פוצח הסוד לסיפוק בחיים: סקרנות

באחד החדרים בבניין וולפסון להנדסה עומד לו רובוט דומם שמחובר לחשמל. "הוא אוכל עכשיו", צוחק ד"ר גורן גורדון, מרצה בחוג להנדסת תעשיה וניהול וחוקר סקרנות. גורדון הגיע אלינו עם שני תארי דוקטור ממכון ויצמן, בנוירוביולוגיה ובפיזיקה, במטרה לחקור עקרון אחד, שלהשערתו עומד בבסיס רבים מהדחפים שמניעים אותנו: סקרנות.

למה דווקא סקרנות?
"פסיכולוגים די בקונצנזוס שסקרנות היא לא סתם דחף, היא אפילו דחף ראשוני. מחקרים לאורך השנים הראו שהיא מובילה לסיפוק ולהגשמה עצמית. להיות סתם שמח, זה לא מה שאתה רוצה. הטענה היא שאם תהיה סקרן יותר, תגשים את עצמך יותר. יש מרכיב של עונג, שאפילו כשקשה וכואב לך – אתה רוצה את המידע. כשאתה חוקר דברים יש יותר סיכוי שתמצא משהו שאתה אוהב".

גורדון והרובוט. צילום: שירי חבצלת

הסקרנות נחקרת במעבדה של גורדון מכמה היבטים: מתמטי, אנושי ורובוטי. גורדון עושה שימוש במודלים מתמטיים על מנת להבין את ההתנהגות האנושית וליצור כלי הערכה לסקרנות. "דוגמא לזה היא מערכת התגמול במוח. הפכו אותה למערכת משוואות, שמתארת איך ההתנהגות משתנה כתלות בתגמול מסוים", מסביר גורדון. "ההגדרה של סקרנות בהתאם לכך אומרת שאתה מתוגמל כשאתה לומד משהו חדש – אתה מחייך, ושמח שאתה מבין, ולפי המודלים נראה שאתה מקבל תגמול ממש כאילו אכלת משהו טעים. התגמול ישפיע על ההתנהגות שלך כדי שתמשיך ללמוד". את אותם המודלים הוא מיישם ברובוטים: "ברגע שיש לי מודל של איך תינוק עובד, אני יכול ליישם אותו ברובוט ולראות איך הרובוט מתנהג, ולהשוות את ההתנהגות שלו להתנהגות של בן אדם. מדעית זה לא מוכיח כלום, אבל זה נותן אינדיקציה האם אני בכיוון הנכון".

גורדון מעוניין להעריך בצורה אמפירית את הסקרנות האנושית. "אני רוצה להעריך מי סקרן ומי לא סקרן – האם התנהגות מסוימת היא סקרנית או לא. אנחנו מפתחים משחקים לטאבלט, שאנחנו יודעים איך הכי כדאי להתנהג כדי ללמוד מהם הכי הרבה, ואז נותנים אותם לאנשים ורואים איך הם מתנהגים. לאחר מכן אפשר להשוות את ההתנהגות האנושית שהקלטנו למודלים שמעריכים מה מבטא הכי הרבה סקרנות, במטרה לתת מעין ציון IQ לסקרנות, טבלה שבאמצעותה נוכל להעריך את סוגי הסקרנות ולומר לאדם – 'אתה יותר סקרן בזה, קצת פחות בזה".

אפשר להעצים סקרנות?
"סקרנות היא משהו שנובע מבפנים. אתה לא יכול לתת תרופת סקרנות. תינוקות נולדים הכי סקרנים לגבי סביבתם, ומשם זה רק יורד. הסקרנות של תלמידים במערכת החינוך יורדת פלאים. אין פה האשמה – הפורמט של מערכת החינוך גורם בהגדרה להקטנת סקרנות. באופן אידיאלי, לענות על כל שאלה בחיוך היה מעודד סקרנות. מובן שאי אפשר לעשות את זה כשיש מורה על שלושים ילדים בכיתה". וכאן נכנסים הרובוטים לסיפור. גורדון ועמיתתו סוזן אנגל גילו שסקרנות מדבקת לא רק בין אנשים, אלא גם בין רובוטים לילדים. "בעבר הראו שאם אתה מבוגר לא סקרן ונמצא ליד אנשים סקרניים אתה תהיה יותר סקרן, אבל לא הראו שסקרנות מדבקת בין ילדים. השתמשנו ברובוט שיתנהג בתור הילד הסקרן ואמר משפטים כמו 'בוא ננסה משהו חדש!' או 'אני אוהב ללמוד דברים חדשים!'. הילדים ששיחקו עם רובוט כזה היו יותר סקרנים לאחר הניסוי לעומת ילדים ששיחקו עם רובוט שלא אמר דברים כאלה. כלומר, לא רק שסקרנות היא מדבקת בין אנשים, אלא גם אפשר להעביר אותה דרך טכנולוגיה".

צילום: שירי חבצלת

כיוון מחקרי נוסף בו מתעניין גורדון הוא בעיות התפתחותיות של ילדים. "נגיד שיש לי היפותזה שמחלות קוגניטיביות התפתחותיות מקורן בבעיה במעגלי הסקרנות", מסביר גורדון, "אין לי דרך ניסויית טובה לבדוק את זה אצל ילדים. מכיוון שהרובוט מתנהג קצת כמו ילד רגיל, אני יכול לשנות פרמטרים במודל ולראות איך הם משפיעים על ההתנהגות. אם אני מחבל במשהו ורואה התנהגות אוטיסטית, זה נותן לי כיוון מה לחפש בילדים. אני יכול לבדוק איך מתגברים על זה עם הרובוט באמצעות שינויים סביבתיים".

אז חוץ מהעובדה שזה כלי טוב למחקר, יש לנו באמת אינטרס לפתח סקרנות אצל רובוטים?
"ההיפותזה שלי היא שהסביבה שאנחנו נמצאים בה היא מאד דינמית ומורכבת. המחשבה שלי היא שרובוט סקרן ילמד יותר טוב. אני מדמיין תרחיש שבו אתה קונה רובוט, שם אותו בבית שלך, הולך לעבודה, וכשאתה חוזר הרובוט כבר למד לבד את כל הבית בצורה אופטימלית. עכשיו תוכל לבקש ממנו לעשות דברים. גם במפעלים למשל – במקום לתכנת אותו, הרובוט ילמד בצורה אופטימלית איך הוא צריך לעבוד. זאת עוד סיבה שכדאי שיהיו לנו רובוטים סקרנים".