תמנונים דיגיטליים ומסע לחלל: הסם הכי מוזר בעולם צובר פופולריות

השמאן קירב את מקטרת העץ הארוכה לפי וחזר על ההוראות: תוציא את כל האוויר שיש לך בריאות ואז תשאף עד שאתה לא יכול יותר. אחר כך אספור אחורה מעשר ואתה תישכב לאחור על המזרון. הוצאתי אוויר, שאפתי את העשן בעל הטעם המוזר והוא התחיל לספור. עשר. תשע. את שמונה שמעתי ממרחק של מגרש כדורגל ובשבע כבר הייתי בחלל, במרחק מאות שנות אור. נשכבתי לאחור בעיניים עצומות ורוחי עזבה את הגוף וצללה דרך חור תולעת אל יקום מקביל שעשוי מאינסוף פיקסלים צבעוניים ומרצדים באדומים, כתומים וסגולים שמתוכם הגיחה ישות תמנונית שהייתה עשויה מאותם פיקסלים ממש. התמנון ערסל את מה שנותר ממני (שכן הביטוי היחיד ל"אני" שהיה שם היה רגע ההמראה שבו תהיתי בבעתה "איך יכול להיות שזה מה שקורה") והראה לי את עולמו המופלא העשוי מאינסוף ממדים שמתחלפים ונעים ללא הרף כמו בפס ייצור ענקי. אחר כך היה חושך, ואז הקצתי. לפניי השתלשל סולם שהוביל אל אור לבן מוחלט בתקרה שהיה הדבר היפה ביותר שראיתי בימי חיי. ידעתי שאני מוכרח לטפס לשם. זו הייתה מטרת חיי ולא ידעתי את זה עד לאותו רגע. אבל לא הגוף ולא הנפש שיתפו פעולה. לא הצלחתי להתרומם. או אז הופיעה על חזי ישות נוספת – מלאך (שהיה דומה לי בצורה חשודה). הוא עמד עליי בכל כובד משקלו ונופף בעדינות באצבעו ימינה ושמאלה כאומר: לא, לא. לא תוכל. זמנך עוד לא הגיע. ניסיתי להסביר לו שזה בסדר, שאני יכול לטפס, והבנתי שאם אירגע אצליח. ניסיתי למדוט ושמתי לב שאני נושם בכבדות רבה מדי. המלאך התפוגג והסולם נעלם. החדר התבהר. שאר האנשים החלו להתיישב, לחייך, לשפשף את העיניים. השמאן בדק שכולם בסדר. מחוץ לדירה הקטנה היישוב הפרברי בשרון נערך לארוחות ערב, לצפייה בחדשות, לא מעלה על דעתו את מה שקרה ב־20 הדקות האחרונות אצל אחד השכנים.

מגיחים מתוך הג'ים ג'אם

ספק אם יש סם מוזר יותר מ־DMT. המולקולה הזו, שמיוצרת באופן טבעי באינספור צמחים ובעלי חיים (כולל בני אדם), גורמת לטריפ LSD להיראות כמו סטלה חביבה של קנאביס. משתמשים מדווחים על ביקורים ביקומים מקבילים, על חוויה חוץ גופית, על גמדים שמביאים מתנות, על מפגשים עם חייזרים ועל עולמות שעשויים משפה. והכל ברבע שעה שנמשכת נצח, או הרף עין. DMT הוא החומר הפסיכואקטיבי במשקה המקודש לתרבויות האמזון איוואסקה, שהפך זה מכבר לכוכב של סצנת תיירות עולמית לדרום אמריקה, אולם בשנים האחרונות גם צריכה של החומר לבדו, בעישון, נהייתה פופולרית, עד שהחוויה זכתה לכינוי המפוקפק "ביזנסמן טריפ". רבע שעה היית ביקום מקביל וחזרת לפגישה של שעה 12.

https://www.instagram.com/p/BajjE9BhSW7/

דימתילטריפטמין נחקר לראשונה במערב על ידי הכימאי ההונגרי סטפן צארה, שביצע ניסויים בחומר באמצע שנות ה־50, אחרי שבקשתו לקבל LSD נדחתה על ידי חברת סאנדוז השווייצרית מחשש שהחומר ייפול בידי מדינה קומוניסטית. המהפכה הפסיכדלית של שנות ה־50 וה־60 העלתה על נס את ה־LSD, שהותיר בצלו את החומר הבלתי מובן, קשה לפענוח ומסתורי, עד שבשנות ה־90 הצליח ד"ר ריק שטראסמן מאוניברסיטת ניו מקסיקו לקבל אישור לבצע ניסויים ב־DMT, שמהווים עד היום את העדות החזקה ביותר ל"אחרות" של החומר הזה. הנבדקים דיווחו באופן מפורט על חוויות מיסטיות יוצאות דופן, מפגשים עם ישויות, מלאכים, ליצנים, מדריכים, לטאות, חייזרים (כולל הניתוחים המפורסמים מסיפורי "חטיפה") ועוד.

ספרו של שטראסמן, "DMT – The Spirit Molecule" (וסרט תיעודי בשם זה), הגדיל את העניין בחומר, והחל משנות ה־2000, עם הקמתם של פורומים וקבוצות דיון פסיכדליות, התפוצה הוויראלית של הרצאותיו של הפילוסוף הפסיכדלי טרנס מקנה והאפשרות להזמין את החומר הביתה דרך האינטרנט, מה שהיה מולקולה מסתורית ואזוטרית יחסית הפך לסם פסיכדלי מדובר. כל כך מדובר שגספר נואה ביסס עליו סרט ("Enter the Void"), פליינג לוטוס כתב עליו שיר, והוא אפילו מככב בסדרה הישראלית "מטומטמת". סקר הסמים העולמי (GDS) מצביע על עלייה מתמדת בשימוש בו, בעיקר בקרב גברים צעירים, אבל לא רק.

למה הוא כל כך מעניין? בעוד חומרים פסיכדליים "מסורתיים" כמו אסיד או פטריות פסילוסיבין דורשים מהמשתמש כמה שעות טובות, שלא לומר יום שלם, DMT הוא יותר "זבנג וגמרנו". אם שואפים מספיק חומר ועוברים את מה שנקרא "הסף" מגיעים למחוזות רחוקים מאוד של השכל או הנפש, רחוקים יותר ממה שניתן בכלל להעלות על הדעת. אם חוויית LSD משולה למציאות רבודה, טריפ DMT קרוב יותר למציאות מדומה לחלוטין. בעולם שהולך ומאמץ רטוריקה עתידנית ואסתטיקה טכנולוגית, על סף המדע הבדיוני, ברור למה DMT מרתק כל כך. התחושה המיסטית־דיגיטלית בעולמות שאליהם נכנסים עם החומר הזה הולמת את הצייטגייסט. אם מוסיפים לכך את העובדה ש־DMT הוא טריפ אישי שאדם עובר בתוך עצמו – בניגוד לפטריות או אסיד שעובדים היטב בקבוצה – אפשר להבין את הפופולריות ההולכת וגואה שלו בעולם שהופך מנוכר משנה לשנה. במידה מסוימת זה כמעט כמו לצלול לתוך הסמארטפון ולגלות שהמעבד שלו הרבה יותר מורכב ממה שיכולנו לדמיין. אפשר להרחיק לכת ולומר ש־DMT הוא העתיד.

כל זה מסביר עד כמה החוויה קשה לפענוח – מיהם המלאכים האלה? מאיפה הגיעו הישויות הדיגיטליות הללו? האם זה באמת יקום מקביל? משבר המשמעות שנוכח בחיינו ב־2018 בכל הקשור לאמת ולמושגים שהולכים ומאבדים את תוכנם המוכר – ודאי ביחס לחברה ארכאית שבה יש שמאן אחד שאחראי על סיפוק הסברים מניחי דעת לתופעות כאלה – הוביל ליצירת מאגר מושגים רחב על ידי המשתמשים עצמם. טקסים כמו זה שתואר לעיל נדירים יחסית, מרבית המשתמשים ב־DMT עושים זאת לבדם. האתר DMT-Nexus, למשל, כולל לקסיקון עצום שמנסה לתאר ולהסביר חוויות שמתרחשות בזמן טריפ ושהפכו למונחים שגורים בקרב חובבי החומר: "קנדילנד", "מעלית ממדים", "מתנות", "הייפרספייס", "פיהוקי קשת בענן" ומילון מונחים נרחב לסוגי הישויות השונות שמשתמשים נתקלים בהן: "גמדים מכניים", "האלה האם", "ליצני הייפרספייס", "קוסמי חלומות", "מדריך", "מענה", "אנשי קש", "אוכלי עולמות". כשאין שמאן להסתמך עליו, האינטרנט עצמו הופך לשמאן מבוזר ואקלקטי, מבוסס על עולמות הרוח המגוונים שמהם מגיעים המשתמשים.

השמאן שניהל את הטקס שבו השתתפתי לא פירש עבורי את החוויה, ולא קבע מי היה אותו תמנון דיגיטלי או מה משמעות הסולם והאור הלבן. הוא הקשיב והדריך אותי, אבל הותיר לי את ההתמודדות עם משמעות הדברים. בלקסיקון של DMT-Nexus אני מוצא את המילה תמנון תחת קטגוריית Morphos שנמצאת בתורה תחת קטגוריית ישויות מההייפרספייס: "הקטגוריה הזו של ישויות מתאפיינת לרוב בצורות לא מאוד יציבות שיכולות להגיח ולשכוך מתוך גלי הג'ים ג'אם (ג'ים ג'אם: "חומר הייפרספייס צמיגי, חלקלק ודביק שהכל יכול להיווצר ממנו. הוא צבעוני וטעים"). עם זאת הם בעלי מודעות ומסוגלים לסגל לעצמם צורות קשיחות ופנטסטיות אם הם רוצים. הם לרוב יוצאים היישר מתוך מיתולוגיות אלא שהם הרבה יותר צבעוניים ורב ממדיים: דרקון, טריטון, ספינקס, הרפיה, רוק, פניקס, ג'ברווקי, מינוטאור, דריאדה, קצלקואטל, יטי, תמנון וכו'. אין גבול למה שעשוי להגיח מהג'ים ג'אם ולעבור לידך. לרוב יש להם מודעות גבוהה ותודעות שמכילות ידע משונה ויקר מפז".

פרופ' קארל ראק, חוקר תרבות קלאסית שמקדם כבר שנים רבות את התיאוריה שלפיה כל הדתות והמיתוסים, מהפרה היסטוריה ועד העולם הקלאסי, מבוססים על חוויות אנתאוגניות (כלומר פסיכדליות), כותב בספרו "Entheogens, Myth & Human Conciousness" ש"למיתולוגיה יש קטלוג נרחב של יצורים שמתממשים כבני לוויה במסע הפסיכואקטיבי. המסע הוא לא רק תוצאה של ציפיות או חינוך. לאנתאוגנים יש מה לומר בעניין. לצמח יש תוכנית משלו". ראק מציין שלצמח אפריקאי יהיה מדריך אפריקאי ולצמח מהאמזונס יהיה מדריך שהולם את הסביבה של האמזונס. ומה על צמח או מולקולה שכבר אין לה מקור ברור ומשתמשים בה בכל העולם צעירים דיגיטליים שחיים בעולם פתוח ואקלקטי? אינספור מדריכים מוזרים, בכל הצורות ומכל הסוגים.

הפך את ה-DMT לוויראלי. טרנס מקנה (צילום: ג'ון האנה)

ומה באשר למלאך שעמד על גופי ומנע ממני מלהגיע לאור הלבן? האם ראיתי את מה שראיתי בגלל המשא התרבותי שאני נושא – שלל הסיפורים שאני מכיר על אודות האור הלבן שאנשים רואים לפני מותם, או מיתוסים כמו סולם יעקב? או שמא יעקב ראה סולם ומלאכים עולים ויורדים בו בגלל חוויה דומה למה שעברתי אני? במילים אחרות: מה קדם למה – החיזיון למיתוס או המיתוס לחיזיון? באוגוסט האחרון פרסמו חוקרים באימפריאל קולג' בלונדון מחקר שמנסה לענות על כך, ומוכיח את מה שמשתמשים ב־DMT טוענים כבר שנים – שהחוויה קשורה באופן כלשהו לחוויית סף מוות. החוקרים נתנו לכמה נבדקים DMT ואז השוו את השאלון שאותו מילאו לשאלון זהה שניתן לאנשים שעברו חוויית סף מוות. ההשוואה הראתה שהחוויות כוללות מאפיינים זהים רבים, בהם שלווה פנימית, חוויה חוץ גופית, מעבר דרך ריק או מנהרה, מגע עם ישויות וחזיונות של אור בהיר. מסקנת החוקרים היא ש־DMT גורם למוח להרגיש שהוא עומד למות, כלומר במידה רבה אכן מדובר באותה החוויה.

נניח שעברתי חוויית סף מוות. למה פניו של המלאך היו הפנים שלי? כפי שמציין קארל ראק, "המפגש המוזר ביותר בטריפ הוא עם עצמך", ואת זה יודע כל מי שאי פעם לקח חומר פסיכדלי והביט במראה. הגבול בין העולם הזה לעולם הבא, בין החיים למוות, בין האור לצל, עובר בתוך עצמי. עם התחושה הזו יצאתי מהדירה הפרברית, הלכתי לתחנת האוטובוס ונסעתי הביתה. זה אולי נשמע כמו קלישאה רוחנית, אבל אם אפשר לצאת ממסע כזה עם לא יותר מקלישאה – מוזרה ככל שתהיה – יכול להיות שההתנגדות בחברה שלנו לפסיכדליה ושמאניזם קצת מוגזמת. קצת מלאכים ותמנונים, מה כבר יכול להיות.

איור: דורון פלם