אנחנו מקבלים ממנו לא מעט לאחרונה, אבל בקולנוע הפייק ניוז קיים מזמן

אנחנו נמצאים בעידן שבו כל פישר עם ערוץ טלגרם יכול לפמפם קונספירציות במסווה של חדשות. עידן שבו ערוצי טלוויזיה מסויימים יכולים לפרסם שקרים על ימין ועל שמאל. עידן שבו אפילו נשיא ארה"ב לשעבר בכבודו ובעצמו יכול להוביל דרך הרשתות החברתיות טיפוס ספונטני על גדרות הקפיטול עם טענות כמו "גניבת בחירות". במהלך שש השנים האחרונות שמענו בלי סוף על "פייק ניוז". המונח עצמו הומצא רק לאחר עליית טראמפ לשלטון וכבר הספיקו ליצור על בסיסו כמה סרטים, אבל גם לפני כן אנשים דיברו על דיסאינפורמציה. אז לכבוד השקרים שמפיצים לנו בערוצי החדשות הימניים (ולא, הקבר של יוני נתניהו לא הושחת), הנה כמה סרטים על פייק ניוז ודיסאינפורמציה – שנעשו לפני שהאיש בעל הפרצוף הכתום והשימוש האינטנסיבי בקאפס לוק נכנס לחיינו:

הקרנבל הגדול (1951)

פנינה אמיתית עבור כל חובבי הסרטים הישנים. את הסאטירה הזאת ביים בילי וויילדר ומשחק בה קירק דגלאס, מגדולי השחקנים האמריקאיים. הסרט מספר את סיפורו של צ'אק טאטם, עיתונאי שמקבל משימה לסקר צייד עכסנים ומוצא במהלך משימתו אדם הכלוא בתוך מערה. הידיעה מתפרסמת ואנשים מגיעים לחזות בתהליכי ההצלה. השריף מזהה את ההזדמנות ומבקש מטאטם סיקור חיובי על מנת שיאריך את זמן ההצלה, ושלא תותר כניסה של אף עיתונאי מלבדו.

מסביב למערה מתרכזים אנשים רבים שמגיעים למקום עם אוהלים ואפילו מפעילים יריד שכולל גלגל ענק וקרוסלה. אחד הכלים שטאטם משתמש בהם על מנת לקדם את הסיפור הוא ההפצה של פייק ניוז: האיש התקוע, ליאו מינוסה, מספר לטאטם שהוא נכנס למערה כדי לחפש שרידים ארכיאולוגים של ילידים אמריקאיים, אבל הפרסום שבו טאטם בחר הוא "קללה עתיקה קוברת אדם מקומי". הדמות של צ'אק טאטם לא מהססת לייצר חדשות בעצמה, גם אם אין תיאום מלא עם המציאות, או כמו שהוא אומר לעורך שלו: "אם אין חדשות, אני אצא החוצה ואנשך כלב".

רשת שידור (1976)

הסרט בבימוי סידני לומט מגולל את סיפורו של הווארד ביל (פיטר פינץ'), שדרן חדשות ברשת טלוויזיה בדיונית שעקב נתוני רייטינג נמוכים מפוטר מהרשת. בתגובה, ביל מכריז בשידור חי שיתאבד בשידור של שבוע הבא. בניגוד לחברו מקס שומאכר, נשיא חברת החדשות (והאדם שנאלץ לפטר את ביל), רוצה דיאנה כריסטנסן (פיי דאנאווי הנהדרת) לנצל את הפוטנציאל הפרובוקטיבי של הווארד ביל כדי ליצור תכנית חדשה: תכנית שמטיפה לצופים לזעום על עוולות החברה ועל השקרים של ערוצי הטלוויזיה.

אם זה נשמע לכם מוכר, זה כנראה כי שמעתם על האופן שבו פוקס ניוז מפיצה שקרים בתחפושת של חדשות ומטנפת על כל ערוץ טלוויזיה שלא חושב כמוהם. אבל למה ללכת רחוק? גם בערוץ 14 אפשר לשמוע את הכתבים מספרים איך התקשורת מגויסת וערוצי החדשות מלאים בשמאלנים שרק מנסים להפיל את השלטון.

1984 (1984, אלא מה)

גם אם אתם לא מכירים את הרומן האגדי של ג'ורג' אורוול, כנראה יצא לכם להיתקל בביטויים כמו "האח הגדול" או "משטרת המחשבות". לסרט עצמו יצאו מספר עיבודים, הבולט שבהם הוא הסרט שיצא ב-1984 ובויים על ידי מייקל רדפורד. ווינסטון סמית' הוא עובד במשרד האמת של מדינת אושניה הנשלטת בידי משטר טוטליטרי. המנהיג, "האח הגדול" משגיח, והאיסור המרכזי שסמית' עובר עליו הוא הפיתוח של חשיבה עצמאית וכתיבה ביומן אישי.

המשטר הקיצוני משתמש בהמון כלים כדי לדכא את החשיבה העצמאית ולגייס את העם לטובת המנהיג העליון. אחד הכלים הוא הפצה של מה שאנחנו קוראים לו היום פייק ניוז. מי שמכיר את הספר, שראה אור ב-1949, יודע שהספר חזה את התפתחות הטכנולוגיה וחזה תרחישים שונים בעולם, לכן זה לא מפתיע שגם את השימוש בפייק ניוז לצרכי תעמולה אנחנו רואים שם. הסרט נחשב לעיבוד הנאמן ביותר למקור, עם משחק מצוין של ג'ון הארט והופעתו האחרונה של השחקן ריצ'רד ברטון.

לכשכש בכלב (1997)

הסרט שמבוסס על הספר "גיבור אמריקאי" מאת לארי בייהרט מגדיר באופן מושלם את המונח פייק ניוז. העלילה מתרחשת רגע לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב, כשהנשיא המכהן מאבד מהפופולריות שלו בעקבות הפרסום של פרשת מין. דסטין הופמן משחק בסרט את סטנלי מוטס, מפיק הוליוודי אליו פונים שניים מיועציו של הנשיא (רוברט דה נירו ואן הייש) כדי ליצור לנשיא תדמית של גיבור שתסיט את העיניים של הציבור מפרשיית המין.

השלושה מחליטים לזייף מלחמה עם אלבניה כדי לגייס את כל הציבור האמריקאי נגד אויב משותף, דבר שהופך למסובך מרגע לרגע. האופן שבו מהנדסים את תודעת הציבור מזכירה את האופן שבו הממשלה מהנדסת באמצעות פייק ניוז את התודעה שלנו. דוגמה אחת לכך מהמציאות הוא האופן שבו הימין גינה ביומיים האחרונים את השחתת קברו של יוני נתניהו, וזה כלל לא משנה שמאוחר יותר גילו שזו בסך הכל אבן בצורת לב שצבועה באדום וירד ממנה הצבע. גם אחרי שזה פורסם – אנשי ימין קיצוני ממשיכים לטעון שזה שקר ומדובר בהשחתה. הנזק נעשה. 

אידיוקרטיה (2006)

אם לא שמעתם על הסרט הזה, זה כנראה זה בגלל שאולפני המאה ה-20 בחרו שלא לצאת איתו בהפצה רחבה. אבל הוא שודר פעמים רבות בערוצי הסרטים הישראליים ואף קיבל מעמד של סרט קאלט. הסרט, שיצרו מייק ג'אדג' (שגם ביים) ואיתן כהן, עוקב אחרי ספרן בצבא ארצות הברית בשם ג'ו באוורס (לוק ווילסון) שמשתתף בניסוי צבאי שמשתבש. הוא קופא, קם לתחייה אחרי 500 שנה ומגלה שהאנושות, הנשלטת בידי תאגידים, הפכה למאוד מאוד מטומטמת.

האנושות עברה למעשה דבולוציה: נסיגה גנטית שמורידה גם את מנת המשכל. הדוגמה הכי טובה להפצת מידע כוזב היא במרכז הסיפור. לאחר שמגלים שאותו ספרן פשוט הוא האיש החכם בעולם המטומטם של "אידיוקרטיה", נותנים לו לפתור את משבר היבול, שפשוט לא צומח. באוורס מגלה שאת היבול משקה המדינה עם משקה אנרגיה שמיוצר על ידי חברה שבבעלותה גם מנהל המזון והתרופות האמריקאי, רשות התקשורת הפדרלית ומחלקת החקלאות של ארה"ב. ברגע שעוברים למים – המניה של משקה האנרגיה יורדת וגורמת להפגנות והתפרעויות, בגינן נגזר על באוורס גזר דין מוות. אידיוקרטיה מראה איך המדינה לא משקיעה בחינוך ומטמטמת את הרוב כדי שימשיך לתמוך בממשלה הקיימת, לא משנה עד כמה פגומה היא. אה, זה נשמע מוכר פתאום.

המצאת השקר (2009)

קשה לחשוב על ריקי ג'רבייס כעל במאי של קומדיות רומנטיות, אבל כן, מסתבר שיש קומדיה רומנטית בבימויו. היא פשוט שונה מהקומדיות הרומנטיות שאתם מכירים. הסרט מתרחש במציאות אלטרנטיבית שבה השקר פשוט לא קיים. אנשים מתקשרים ביניהם ואומרים באופן ישיר את מה שהם מרגישים ואת מה שהם רוצים.

מארק בלינסון, אותו משחק ג'רבייס, הוא תסריטאי (לא בדיוק תסריטאי, כי אין סרטים בדיוניים בעולם שבו אי אפשר לשקר, רק הקראות של ספרי היסטוריה) שפוטר מעבודתו,ש מגלה שהוא יכול לשקר ומכאן הכל רק מתדרדר. הוא מתחיל לספר המון שקרים לטובת רווח אישי, ומהר מאוד משנה גם את ההיסטוריה ומספר שבמאה ה-14 פלשו חייזרים לכדור הארץ. למרות שג'רבייס עידן את ההומור שלו לטובת הסרט, טביעת האצבע שלו בהחלט מורגשת והסרט מרשה לעצמו ללכת בכיוונים יותר הזויים ככל שהוא מתקדם.

דרך קלוברפילד 10 (2016) 

בניגוד לסרטים האחרים ברשימה, "דרך קלוברפילד 10" הוא לא סרט שמדבר על מידע כוזב באופן ישיר. במרכז הסרט עומדת מישל (מארי אליזבת' ווינסטד), צעירה שעוזבת את ביתה בזמן הפסקת חשמל ומאבדת את הכרתה לאחר תאונת דרכים. היא מתעוררת בבונקר תת קרקעי עם שני זרים הטוענים שהיא לא יכולה לצאת מהבונקר, מאחר והתרחש אסון שהפך את כדור הארץ לכוכב שלא ניתן לחיות בו. מה האסון? אי אפשר בדיוק לדעת.

הסרט שמתחיל כמו כל סרט אימה גנרי הופך מהר מאד למותחן פסיכולוגי מרתק שבו אי אפשר לדעת מה אמת ומה השקר בגלל שהמידע שניתן הוא לא ברור לחלוטין. עד הרגע האחרון אי אפשר לדעת מה בדיוק אמת ומה לא וזאת גם המטרה של מיסאינפורמציה, האופן שבו מעוותים מידע כדי לייצר פחד ולשלוט באנשים. בנוסף מדובר באד התפקידים הכי טובים של ג'ון גודמן מהעשור האחרון וסוג של המשך לסרט המפלצות "קלוברפילד" מ-2008.