תל אביב במצב חירום תחבורתי. הפתרונות מחכים לה בטוויטר

מתכנני תחבורה ציבורית וערים, מהנדסים ואנשי מקצוע אחרים, משוגעים לדבר מטעם עצמם, ומספרים מפתיעים מנציגי מה שנקרא "הציבור הרחב" – זאת לא התחלה של נאום בחירות או בדיחה מאוד מוזרה, זהו "פיד תחבורה" בטוויטר. הם קוראים לזה #פידתחבורה, כמובן. פיד תחבורה (לצד עוד הרבה יותר מדי פידים מפולחים לפי נושא) הוא אמנם עדיין תופעה שגלויה בעיקר למשתמשי טוויטר בישראל – קבוצה שהייתה פעם נישתית אבל צומחת בשנים האחרונות בקצב די מסחרר – ובכל זאת משפיעה במידת מה על סדר היום הציבורי במדינה והשיח בה זולג בהדרגה לתקשורת המיינסטרים, ומשם – לחיים של כולנו.

הם כותבים על נושאים שרלוונטיים לכולם אבל עדיין יכולים להרגיש נישתיים, או לפחות סופר-ספציפיים, למיטיבי לכת ואנשי מקצוע: תכנון המרחב האורבני, תחבורה ציבורית ככלי חברתי, על הקשר בין תחבורה לכלכלה, דיור ואיכות החיים. הם מנתחים נתונים ותכניות, מעדכנים על שינויים ברחבי הארץ עד רמת רזולצית המיקרו של תחנה וספסל שהשתנו, מנהלים מערכת יחסים מורכבת עם רכבים וחניות (בסדר, לא כזאת מורכבת: הם די שונאים אותם) ובאופן כללי מעלים את רמת הידע וההבנה של מי שעוקבים אחריהם לאופן בו מתנהל המרחב בתוכו אנחנו חיים.

"תמיד מצחיק אותי כשאנשים כותבים – פיד תחבורה הרס לי את החיים", אומר אלון סיגלר (2992 עוקבים) תושב יפו, מתכנן ערים ותחבורה, עד לאחרונה בעיריית תל אביב, וכעת כעצמאי העוסק בתכנון תחבורה ציבורית, חבר של כבוד בפיד תחבורה. "מה שקורה זה שאנחנו מתרגמים לאנשים את החוויה שהם עוברים ביומיום, כשהם הולכים ונוסעים במרחב ופתאום הם מבינים דברים שלא שמו לב אליהם קודם. נגיד, העובדה שאין מדרכה ללכת עליה זאת לא ברירת מחדל, אלא מישהו בחר שזה יהיה ככה. אנשים מתחילים לשאול שאלות, להסתכל על המרחב ולהבין שהוא יכול להיות אחרת".

להסתכל על המרחב ולהבין שאפשר אחרת. אלון סיגלר (צילום: מעין פרוינד)

עשור אחורה, שיח התחבורה בתל אביב בכלל ובישראל בפרט נסגר ב"יש פקקים או אין פקקים", "יש חניה או אין חניה", מקסימום פתיחה של כביש משמעותי חדש. כתבי התחבורה היו, כפי שכינו אותם כמה מהמרואיינים לכתבה זו, "כתבי רכב" ובדרך כלל בשביל להצדיק את המשרה שלהם היו צריכים למלא את השבוע שלהם בלכתוב גם על נושאים נוספים כמו תיירות. בשנים האחרונות חלה עלייה גדולה בעניין הציבורי בנושא ובהתאם שיח התחבורה בתקשורת הפך מורכב יותר, גם אם לא מורכב מספיק. כתבים בכירים הכותבים על נושאים משיקים כמו כלכלה ודיור מתייחסים להשפעת התחבורה על הנושאים שהם מכסים, כתבי התחבורה עצמם יורדים לרוזולציות שלא היו קיימות קודם, והשיח מעורר עניין רב, שלא לומר – מכות ברשתות.

"לא הפתיעה אותי הזליגה הציבורית לנושא, הפתיע אותי שזה לקח כל כך הרבה זמן", אומר עומר רז (2423 עוקבים), מהנדס תאגיד יעוץ הנדסי המתמחה בתכנון תחבורה, שחי ועובד בלונדון (וגם יוצר ומגיש הפודקאסט "האורבניסטים"). "איפה כולם היו כל הזמן? הדברים האלו נוגעים לכל אחד מאתנו. תחבורה היא אחד הדברים שהכי משפיעים על חיי היום יום, היא קשורה לכלכלה, לדיור, למחירי הדירות. שיח הדיור תמיד נכח רק לא מהכיוונים הנכונים. פיד תחבורה מדבר על הדיור מכיוון רחב יותר ולא מספיק אנשים מקשיבים".

עומר רז. ברכבת, ולא במקרה (צילום: באדיבות המצולם)

רז, חבר פעיל מאוד בפיד, מייחס חלק מהעניין המוגבר של הציבור למלחמה על הרכב הפרטי: "הרבה קולות מקצועים אומרים שיותר אנשים יכלו להתשמש בתחבורה ציבורית אם הם רק היו רוצים. זה כמובן נכון טכנית, אבל הבעיה היא מערכתית, היא לא בעיה של אינדווידואל. המערכת לא מאפשרת לאנשים להשתמש בתחבורה ציבורית באופן שבו היא מתוכננת".

"שיח הרשתות הוא חשוב ומשפיע על השיח הציבורי", אומר עדו קליין, עוד חבר פעיל בפיד, דוקטור לגיאוגרפיה ויועץ תחבורה. "הקורונה עזרה לאנשים להסתכל על דברים בצורה שונה, היא גרמה למעורבות הדיגיטלית להיות יותר משמעותית בעולם. מעצם העובדה שיצרנו מערכות קשרים רק מרחוק הבנו שאנחנו יכולים להשפיע על המציאות באופן הזה. לא מדובר באירוע אחד שמשפיע על השיח הציבורי, אבל השיח בפייסבוק בקבוצות כמו 'עירוניות מתחדשת בישראל' (קבוצה מייסודה של נעמה ריבה, עיתונאית "הארץ" המתמחה בנושאי אדריכלות ותכנון אורבני) ופיד תחבורה בטוויטר בהחלט השפיעו".

גם סיגלר מזכיר את השיח בקבוצת "עירוניות מתחדשת" אבל מציין שהופתע מהעוצמה של טוויטר בתחום: "השיח הוותיק בפייסבוק היה חשוב מאוד אבל לטוויטר יש כוח, הופתעתי מהעוצמה שבה הדברים מגיעים וכמה מהר זה מתגלגל לעיתונאים" – וכאן יכול מאוד להיות שזה עניין של הפורמט, כאשר השיח בקבוצות פייסבוק מתקיים, ובכן, בקבוצות, והשיח בטוויטר, גם אם מסווג באופן לא רשמי תחת פיד כזה או אחר עדיין מתרחש לעיני כל העוקבים (וכל הלא-עוקבים שהאלגוריתם החליט שצריכים להתעניין בזה).

הפיד לא מגיע אליהם בינתיים. רון חולדאי ומרב מיכאלי בפתיחת מנהרת קרליבך (צילום: נתלי מון)

טוויטר היא בהחלט הפלטפורמה של אנשי התקשורת בארץ והדיאלוג שמתנהל בה בין גולשים מהציבור הרחב לעיתונאים, לעיתים בכירים מאוד, שינה את המשחק לשני הצדדים. מה שמעניין הוא שחברי הפיד שיש להם את ההסמכה המקצועית הרלוונטית עדיין לפעמים נזקקים, גם בטוויטר, לתיווך של עיתונאים מנוסים בשביל שהסיפורים שלהם יתחילו להגיע לקהלים רחבים יותר. "כששאול אמסטרדמסקי מתייחס לדברים שעלו בפיד בטוויטר יש לזה ערך. זה לא עיתונאי שולי בערוץ נידח, אז ראש עיר או שרת התחבורה נדרשים להגיב. זה זולג והשיח הזה נשאר בתודעה", אומר סיגלר.

לדעתו של רז טריגר נוסף שהקפיץ את השיח הוא שהפקקים הפכו בלתי נסבלים. "אנשים שהיו רגילים שיש להם חניה תמיד. פתאום אין להם גם מחוץ לתל אביב, ובתל אביב כבר כמעט אין חניה חינם בשום מקום. היה עשור של ישראל כ"ץ כשר התחבורה, ותשתיות רכב רדפו אחרי הביקוש, כאנשי מקצוע ידענו כבר באזור 2015 שיש בעיה. אנשים התחילו פתאום לעשות תכניות לפי הפקקים, אבל השיח הזה טושטש באמצעות פלסטרים כמו כבישים חדשים שנפתחו, יצרו הקלה לרגע ואחר כך החמירו את המצב".

הכבישים החדשים שנפתחו הם פלסטרים. שיפוצים בתל אביב (צילום: Shutterstock)

גם רז חושב שהקורונה העצימה דברים. "היו הרבה דברים שהתרגלנו אליהם, אבל כשהם חזרו פתאום אחרי הקורונה, אחרי הפסקה, פתאום לא יכולנו לסבול אותם. לגבי הפקקים, למשל, אנשים אומרים שהם גרועים יותר עכשיו. יש נתונים, זה לא נכון. אבל זאת התחושה של אנשים, שפתאום אי אפשר לשאת את זה וצריך שינוי". סיגלר מייחס חלק מההשפעה של פיד תחבורה גם ליכולת להציע פתרונות ולא רק להשמיע תלונות. "בחדשות מדברים על הדברים הגדולים שלאנשים דווקא אין השפעה עליהם, אבל פתאום הם מקבלים סט כלים ומושגים לשאול שאלות. אני אישית תמיד מנסה להציע גם פתרונות. גם אם זה רק ברשת, זה זולג לתקשורת ומשם לפוליטיקאים".

בין השאלות החשובות שנותרו פתוחות גם אחרי שיחות עם מרואייני הכתבה ועשרות שיחות רקע נוספות נמצאת שאלת הנוכחות הנשית. בתחום שיש בו נוכחות נשית מקצועית גבוהה – החל משרת התחבורה ומנכ"לית המשרד, דרך הרשויות המקומיות, למנהלות ועדות תכנון, מנהלות אגפי תנועה ועד לספסלי התארים והמסלולים למקצועות כמו אדריכלות ותכנון עירוני – לא ברור מדוע השיח בפיד נשלט באופן כמעט מוחלט על ידי גברים, כפי שמיוצג גם בקרב מרואייני כתבה זאת. כאשר שאלנו על נציגות נשיות בולטות בפיד תחבורה ותכנון עלו שני שמות בלבד – האקטיביסטית גלי פרוינד ועיתונאית "הארץ" נעמה ריבה, הכותבת, כאמור, במשך שנים על הנושא. אזכור שני השמות האלו רק מבליט את היעדר השיח הנשי הנדרש.

על זה כבר שנים. נעמה ריבה (צילום: עצמי)

למרות שהפיד מורכב מאינדווידואלים אפשר לזהות בו מגמות ברורות כמו קידום מדיניות מתעדפת נת"צים (נתיבי תחבורה ציבורית) – לעיתים באובססיה שגובלת בסאטירה, כוללת ההאשטג #פורנונתצים – תיעדוף תחבורה ציבורית וכלי רכב דו גלגלים על פני רכבים ותנועה בין שרשורים מורכבים על גבול האקדמיזציה המציפים נתונים ומידע, לשרשורים נקודתיים ואפילו איזוטריים על אוטובוסים מפרקיים או התקדמות עבודות במקטע מסוים.

יש צייצנים שמתמידים בעדכון יומיומי וסיזיפי על איכות קווי האוטובוס, איחורים ותחנות, התקדמות עבודות תשתית ועוד. אחרים מושכים מידע מאתרי נת"ע, משרד התחבורה, הרלב"ד ועוד מנתחים ומגישים אותם לציבור העוקבים. לא תמיד ברור מי עומד מאחורי היוזרים השונים ומה האינטרסים שלהם. בין הצייצנים המעניינים ביותר ישנם מי שמגיעים עם ידע מקצועי מוקדם ומנגישים את עולם המושגים התחבורתי תכנוני. קרבות קשים מתרחשים בפיד על תכנון מגורים ותחבורה בפריפריה, האשמות מוטחות בפיד על היותו תל אביבי ומנותק (אנחנו כבר רגילים), למרות שצייצנים רבים אינם תל אביבים ורוב הכותבים מתחייחסים לתחבורה בשאר הארץ בשוטף.

"אני ככתב תחבורה לא חושב מה יגידו בפיד". יובל שדה, כלכליסט (צילום: טל שחר)

ואיך מרגישים לגבי הפיד הזה בעיתונות הממוסדת? "לא כל כתב פעיל בטוויטר אבל זאת כן סצינה שיש בה הרבה אנשי תקשורת. פיד תחבורה קיים הרבה זמן והוא תמיד היה פיד דומיננטי, עם אופי. כשנכנסתי לתחום אפילו בעיתון צחקו שצריך לחשוש ולהכיר את האנשים האלו", מספר יובל שדה, כתב התחבורה של כלכליסט. ״קשה להגיד שהפיד עצמו משפיע על השרה מיכאלי ועל מנכ"לית משרד התחבורה, או על המתכננים ואנשי הביצוע בישראל. מנכ"ל חברת הנדסה לא מכיר את פיד תחבורה בטוויטר, אבל הוא כן קורא כלכליסט או גלובס. מנגנון ההשפעה של הפיד הוא דרך אנשי התקשורת, שלאט לאט השיח הזה מוטמע בהם והם משפיעים בעצמם על סדר היום ומקבלי ההחלטות. ההשפעה היא כמובן גם על כתבי כלכלה, נדל"ן, על עיתונאים בכללי. אני ככתב תחבורה לא חושב מה יגידו בפיד תחבורה. הידע שיש בפיד יכול לעזור ולתת ערך מוסף, אבל אני כותב את הכתבות שלי גם אם הפיד יאדיר אותי או יכנס בי".

מן הסתם, מתוך הפיד עצמו ההסתכלות היא אחרת. "רוב האנשים שמניעים את פיד תחבורה עם מידע הם אנשי מקצוע או חובבנים עם הרבה מאוד ידע, אבל השפעה בסוף זה לגעת בחיים של אנשים ולהעלות נושאים ששנים לא מדברים עליהם ועכשיו פתאום הם בפריים טיים", אומר סיגלר, "לא רק הכתבות הנפוצות שראינו תמיד אלא קולות חדשים, זוויות ראייה חדשות. זה קורה בקצב לא מספק אבל זה לאט לאט קורה וזה משפיע על הפוליטיקאים שרואים שזה נושא שמדברים עליו, אז הם כבר לא יכולים לבטל אותו. הם מתחילים להרגיש שעל זה הם נמדדים ולכן הם יתחילו לתת פתרונות".

>> איפה המטרו: כולם רוצים לנסוע ברכבת התחתית של תל אביב 
>> הכתבה הכי מסוכנת שפרסמנו: מבחן הקורקינטים השיתופיים הגדול