על יקיצות ויציקות: ברבאבא גילה את הסוד לשנ"צ מושלם

הכלבה מעירה אותו בשש בבוקר, כל בוקר, כולל סופי שבוע. בעיניים עצומות ובכפכפים הוא נגרר אחריה במדרגות, מבכה את תבוסת היקיצה הטבעית בפני היציקה הטבעית. אולי משום כך התרגל לבצע את רוב מטלות יומו בשעות הבוקר המוקדמות. הוא כותב ושולח, משיב למיילים ותמה: כיצד, אף שציין “דחוף״, התשובה מתעכבת? או אז הוא מציץ בשעון ורואה שרק שמונה בבוקר.

כשהוא נשאל מה הדרינק המועדף עליו, במקום תשובה מפולפלת שתעבור בין חביות וויסקי שגילן כגילו, הוא עונה: “הבירה של 11 בבוקר…״, ומתכוון לכל מילה. כבר מזמן למד ששתיים־שלוש בירות, בחיזוק קטן של וודקה בצד, מעלפות אותו לשנת צהריים מענגת: שים את הראש לשעה, וקבל במתנה יום עבודה חדש, מעתה ועד הערב. כך הוא כבר שנים, הרבה לפני שהנוהג הזה הלם את גילו.

את פגישות העבודה שלו למד לקבוע לפי המקומות שבהם אפשר לשתות מוקדם: עם אנשים הבאים במכונית מהצפון הוא קובע על הבר של טורקיז, שבו צ׳ייסר קטן של קוניאק הוא חובה כדי לאזן בין הים שמרגיע אותו לברמניות שגורמות לו להרגיש זקן. עם המגיעים לתל אביב ברכבת הוא קובע בדיקסי שלעולם אינה משתנה לטובה או לרעה, כי בירה לצד בשר טבול בחלמון ביצה עוד לא הזיקה לשום פגישה.

את חובבי האקסטרים הוא לוקח למתי בדרום העיר. הזקן הרי אוהב קהל חדש שלא שמע עוד את סיפוריו על גטו ורשה ועל הפרטיזנים, ואת התל אביבים הוא מחלק לשניים: “שלוחים״ כמוהו, במכנסיים קצרים ובכפכף תואם שאיתם אפשר לקבוע במנזר; וכאלה עם קצת טקס בישבן שאיתם הוא קובע בבראסרי. הנה כי כן, לא רבים הם המקומות שבהם אפשר לקבל פיינט הגון של בוקר לפני חצות היום, אך למרבה המזל הוא מכיר את כולם ו… הכלבה מטרידה חתול שנובר בפח הזבל. “זה הכי קרוב שאגיע לאפטר פארטי בחתול והכלב״, הוא מחייך בהשלמה חסרת כאב.

בשיתוף עם סנהדרינק