עסיסית, רכה וגיאורגית: הפיתה שתגרור אתכם למתחם התחנה?
במסגרת המאמצים להכניס כל דבר לפיתה, בפיטשטש עושים את זה נועז: לא ברור אם אוכל גרוזיני בפיתה זה מה שיביא אנשים למתחם הנאה והנטוש, אבל יש שם פיתה עסיסית אחת שלפחות מצדיקה את המחיר שלה
תגידו, מישהו יודע איך מגישים פתגם חדש? זה דורש קומבינות באקדמיה ללשון או שפשוט יש טופס אינטרנטי? אני שואל כי יש לי הצעה, תגידו מה אתם חושבים כי אני עדיין עובד על זה: "אם אפשר לנגוס בזה, מישהו כבר יכניס את זה לפיתה". אני יודע, יש פעמיים "זה" ומשהו במשקל לא עובד, אבל אני מרגיש שבימים כאלה זה פתגם חשוב. תראו מה מצא את עצמו בתחתית כיס הבצק המושלם רק בחצי השנה האחרונה: בולונז, כנאפה, אוכל יהודי ואם היה אפשר, גם את החיסון היינו מקבלים בפיתה. ככה זה בישראל, כמו הבדיחה ההיא של דייב שאפל על החבר שתמיד מציע לנסות הכל עם וויד, הישראלים ינסו הכל כל עוד זה בפיתה.
אז כן אחי, אוכל גרוזיני זה נחמד, אבל האם אי פעם ניסית אוכל גרוזיני… בפיתה? כי עכשיו הצ'אנס שלך. מסעדת טש וטשה היפואית של מיקי מיראל נמצאת בתהליך בנייה של קומפלקס קטן שמתמקם על הכניסה הצפונית של מתחם התחנה, האזור שמנסה לבנות את עצמו במהלך העשור האחרון כמרכז תיירותי/קולינרי בהצלחה חלקית ביותר. בסופ"ש אמנם אפשר למצוא שם כמה אנשים תועים ויש מעט מסעדות שבאות והולכות, אבל ברובו המוחץ של הזמן המרחב המרווח והנאה הזה פשוט שומם.
אם כן, למרות שההחלטה לפתוח את הקומפלקס הטשאי במתחם מעט לא ברורה, הניסיון להכניס את האוכל הגרוזיני לתוך פיתה, במסגרת הדוכן שזכה לשם "פיטשטש", דווקא ברורה יותר. אלמנטים רבים שבליבו של המטבח הזה עוסקים, אחרי הכל, בהכנסת מילויים נפלאיים, בשריים וגבינתיים, לתוך בצק, אז למה שהבצק הזה לא יהיה פיתה? בשלב הזה פיטשטש מתהדר רק בארבע פיתות שונות, אבל ניכר שהיה מאמץ מעניין להתאים מנות גרוזיניות לפיתה וגם לגרזן (כן, זה פועל עכשיו) כמה פיתות קלאסיות.
את המנות שהחליטו לגרזן (זה יתפוס, אני אומר לכם) לא טעמתי. השווארמה בתיבול גרוזיני לא הייתה ועם כל הכבוד לגרסתם המאוד מעניינת לסביח (גלילות חציל במילוי ממרח אגוזים), עניין אותי יותר לטעום את החינקלי בפיתה (48 ש"ח) ומנת ה"חאליה לאללה" (52 ש"ח), שמורכבת מתבשיל אסאדו המבוסס על קולאשי. אלו הימים הראשונים של הדוכן אז אני חושב שהפיתאי שנפלתי עליו, אדם מבוגר שירותי ומתוק, לא לגמרי היה סגור על מה אמור להיות בכל מנה, אם כי דאג להזהיר אותי שהפיתה חינקלי עשויה להתפרק מרוב נוזלים (ואף החליף את הפיתה תוך כדי הכנה כשראה שהראשונה מקיימת את ההבטחה שלו).
זה לא דבר חמור לפספס רכיב בפיתה, אלא אם הפיתה שלך בקושי מחזירה עודף מחמישים. אם אתם רוצים לתמחר כמו אייל שני, כדי שיהיה לכם את הדייקנות שלו גם במלאכת ההרכבה
את בשר החינקלי – עגל טחון מבושל בתיבול גרוזיני פיקנטי עם הרבה הרבה רוטב – הוא הגיש לי בפיתה שמנמנה מבלי שהוסיף את ממרח העגבניות הפיקנטי, וחבל. במקומו היה חומוס, שני סוגי כרוב ובצל בסומק שהיו מפוצצי טעם, גם אם לא פיצו על חסרונו של הממרח (אותו טעמתי מיד אחרי, והבנתי מה היה חסר לי בפיתה). הביס של החינקלי הוא אחד המוזרים שניסיתי, לפחות ברמת המרקם. הבשר כל כך רך ומפורק עד שאין כמעט התנגדות לשיניים וההרגשה היא כמו לנגוס בכרית עטופה בשמיכת פוך. מוזר ממש, אבל בהחלט חדש ואני משוכנע בכל ליבי שאם הממרח היה נמרח כאמור, היא גם היתה מנה הרבה יותר טעימה.
זה לא דבר חמור לפספס רכיב בפיתה, אלא אם הפיתה שלך בקושי מחזירה עודף מחמישים. אם אתם רוצים לתמחר כמו אייל שני, כדי שיהיה לכם את הדייקנות שלו גם במלאכת ההרכבה (את הפיתות עצמן כבר יש להם, כי הם קונים מאותו המקור). הפיתה השנייה, לעומת זאת, נעשתה כבר לפי הספר, וכנראה שהספר הזה יודע על מה הוא מדבר.
אוקיי, זו כבר פיתה ששווה את המחיר שלה: בשר האסאדו עסיסי בטירוף, הבישול בתמרהינדי ורכז רימונים מרגש בעדינות טעמיו ורוטב הטקמלי החמצמץ טוען כל נגיסה באגרוף טעם שמכה בחיך. המרקם עדיין קצת מוזר, משהו רך וכמעט חמאתי מדי בכל הפיתה הזו, אבל כשהטעם כל כך מעניין ובאמת מחדש, לפיטשטש יש מנה שמביאה את הטוב משני העולמות שהתרכזו בתוכה. אני לא יודע אם זה יצליח להביא קהל למתחם התחנה, אבל זה בהחלט בסיס למנת משלוחים נפלאה.