תשובות לשאלות שאסור לשאול נפגעות תקיפה מינית

כל פרשת תקיפה מינית מביאה עמה ריקושטים של שאלות חטטניות עם סאבטקסט מאשים: מ"למה עלית איתו למונית?" דרך "למה שתית אלכוהול?" ועד "אולי בכלל רצית את זה?" הנורא. על רקע העדויות נגד אלון קסטיאל, השבנו לשאלות נפוצות בענייני אונס ואלימות

שאלות נפיצות. צילום: Shutterstock
שאלות נפיצות. צילום: Shutterstock
23 בנובמבר 2016

מה זאת אומרת "קפאת"?

היה לכם פעם בלאק אאוט? זה לא שונה עד כדי כך. אחת התגובות האפשריות של הגוף למצבי לחץ קיצוניים היא שיתוק או קיפאון. התגובה הזאת נפוצה יותר מהאלטרנטיבות שהן הימלטות או מאבק, בעיקר במקרי אונס, שבהם יותר מ־80 אחוז מהמותקפות מאבדות את היכולת להתנגד או להגיב. לא מדובר בפסיביות או בהסכמה אלא במנגנון פיזיולוגי הישרדותי, והוא אפילו די הגיוני – התנגדות לאדם חזק ממך שהוכיח עצמו כאלים ומסוכן עלולה להיגמר בפגיעה קשה יותר.

למה היא נתנה לו לעלות איתה לדירה?

נניח שחבר בא לבקר אצלך אחרי שסיפרת לו על עוגה טעימה שהכנת באותו יום, אבל ברגע האחרון החבר מחליט שבעצם הוא לא רוצה לאכול ממנה כרגע. האם תדחוף לחברך פרוסת עוגה לפה ותתעקש שאם לא בא לו עוגה הוא לא היה צריך לבוא אליך? באותה הצורה, אישה איננה מחויבת לקיים יחסי מין עם גבר (ולהפך, כמובן) רק כי פלירטטה איתו בבר או נכנסה לביתו. מעבר לזה, כאשר אקט התחיל בהסכמה אך אחד מהצדדים שינה את דעתו באמצע, לצד השני אין איזו זכות לדרוש שימשיך בטענת "נגעת – נסעת".

 

אם כולם ידעו, איך זה שהוא לא נתפס קודם?

תגדירו "כולם ידעו". שמענו במשך השנים הרבה שמועות על בחורים קריפיים שלא כדאי להסתבך איתם, אבל לא בהכרח ידענו מה הם עשו למי ומתי. בכל הנוגע לקשרי אנוש ולנושאים נפיצים כל כך, רבים ינסו לא להתערב כל עוד הפגיעה לא מתרחשת ממש לנגד עיניהם, ודאי אם המבצע הוא אדם מפורסם, פופולרי ומקושר. מאכזב לדעת שבמקרים רבים גם מי שיודעים בוודאות על מעשה מסוכן לא מנסים למנוע אותו או לדווח עליו, ואנחנו יכולות רק לקוות שהעלאת המודעות לנושא תיצור שינוי גם בנורמה המבאסת הזאת.

למה היא נתנה לעצמה לאבד שליטה?

אנשים, ובעיקר נשים, משתמשים באמצעי שינוי תודעה מסיבות שונות ומגוונות. יש מי שמשתמשות בסמים כדי להירגע או ליהנות יותר ממסיבה, אחרות ישתו בשביל הכיף או עקב לחץ חברתי, אולי אפילו כתוצאה מהתמכרות או כדי להתגבר על מצוקה נפשית. כן, חלק מהנשים שותות כדי להיות משוחררות יותר, אולי אפילו בתקווה לחזור הביתה עם מישהו. לא חסרים גברים שמתרברבים איך אספו בחורות שיכורות וחסרות אונים מהבר לפנות בוקר, יש גם כאלה שירעיפו צ'ייסרים בחינם על ידידה או סתם מישהי שהם מזהים כחסרת ביטחון, בודדה או נבוכה. שתייה עד אובדן שליטה היא מעשה מסוכן, אבל מסוכנים יותר אנשים שמנצלים את המצב הקשה של מישהי לצורכיהם.

אולי היא פשוט שכבה איתו והתחרטה?

לחשוב שסקס גרוע יהיה עבורנו טראומטי כל כך עד שנעדיף לשכנע את עצמנו ואת העולם שנאנסנו, זה לצאת מנקודת הנחה שסקס הוא עניין ברומו של עולם, שנעדיף להמציא בדיעבד סיטואציה משפילה, מפחידה ואלימה שבה איבדנו שליטה מאשר להתמודד עם העובדה שהיה לנו קצת לא כיף.

עם כל העדויות האלה, איך הוא לא בכלא?

מערכת המשפט עדיין לא יודעת איך להתמודד עם הנושא של עברות מין. מדובר בפשע שאין בו לרוב זירת אירוע עם ראיות פיזיות וצריך להסתמך בעיקר על עדויות. אחד השיקולים בהגשת כתב אישום או סגירת התיק בפרקליטות הוא הסיכוי שיש למקרה להגיע להרשעה, ובהיעדר ראיות חד משמעיות הסיכוי להרשעה הרבה פחות ודאי. על פי נתוני המשטרה, ב־2014 הוגשו קרוב ל־6,000 תלונות על אלימות מינית, מתוכן רק 701 הגיעו להגשת כתב אישום. וזה עוד בלי לעסוק בקשיים העומדים בפני המתלוננת, כגון הצורך לחיות מחדש אירוע טראומטי, התעמרות מצד חוקרים ושופטים ותפיסות מיזוגיניות שהיו צריכות להישאר במילניום הקודם.

למה לעשות "משפט שדה" במקום להגיש תלונה?

אחרי שסיכמנו שהגשת תלונה היא אופציה לא מאוד ריאלית עבור רוב הנשים, לא קשה להבין מדוע יש נשים שיבחרו בפעולה פיראטית. לחשיפת שמות פוגעים ברשתות חברתיות ועיתונות יש כמה יתרונות, בהם אוורור הנושא וקבלת תמיכה, מציאת קורבנות נוספים והפעלת לחץ ציבורי על המשטרה והפרקליטות, כפי שקורה בימים אלו בפרשת אלון קסטיאל. זה לא כלי מושלם והוא יכול להיות מנוצל לרעה, אבל לפעמים זו האלטרנטיבה העיקרית עבור מי שמערכת המשפט לא מספקת לה מענה.

איך אפשר לקבוע במקרה של מילה נגד מילה?

ברמה המשפטית, באפשרות המתלוננת לחזק את גרסתה בעזרת ראיות כגון התכתבויות, הקלטות וצילומים. עדויות של אנשים שנחשפו לנפגעת לאחר האירוע או מתלוננות נוספות עשויות לעזור גם הן. מעבר לכך, המחיר שמשלמות נשים על חשיפת פגיעה מינית, אפילו כשהן לא דורשות סנקציות כלשהן או חושפות את שם התוקף, הוא עצום. הסיכוי שאישה תסכים לעבור תהליך קשה ואינטנסיבי כמו תלונה במשטרה וגם תצליח להגיע למשפט (ע"ע איך הוא לא בכלא) איננו גדול מלכתחילה, אפילו אם נניח שהיא שקרנית מיומנת במיוחד. בין השנים 2012 ו־2014 הוגשו בישראל 182 כתבי אישום על תלונות כוזבות בכל העברות, מתוכן הואשמו בכך שלוש נשים בלבד בשנה.

למה נזכרת רק עכשיו?

כדי להתמודד עם הטראומה, נפגעות רבות מדחיקות חלקים מהאונס, ולעתים עוברות שנים עד שהן מסוגלות להתמודד עם משמעות האירוע. גם בהיעדר הדחקה – זה תמיד הדבר האחרון שהייתם רוצים לעשות ודבר שאף פעם לא באמת תהיו מוכנים אליו. התופעה שאנחנו מכירים בתור "למה נזכרת רק עכשיו?" נובעת בדרך כלל מטריגר שמזכיר לנפגעת את הפוגע והאירועים בצורה שהיא כבר לא יכולה להתכחש אליה, כגון קידום משמעותי של דמות ציבורית או הצטברות תלונות של נפגעות נוספות. אבל מעבר לכך – אין זמן טוב להיזכר באונס.