב ללמוד״, ריפרפ יותם אבני, והגדיר בעצם את התירוץ שרבים מספרים לעצמם בדרך הכמעט בטוחה לחובות, התקפי חרדה והתברגנות.

>> הפמיניזם של בנות דור ה-Z בועט יותר ומהיר יותר

ישראל היא מהמדינות המשכילות במערב. לפי הנתונים האחרונים שפרסם ארגון המדינות המפותחות, 50.9% מהישראלים מעל גיל 25 הם בעלי השכלה על-תיכונית כלשהי. לפנינו עומדות רק קנדה ויפן, ואנחנו מקדימים בלא מעט אימפריות תרבותיות כמו גרמניה, צרפת ובריטניה. הציפייה החברתית הזו, כמו גם האמא היהודייה שעומדת שם מאחור, דוחקות לא מעט מאתנו לשערי האקדמיה ולא בלב שלם.

נכון, אם באמת יש לכם תשוקה-חייתית לרפואה, עריכת דין, הנדסה או מדע – האוניברסיטה היא השקעה רבה אך לעיתים משתלמת. אבל אם אתם לא מוצאים את עצמכם בכל אחת מההגדרות האלה – כלומר אתם מכנים את עצמכם ״אנשי רוח״ – אולי כדאי לאכזב טיפה את ההורים ולוותר על הקורס בפילוסופיה מזרחית או בספרות מגדרית. הרי רובינו יודעים שגם אם מאוד נשקיע, הסיכויים לקבל את תקן הקבע הרומנטי הזה של פרופסור/ית צעיר ומושלמ/ת נמוכים מאוד.

טיקט הניסיון

בעולם של ימינו, ניסיון נחשב לחשוב יותר מתואר אקדמי. בהרבה מקרים קל יותר להגיע לשביל קיצורי הדרך אם מגיעים מרקע פריבילגי, אבל עם אמביציה בריאה תמיד ניתן למצוא את הפתח הקטן אליו. אם תבצעו הערכה עצמית לכישורים שלכם ותגלו שיש בכם משהו מיוחד, תרוצו על זה, ובלי הרבה מדי כבוד עצמי תתחננו למשרה התחלתית באותה תעשייה שמעניינת אתכם. תפתחו עסק עצמאי, תשקיעו בתיק עבודות רלוונטי, תציפו את האינבוקס של כל חברה בתחום ואפילו תעברו לחו״ל או תארבו למודל הנערץ עליכם מתחת לבית.

ואחרי שתתלהבו מאותה משרה התחלתית, ואז גם תסבלו ממנה, הניסיון שצברתם כבר יעשה את שלו. אם תרצו להתקדם באותו הגוף, אחד הבוסים שמעריכים אתכם כבר יזרוק עליכם מילה טובה. אם יימאס לכם מהמבנה התאגידי – הביטחון העצמי והקשרים שצברתם יעזרו לכם להפוך לעצמאיים. במדינה בה לכל כך הרבה אנשים יש תואר ראשון דמיקולו, סיכוי גבוה כי ארבע שנים של ניסיון יעלו את קורות החיים שלכם לראש הרשימה בה לכולם יש ארבע שנות לימודים שחופפות ארבע שנות מלצרות.

ביי כסף, להתראות לעצמאות

ישראל היא לא ארצות הברית בה את ההלוואה ללימודים מסיימים להחזיר בגיל 40, רק כדי להתחייב למשכנתא לעוד 20 שנה. מצד שני, ישראל היא לא מדינה צפון-אירופית בה כולם זכאים ללימודים על-תיכוניים על חשבון משלם המסים. מבחינת דמי הלימוד השנתיים אנחנו נמצאים במקום טוב יחסית בהשוואה ללא מעט מדינות במערב, אך מבחינת יוקר המחייה, וול, כולנו יודעים כמה קשה.

לכן, הסיכויים שתעבירו את העשור השלישי לחייכם בעצמאות עליה חלמתם בצבא, הם לא כל כך גדולים. בין אם זה המענק החודשי שהורים רבים מטפטפים לילדיהם הלומדים, ובין אם זה המשך מגורים בחדר הילדות שלכם כדי לחסוך בשכר דירה – כך לא נראית עצמאות. דווקא בגיל הזה, בו האדם אמור לפרוח וללמוד להצליח בכוחות עצמו, רבים נשארים תלותיים בכורח הנסיבות.

בנוסף, אם אתם מסוג האנשים שהם לגמרי סלף-מייד, תתכוננו לארבע שנים של סיוט מערכתי. צריך להיות איש ברזל של ממש כדי להצטיין בלימודים כשהראש עסוק בחרדות כלכליות או בשלושה ערבים רצופים של משמרת לילה. מה גם, ולמרות שאצלנו זה ביטוי גס, אורח החיים הזה לא מאפשר תרבות פנאי. תשכחו מלצאת לאלפא או לברקפסט פעם-פעמיים בשבוע, ותתחילו להתרגל לבילוי חד-שנתי עם המוזיקה המסחרית-לא-נעימה-לאוזן של הפאנג׳ויה. מדובר בעניין של סדרי עדיפויות.

רמת החיים של אמא ואבא? תשכחו מזה

תירוץ נפוץ של לא מעט חבר׳ה פרקטיים טוען שנכון, הלימודים הם לא כיף גדול, אבל בעתיד זה ישתלם. דור המילניאלס, כלומר אנחנו, גדל לתקופה בה ההורים עובדים קשה, אך מקבלים בתמורה איכות חיים שלא נראתה קודם לכן בהיסטוריה. אנחנו קונים מותגים, אוכלים לא מעט במסעדות שוות וכמו שביבי אוהב לציין – טסים מלא לחו״ל.

אבל, וזה משהו שיש לו השלכות הרבה מעבר לעולם הלימודים, לא לעולם חוסן. מחקרים רבים מהשנים האחרונות צופים כי הדור שלנו יהיה הראשון מאז סיום מלחמת העולם השנייה שרמת החיים שלו תהיה נמוכה מזה של הוריו. כך, לדוגמה, מחקר בריטי שפורסם בתחילת השנה מראה כי רק שליש מהמיליניאלס בממלכה רכשו בית עד לסוף שנות העשרים לחייהם, זאת בהשוואה ל-52% מבני דור האיקס (ילדי שנות ה-60 המאוחרות וה-70) ובהשוואה ל-60% מהבייבי בומרס (ילידי התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ועד לאמצע שנות ה-60).

בנוסף מחקר אמריקני מתחילת 2017 מצא כי אמריקנים ללא השכלה אקדמית שעשו את צעדיהם הראשונים בשוק העבודה בסוף שנות השמונים – הרוויחו (במונחים של היום) כמעט את אותו הסכום שהמילניאלס מרוויחים לאחר סיום התואר. כלומר, הערך הכספי של התואר שלכם שווה כעת הרבה פחות.

במקרה הישראלי, יש להוסיף לזה את היעלמות הפנסיות התקציביות מחיינו – בעוד שלא מעט מהורינו זכו בהטבה הזאת. מבלי להיכנס להיסטוריה המשעממת של הפינוק הזה, השורה התחתונה אומרת שבעוד ההורים שלכם יכולים לפרוש מוקדם ולשמר את רמת החיים שלהם – אתם תאלצו לחיות על הכנסה נמוכה יותר כשתהיו זקנים. בשל עליית תוחלת החיים, גם גיל הפרישה שלכם יגיע הרבה יותר מאוחר. בפעם הבאה שההורים דוחקים בכם ללכת ללמוד כדי שתוכלו לממן חיים מחוץ לדירת שותפים עלובה, צטטו להם את האסטרטג של ביל קלינטון, ג'יימס קארוויל, שאמר: ״זאת הכלכלה, טמבל״. מייק דרופ.

כבר יש לכם יותר מדי לחץ בחיים

מכירים את החלום הזה שבו אתם חוזרים לבית הספר התיכון, ושוכחים להתכונן לבגרות במתמטיקה או נכשלים בזאת בספרות? אם כן, כנראה שלא כל כך נהניתם מהחוויה הלימודית של גיל ההתבגרות. זה נכון שלאוניברסיטה מגיעים בוגרים יותר, ולכאורה לומדים משהו שבאמת מתעניינים בו – אך כמו בכל ממסד, ציפיות עצמיות, תחרות לא בריאה וקנאה בהצלחה של הזה שיושב לידכם עלולה להכניס את הראש לסחרור.

לזה יש להוסיף את המצב הביטחוני הלא-טוב-תמידית בארץ, את האוטובוסים לקמפוס שתמיד מאחרים, ואת העובדה שצריך להשקיע במקביל גם בעבודה ובן/בת הזוג. לחץ הוא חלק מחייו הבוגרים של האדם, ויש כאלה שדווקא מתעלים כשהוא בסביבה, אך לא כולם כאלה. כולנו שונים, ואם אתם מרגישים שלא מדובר במשהו שתצליחו להתמודד איתו בצורה טובה – אין בושה בלהודות בכך ולנסות להוכיח את עצמכם לעולם בדרך מפותלת ואחרת.