היי, אם הנאצים היו נגד הג'אז הפולני, אז אנחנו בעד

כוחה של תנועה או תרבות נמדד בין היתר על פי עוצמת ההתנגדות לה. כך קרה בתחילת המאה הקודמת לג'אז, שכבר מתחילת דרכו היה הרבה יותר ממוזיקה אלא תנועה חברתית שלמה: באותן השנים, הג'ז היה הקול של אלו שקולם לא נשמע. מרטין לותר קינג אימץ את הג'אז ואת המוזיקאים בארצו ונעזר בהם כדי להעביר מסרים של המאבק לחופש ולשוויון זכויות לאפרו-אמריקאים בארה"ב ולכל בני האדם.

בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים, ג'אז – בגרסת הסווינג שלו – היה הז'אנר המוזיקלי הנפוץ והאהוב בעולם, מיינסטרים לפני שהמציאו את המילה מיינסטרים. באירופה שבין מלחמות העולם, סווינג היה ה-פסקול של מסיבות הריקודים, של המועדונים, של בתי הקפה. צורת הנגינה המקובלת באותן השנים הייתה של ביג בנדס (תזמורות גדולות), וכמו שאת התזמורות בארצות הברית הובילו מלחינים יהודים דוגמת ארווינג ברלין וג'ורג' גרשווין, גם בפולין של אותה התקופה הובילו את הביג-בנדס היהודים יז'י פרטרסבורסקי וארתור גולד. וכאן, כדרכן של עלילות באירופה של שנות ה-30, העלילה החלה להסתבך.

העובדה שסגנון מוזיקלי שאינו "ארי" ושמקורו בארצות הברית היה אהוד כל כך על הגרמנים, לא בדיוק שימח את בכירי המשטר הנאצי, שכצפוי, החרימו את הז'אנר. על פי הטרמינולוגיה הנאצית, ג'אז כונה "מוזיקה מנוונת", "מוזיקה מהג'ונגל" ומשנת 1935 אסור היה לשדר או להאזין לג'אז ברדיו, ומכירת תקליטי ג'אז אמריקאים הופסקה בגרמניה. בצו שפורסם בצ'כיה, שנכבשה לפני תחילת מלחמת העולם השניה, הגדירו במדויק מה הבעיה בסגנון המוזיקלי הזה, ובנוסף מה אסור ומה מותר לנגן: "היצירות חייבות להיות בעלות קצב איטי, לא יותר מ-20% מתוכן יהיה בקצב מהיר ולא תתאפשר נגינת סולו במהלך ההופעה".

בהמשך עוד נכתב כי "המוזיקה צריכה להיות נטולת היפוך קצבי היסטרי כמו של הגזעים הברבריים". בהקשר לכלי הנגינה, נכתב כי: "אסור לחלוטין לעשות שימוש בכלים זרים לרוח הגרמנית, כמו כלי הנגינה של היהודים שהורסים את הצליל האצילי של הרוח הגרמנית". באותו הצו נאסר לפרוט על קונטרבס והותר לעשות רק שימוש בקשת. הסיבה: "פריטה על המיתרים של הקונטרבס הורסת את הכלי ומנוגדת לעקרונות המוזיקה הארית".

כצפוי, הג'אזיסטים הגרמנים-יהודים היו הראשונים לעזוב את גרמניה. אדי רוזנר, ארוין ווהלר ומוזיקאים נוספים, היגרו לפולין טרום הכיבוש הגרמני והעשירו את המוזיקה המקומית בכישרונם, אך לא לזמן רב. ב-1939 כבשו הנאצים את פולין ובמהלך הרחבת האחיזה שלהם במדינה, חלק ממוזיקאי הג'אז היהודים ברחו לרוסיה. יז'י פרטרסבורסקי לדוגמא, הוביל ביג-בנד בבלארוס, וכתב שם את השיר המוכר בישראל בגרסתו העברית כ"תכול המטפחת".

חברו של פרטרסבורסקי לתזמורת, ארתור גולד, נשלח לגטו וורשה ושם המשיך לנגן. לאחר מכן הוא נשלח לטרבלינקה, ואפילו שם ניגן בתזמורת לקצינים הנאצים, עד שנרצח ב-1943. מוזיקאים יהודים אחרים שבלטו בסצנת הג'אז הפולנית, ניגנו בתזמורות שהקימו הנאצים בגטאות ובמחנות ההשמדה, ואלו ניגנו סווינג ודיקסילנד. בגטו "לדוגמא" של הנאצים בטרזינשטאט (צ'כיה), הוביל נגן הקלרינט פריץ וייס את ה"גטו סווינגרס" וגם חמישיית ג'אז. הגטו סווינגרס, לקחו חלק בסרט התעמולה שהפיקו הנאצים, "טרזינשטאט". חודשים ספורים לאחר סיום הצילומים, נשלחו כל חברי הגטו סווינגרס למותם באושוויץ ונרצחו ב-28.9.1944, בדיוק ביום הולדתו ה-25 של וייס.

המשטר הטוטאליטרי הנאצי הוחלף בסוף 1945 בשלטון טוטאליטרי אחר. בתקופה הסטליניסטית של ברית המועצות, הג'אז נאסר לנגינה והשמעה בדיוק מאותן הסיבות של הנאצים – המקורות האמריקאים ורוח החופש והשוויון שהוא ייצג, רק שהטרמינולוגיה התחלפה, ובמקום מוזיקה "מסוכנת ומנוונת" הג'אז הוכרז כ"בעל השפעות קפיטליסטיות מזיקות". הג'אז הפולני שוב ירד למחתרת, כאשר המוזיקאים והשומעים עמדו בפני סכנת מאסר אם נתפסו ב"שעת מעשה". כך, במשך יותר מעשור, נגינה ושמיעה של ג'אז הפכו לפס הקול של המאבק נגד השלטון הסובייטי.

החל משנת 1956 ואילך, כחלק מתהליך הדה-סטלניזיציה, היחס לג'אז בפולין נעשה מתון יותר. במקביל, בשל "המלחמה הקרה" ובעקבות שידורי תעמולה קומוניסטית ברחבי אירופה, החלו לצוץ תחנות רדיו כמו 'קול אמריקה' ו'אירופה החופשית' ששידרו תכנים שונים ועודדו את ערכי הדמוקרטיה המערבית בגוש הקומוניסטי. בחלק משמעותי מהתוכניות נשמעו צלילי ג'אז אירופי ואמריקאי. העובדה שהג'אז סימל את ההתנגדות לשלטון הקומוניסטי בפולין, הפך אותו לפופולארי ואהוב על פולנים רבים, שראו בו חלק מההתנגדות למשטר.

מה שקורה עכשיו

החל משנות ה-70 הג'ז הפולני חווה פריחה אדירה. פסטיבלי ג'אז ומועדוני ג'אז נוסדו, אומני ג'אז אמריקאים החלו לנגן בפולין, ואמנים והרכבי ג'אז פולנים החלו לנגן מחוץ למדינה. הנודע שבהם היה החצוצרן תומאש שטנקו. קצת יותר מעשור לאחר מכן, ובמובנים רבים עד היום, הג'אז הפולני מתאפיין בהרפתקנות מוזיקלית גדולה ובהתנערות מכל הכללים הישנים. זהו "ג'אז חופשי" במלוא מובן המילה, השואב השראה מהמוזיקה הקלאסית המודרנית של המאה העשרים ומהפולקלור הפולני. המוזיקה היהודית היא חלק בלתי נפרד ממנו, לא פחות ממסורות הג'אז האמריקאיות.

השנה יתקיים בפעם השלישית פסטיבל הג'אז הפולני בתל אביב. במשך שלושה ערבים, יתקיימו מופעי ג'אז ובהם ינגנו מיטב אומני הג'אז הפולנים והישראלים. את הפסטיבל תפתח שלישיית מרצ'ין ואשילבסקי Marcin Wasilewski Trio,  מההרכבים החשובים והמשפיעים בג'אז האירופאי והעולמי בעשורים האחרונים, המגיעים לביקור ראשון בישראל אחרי 14 שנים. את הדור הצעיר תייצג רביעיית הסקסופוניסטית מרתה ואידג'יק Marta Wajdzik מהכוחות העולים בג'אז האירופאי, שזה לה ביקורה הראשון בישראל. שת"פ מרתק צפוי בין פסנתרן הג'אז הנודע אוריאל הרמן ונגן כלי ההקשה מעיין דוארי (עידן רייכל, ריטה ועוד) לבין אנסמבל כלי המיתר של פיוטר סטשק Piotr Steczek.

גם השנה ימשיך הפסטיבל במסורת "מאלתרים שופן": הרכבים ישראלים המנגנים את הפרשנויות שלהם לקומפוזיציות הנצחיות של המלחין הפולני הנודע פרדריק שופן. השנה צפויים בתכנית הפסטיבל חיבורים מרתקים בין ג'אז, מוזיקה קלאסית מערבית ומקצבים ומלודיות מהמאגרב, הודו אירן והמזרח התיכון. מופע סיום הפסטיבל יהיה הפקת מקור של עמית פרידמן, מבכירי הסקסופוניסטים שישראל, שיחד עם רביעייתו ינגן מהמוזיקה של ברוניסלב קייפר, המלחין היהודי-פולני שכתב את הפסקולים של כ-150 סרטים הוליוודיים נודעים בתור הזהב של הוליווד.

יותם זיו עורך ומגיש את התוכנית ג'אז ישראלי ב"קול האוניברסיטה", באוניברסיטת רייכמן
פסטיבל הג'אז הפולני ה-3 בהפקתם המשותפת של מכון אדם מיצקייביץ' בפולין, המכון הפולני ת"א וקהילת הג'אז הישראלית. 13.9-15.9, מידע וכרטיסים כאן