שמישהו יתן לאיש הזה אוסקר: פול ג'יאמטי הוא הסטאר שחיכינו לו

תגידו רגע, מה זה בעצם "שחקן אופי"? האם זה שחקן שמגלם בעיקר תפקידים משניים? אולי זה פשוט כינוי חביב יותר לשחקן שלא חתיך מספיק בשביל להיות כוכב קולנוע? או האם יש משהו מיוחד יותר, איזשהו ניצוץ שמבדיל שחקן אופי משחקן רגיל? ובכן, אם יש ניצוץ כזה, אז לפול ג'יאמטי יש אותו. השחקן הוותיק, שמועמד השנה לאוסקר ראשון לשחקן הראשי הטוב ביותר על תפקידו בסרט "נשארים לחג", ידע קריירה ארוכה מלאה בתפקידים קטנים וגדולים, והשנה אולי סוף סוף יזכה בכבוד הגדול ביותר לשחקן בהוליווד – כזה שראוי לקריירה ארוכה של אחד הגדולים בתחומו.

>> רק במדינה פוריטנית כמו שלנו זה יכול להיחשב לשיר סקס פרובוקטיבי

ג'יאמטי התחיל להופיע בסרטים בשנות התשעים, ואם הייתם צופים מספיק קשובים באותם שנים, הייתם יכולים לזהות את פרצופו המיוחד בתפקידים קטנים בסרטים של קאמרון קרואו, וודי אלן וסידני פולאק. הפריצה הגדולה הראשונה שלו הייתה כשלוהק לתפקיד של מפיק רדיו לא סימפטי בשם קני "פיג וומיט" ראשטון, בסרטו האוטוביוגרפי של שדרן הרדיו הווארד סטרן, "פרטים אינטימיים". ג'יאמטי נתן את כולו לתפקיד הטיפשי הזה (שהתבסס על מפיקים אמיתיים שסטרן עבד איתם), ומשם המשיך לתפקידים ב"להציל את טוראי ראיין", "המופע של טרומן", והופעה זכורה בתור שותפו של אנדי קאופמן בסרט הביוגרפי "איש על הירח". אה, והוא שיחק קוף ב-"כוכב הקופים" של טים ברטון, חוויה אותה הוא תיאר כ-"אחד הדברים הכי כיפיים שעשיתי".

בין 2003 ל-2004 ג'יאמטי נתן שתיים מההופעות החשובות ביותר בקריירה שלו – ב"אמריקן ספלנדור" האנדרייטד הוא נכנס לדמותו של כותב הקומיקס המחתרתי הארווי פיקר, עם תפקיד מרגש, מצחיק ואותנטי. שנה לאחר מכן הוא הגיע לגבהים חדשים כשכיכב בסרטו של אלכסנדר פיין "דרכים צדדיות". באופן מפתיע, ג'יאמטי לא זכה אפילו למועמדות אוסקר על תפקידו בסרט, למרות הילולים רבים מצד המבקרים, והעובדה שמגזין טיים כינה אותו "שחקן האופי הכי טוב בעולם" (כן, שוב הביטוי הזה). ועדיין היה ברור: ג'יאמטי הוא כוכב אמיתי, גם אם עוד לא מודים בזה.

ולמרות כל אלה, הוא המשיך בדרך שחקן האופי, אולי כי זו הדרך שנועדה בשבילו. לאחר מכן הוא הועיל לנוע בין תפקידים קטנים בסרטים גדולים ("ספיידרמן המופלא 2", "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק"), תפקידים גדולים בסרטי אינדי ("ווין-ווין"), ודברים פשוט ביזאריים (סרט האימה הקומי "ג'ון מת בסוף", או תפקיד בתור סנטה ב"פרד קלאוס"). אבל זה חלק מהקסם בקריירה כמו של ג'יאמטי – הוא יכול להביא קצת כובד משקל ורצינות לסרט המעפן שלך, והוא יכול לתת הופעה מדהימה בסרט המעולה שלך. כאשר ג'יאמטי מופיע בסרט שמתחת לרמתו, אנחנו לא מרגישים שהוא מוזיל את עצמו, אלא פשוט מעלה את הרמה של הסרט לכמה סצנות. 

קוראים בני דור מסוים אולי זוכרים אותו, למשל, מתפקידו בתור המפיק ההוליוודי המנוול מרטי וולף בקומדיית הנוער "שקרן בריבוע" – בכיכובם של פרנקי "מלקולם באמצע" מיוניז ואמנדה ביינס. כאשר השחקן המכובד שיחק בסרט הזה, ג'יאמטי כבר עבד עם במאים כמו מילוש פורמן, טים ברטון וטוד סולונדז – ועדיין נתן את כולו להופעה מטופשת וסליזית בה הוא, בין היתר, גם נצבע כולו בכחול. בראיונות שהוא נותן עכשיו לקראת האוסקרים, ג'יאמטי לא מתבייש בתפקידים האלה מהעבר, ובכלל – האיש עושה רושם של שחקן רציני, אבל לא יומרני. כזה שמבין שמשחק היא עבודה שצריך לעשות טוב, אבל גם מוכן לקחת גם תפקידים פחות רציניים. למען השם, הבנאדם ישב פעם שעה בפח אשפה בשביל תכנית אירוח איזוטרית.

והשנה ג'יאמטי, סוף סוף בתפקיד ראשי רציני (וגם מצחיק ומרגש) מאלכסנדר פיין – אותו במאי/תסריטאי שהביא אותו לתהילה הגדולה שלו ב"דרכים צדדיות" לפני 20 שנה. האם הפעם ג'יאמטי יקטוף את הפרס הנחשק על תפקידו בסרט? אנחנו עוד לא יודעים, אבל מה שבטוח זה שגם אם הוא יזכה, הוא לא ייתן לזה לעלות לראש שלו. כנראה שעדיין נראה אותו מככב בסרטי אינדי קטנים, מגלם דמויות משנה מוגזמות בשוברי קופות, ונשאר האדם המקסים שהוא. בהצלחה פול.