פינוקי מתנגד לכיבוש

בהתחשב בעובדה שישראל היא מדינה תובענית מאוד כלפי אזרחיה, שרבים מהם מנהלים בה את חייהם במאמץ רב, בחריקת שיניים ובהישרדות – היא אוהבת מאוד לפנק. מפנקים לך את האוטו במוסך, מפנקים אותך במסעדה, חופשה מפנקת באילת, חברת אשראי שרק רוצה לפנק לפנק לפנק. לפנק, אם כן, זו מעלה חיובית, אלטרואיסטית כמעט. “מפונק" לעומת זאת, הפכה למילת גנאי.

אחרי שעוכרי ישראל, סמולנים, בוגדים ויפי נפש נטחנו עד דק בלקסיקון הלא רשמי של צוק איתן, צריך למצוא דרך אחרת לסווג את אלה שמנסים לטלטל את הקונצנזוס. ח"כ יוני שטבון (לצד, כמה לא מפתיע, המוני טוקבקיסטים) כינה את סרבני 8200 "חבורת מפונקים" – הגדרה בנאלית שהייתה נזרקת עד כה בגנות פעילי המחאה החברתית.

מאינדיבידואלים שהיו חלק מחוד החנית של המודיעין הישראלי, הפכו 43 אזרחים ישראלים להתאגדות של מפונקים שיש לפרק – בדיוק כמו השמיניסטים (צפונבונים מפונקים) והטייסים (מפונקים עם כנפיים); מאנשים שביקשו לזעוק את צו מצפונם ולהפסיק לקחת חלק במה שהם רואים כעוול מתמשך, צמצמו אותם אל תוך הגדרה שבדרך כלל מתארת את מי שמתקשה להתעורר בבוקר, עולה על מונית ביום חם ואוכל בעיקר טייק אוויי. לפיכך, סרבני 8200 הם קוריוז. הו, כמה שהם מפונקים, אפילו לשבת (על כיסא אורתופדי!) במשרד (הממוזג!) מול מחשב (בטח אין פייסבוק) ולהאזין לשיחות של ערבים הם לא מסוגלים.

כל פעם שיש ניסיון לטלטל את הקונצנזוס, בין שעל ידי צעירים שמוחים על יוקר המחיה, תיכוניסטים שמתנגדים לכיבוש או חיילי מודיעין במקרה הנוכחי, מיד מודבקות התוויות שמטרתן לעקר את המסר. הרי אם המפונקים, שלא פוגעים דרך כוונות, שלא נושאים נשק ואפוד, זועקים על קיומן של עוולות – כנראה שהמצב חמור באמת.

המצפון יכול להתלכלך גם מאחורי הקלעים, איפה שמסמנים איקס על האוזניות ולא על הקת. הסרבנות של אנשי יחידת 8200 היא רק התראה. אם אלה שאינם נדרשים להביט לצד השני בעיניים אבל מצותתים לרחשי לבו ומוצא פיו מגיעים למצב שבו עליהם לזעוק את העוולות, סימן שלא רק התוצאה דפוקה אלא גם התהליך. וזה מפחיד את המפקדים, ואת המפקדים שמעליהם, את הפוליטיקאים כמובן ובעיקר את הציבור – זה שלא אכפת לו ממה שנעשה בשמו ובמימונו; וזה שעדיין מתעקש, מתוך אמונה שלמה או שכנוע עצמי מוצלח, שיש כאן את העם המוסרי ביותר בעולם עם הצבא המוסרי ביותר בעולם. אז אין. וזה בסדר שאין. אין עמים מוסריים באמת ובטח שאין צבאות מוסריים. הפינוק האמיתי הוא בתודעה הכוזבת. היא נוחה, לא מאתגרת ולא מאלצת אותנו להתמודד עם מחשבות לא נעימות על מעשים לא קלים. אנחנו העם המפונק בעולם.