עיר ירוקה

נושאי סביבה וקיימות לא ממש היו בראש סולם העדיפויות בבחירות המקומיות שהתקיימו לפני כמה חודשים בישראל. בעולם, לעומת זאת, יש ערים אשר החליטו להעלות נושאים אלה על סדר היום הציבורי. אחת מהן היא ונקובר שבקנדה. ב-2009 הודיע ראש עיריית ונקובר גרגור רוברטסון על כוונתו להפוך את העיר הגדולה ביותר בחוף המערבי של קנדה לעיר הירוקה בעולם עד שנת 2020.

תוכנית "העיר הירוקה ביותר" הושקה רשמית ב-2011 וכבר התחילו ביישומה. התוכנית מכילה מגוון פרויקטים תחת 15 יעדים, אך היא מיועדת לטפל בשלושה היבטים מרכזיים: מערכות אקולוגיות, פסולת ופליטות גזי חממה. אחת ממטרותיה היא להגדיל את שיעור האנשים בעיר שנעים ממקום למקום ברגל, על אופניים או באמצעות תחבורה ציבורית ולעבור את רף ה-50 אחוז. מטרה אחרת היא לצמצם ב-33 אחוז את שיעור הפליטות של גזי החממה שלהן אחראית העיר ביחס לשיעור הפליטות שלה ב-1990. יעד זה בולט במיוחד על רקע העובדה שהממשלה הקנדית נחשבת בזירה הבינלאומית לאחת מהבעייתיות בהקשר של פליטות גזי חממה, לאחר שהיתה הראשונה לסגת מפרוטוקול קיוטו.

בנובמבר זיכתה התוכנית את העיר בפרס על מדיניות הבנייה הירוקה הטובה ביותר מטעם "המועצה העולמית לבנייה ירוקה", ארגון גג שמושבו בקנדה ושחברות בו מועצות בנייה ירוקה לאומיות וחברות מסחריות מ-80 מדינות. ערים נוספות שלהן הוענקו פרסים באותו מעמד היו אבו דאבי (Abu Dhabi) שבאיחוד האמירויות וכרייסטצ'רץ' (Christchurch) שבניו זילנד. ואמנם, ונקובר אינה היחידה. למעשה, המטרופולין הקנדי היא חלק מהרשת הבינלאומית ICLEI (International Council for Local Environmental Initiatives) שבה חברות יותר מאלף ערים ב-86 מדינות בעולם – כולל שתי ערים ישראליות, ירושלים ורעננה – הפועלות למען פיתוח בר-קיימא. יש גם יוזמות מקומיות דומות בערים אחרות – בקראקס שבוונצואלה, בקופנהגן שבדנמרק, בריז'או שבסין ובמקומות נוספים – ששמו לעצמן למטרה לתרום להגנה על הסביבה, ובפרט למאבק בשינויי האקלים, ולשפר את איכות החיים של תושביהן.