איך לעשות סקס ועוד פריימים לראות: פסטיבל ירושלים 2023

"פלנטה אחרת" היא האופן שבו בחר ק.צטניק לתאר את אושוויץ. הסרט התיעודי המצוין "השיבה מהפלנטה האחרת" מתאר באופן מאיר עיניים כיצד סופר השואה, הזכור כעד שהתמוטט במשפט אייכמן, הגיע למסקנה המהותית שהוא טעה – ושהשואה היא מעשי ידי אנשים רגילים כמותו. צימוד המילים "פלנטה אחרת" נבחר גם על ידי אישה שברחה מקוריאה הצפונית כדי לתאר את מולדתה האיומה בסרט התיעודי "מעבר לאוטופיה". בשבת, 15.7, שני הסרטים המטלטלים האלה הוקרנו בזה אחר זה בפסטיבל הקולנוע ירושלים והדהדו זה את זה.

דוקו אקטיביסטי עוצר נשימה. "מעבר לאוטופיה". צילום: יח"צ

"מעבר לאוטופיה" של מדליין גווין, שזכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל סנדאנס, הוא הישג תיעודי שומט לסת. לצד עדויות וצילומים מצמררים של המדינה המתוארת ככלא אחד גדול שבו רוב התושבים המדוכאים מאמינים שמנהיגם הוא המופלא במנהיגים, יש בו תיעוד חסר תקדים של מסלול הבריחה משם. הדמות המרכזית בסרט היא הכומר סנג'ן קים, תושב סאול שבקוריאה הדרומית, שלפני כעשר שנים הקים רשת מחתרתית העוזרת לאנשים לברוח מהמדינה המסוגרת, ועד כה הצליח להבריח כאלף אנשים. במהלך הפקת הסרט, פונה אליו אישה שמנסה להוציא את בנה בן ה-17 מהארץ שממנה ברחה לפני עשר שנים, וגם חמישה בני משפחה – כולל סבתא בת 80 ושתי ילדות קטנות – שהצליחו לחצות את הנהר בין קוריאה הצפונית לסין. עכשיו הם מסתתרים באוהל של חקלאי סיני ומתחננים שקים יעזור להם להמשיך בדרכם, שאם לא כן הם ייתפסו על ידי שוטרים סינים שמפטרלים באזור ויוחזרו לקוריאה הצפונית.

מסלול הבריחה עובר מסין לווייטנאם, ומשם ללאוס, ולתאילנד, רק שם הם יהיו בטוחים. מרגע זה ואילך בני המשפחה והמבריחים חסרי הפנים (שעושים את המסלול בעבור בצע כסף) מתעדים את מסע הבריחה בחשכת הלילה, בהרים ובנהרות, במצלמות שקיבלו מההפקה. ברגע של מנוחה בדרך סבתא נשאלת לדעתה על המדינה שממנה ברחה, והיא אומרת שקים ג'ונג און הוא מנהיג גדול שעושה הכל למען נתיניו, ושהיא היתה מעדיפה להישאר במולדתה למרות העוני והרעב והאימה. "מעבר לאוטופיה" הוא שילוב מרתק של סרט תיעודי קלאסי, עם עדויות ורקע היסטורי, ומותחן הישרדות דוקו-אקטיביסטי עוצר נשימה. הסרט יוקרן שוב בחמישי, 20.7, בשעה 14:45.

לא בטוח שמסריו הופנמו. "השיבה מהפלנטה האחרת". צילום: יח"צ

"השיבה מהפלנטה האחרת" של אסף לפיד (אין קשר לנדב) הוא סרט תיעודי מסוג שונה לגמרי, על אף ששני הסרטים מתארים התמודדות פיזית ונפשית עם אימי משטרים רצחניים. מייד אחרי ששרד את אושוויץ, יחיאל די-נור החל לכתוב רבי-מכר עתירי תיאורים גרפיים על מחנות ההשמדה תחת השם ק.צטניק. מומחים לספרות ולפוסט טראומה מסבירים שזה לא היה שם עט, אלא סוג של פיצול אישיות. כשישב לכתוב את ספריו (שתורגמו לשלל שפות ונמכרו במיליוני עותקים) בבקתה מבודדת בפרדס הוא לבש את מדי הפסים שלקח איתו מאושוויץ ונכנס לסוג של טרנס. החלק הזה של הסרט נבנה באמצעות שילוב מוצלח של עדויות מומחים עם תצלומי ארכיון ואנימציה. תפיסת האימה כבלתי אנושית, שבאמצעותה התמודד עם מה שעבר, הפכה באמצעות ספריו לקונספציה המקובלת בישראל.

העולם לא ידע מיהו האיש שכתב את "סלמנדרה" ו"בית הבובות" עד שב-1961 די-נור נדרש להופיע כעד במשפט אייכמן, ואז לראשונה שתי הזהויות שלו התאחדו. הוא לא היה מסוגל לעמוד בכך והתמוטט. האירוע המתועד נערך מחדש על ידי לפיד והעורכת נוהר אביגייל חסין, והתוצאות ממוטטות. חלקו השלישי של הסרט הוא זה שמעניק לו משמעות תמטית רחבה ועמוקה והופך אותו לסוג של מסה רעיונית. בשנות השמונים אשתו של די-נור שכנעה אותו לנסוע להולנד לעבור טיפול ב-LSD והסרט כולל הקלטות של אותו טיפול שהחזיר אותו לאושוויץ. זיכרון של פיהוק על פניו של קצין אס.אס. שינה את תפיסתו של די-נור מקצה אל קצה, כשהבין שלא מדובר במעשי ידי מפלצות ושכל אחד, גם הוא עצמו, יכול להפוך לנאצי. אבל השינוי הזה לא נקלט בסיסמוגרף של החברה הישראלית, שממשיכה לקדם את התפיסה שיהודים לא יכולים להיות נאצים. הסרט, בהפקתם של נעמי לבארי וסער יוגב, שהשתתפו בכתיבת התסריט, יוקרן שוב בראשון, 23.7, בשעה 21:45. מועד שידורו בכאן 11 עדיין לא נקבע.

מזווית אחרת. "המשלחת". צילום: יח"צ

גם "המשלחת" של אסף סבן עוסק בזיכרון השואה – מנקודת מבט של בני הדור השלישי. הסרט המתמודד בתחרות הקולנוע העלילתי, מתאר מסע של תלמידי בית ספר מישראל בין מחנות השמדה בפולין, ועושה זאת עם מינון מדויק של אירוניה וחמלה. במרכז הדרמה שלושה חברי ילדות, פריש (יואב בבלי), ניצן (נעמי הררי) ועידו החתיך (לייב לב לוין). במהלך המסע ההרמוניה בין השלושה מתערערת ופריש, המלווה בסבו ניצול השואה (עזרא דגן בתפקיד מקסים) אף יוצא למסע משל עצמו. סבן ("בית בגליל") כתב את הסרט בהשראת חוויותיו כתלמיד במסע דומה, ונמנע מהפיתוי לעצב אותו כמתקפה ישירה על המנהג השנוי במחלוקת. זה סרט נעורים מהורהר ושובה לב שמנסח אמירה מורכבת על התבגרות בצל זיכרונות שואה מוכתבים. לצד שלושת השחקנים הנהדרים והעדיין לא מאוד מוכרים מופיעה אלמה דישי בתפקיד מבדר כמורה רגישה. "המשלחת", שמיועד לצאת למסכים לקראת סוף השנה, יוקרן שוב בראשון, 23.7, בשעה 10:30.

סרט נעורים נוסף המתרחש במהלך ביקור בארץ אחרת הוא "איך לעשות סקס", שזכה בפרס הראשון בתחרות "מבט מסוים" בפסטיבל קאן. סרט הביכורים של מולי מנינג-ווקר עוקב אחר שלוש נערות בריטיות שטסות לחופשה בכרתים (שלא ככתוב בתכניה). בתוכנית, סיורים באתרים ההיסטוריים של האי. סתם – כמובן שזה מסיבות בריכה, הרבה אלכוהול וסקס. הסרט אפילו לא מראה לנו את האי מעבר לאזור המלונות והבילויים בעיירת הבילויים מאליה. טרה (מיה מקנה-ברוס) עדיין בתולה, והיא רוצה להפטר מזה סוף סוף, גם כי החברות לוחצות. מפגש עם שני בנים ולסבית השוהים בחדר הסמוך מעורר ציפיות, אבל העניינים מתגלגלים ככה שטרה נפגעת באופן שלא לקחה בחשבון.

בשל אתרי ההתרחשות המאוד שונים, הוייב של "איך לעשות סקס" שונה מזה של "המשלחת", אך הסרטים דומים בכך שאינם מתפתים לאמירות דידקטיות. היכרות עם סיפורים מטרידים על התנהגויות בזויות של חבורות נערים באתרים דומים, והשינוי באווירה ובסגנון הבימוי באמצע הסרט, מעוררים ציפייה לנורא מכל, אך הסרט נמנע מסנסציוניות, ומאייר היטב את הדינמיקה בין הדמויות שמובילה לתחושות הקשות. במהלך הצפייה אפילו תהיתי אם "איך לעשות סקס" קצת זהיר מדי בבחירתו להישאר (רוב הזמן) באזור האפור, אבל שיחה עם איש תקשורת וותיק חידדה עבורי את חשיבותו. אותו איש טען, פחות או יותר, שבזמנו גם נשים וגם גברים רצו את זה ונהנו מזה והכל היה בסדר, אבל בעידן metoo נשים השתכנעו שכשהן עושות אהבה הן בעצם נאנסות. "איך לעשות סקס" יוקרן שוב בחמישי, 20.7, בשעה 23:55, ובשבת, 22.7, בשעה 16:45.

סקס, בין אנשים בוגרים הוא הלב של "טבעה של אהבה", מין קומדיה רומנטית שמחליפה טון והופכת למורכבת יותר מכפי שנדמה במבט ראשון. גם סרטה הקנדי של מוניה שוקרי הגיע לירושלים מפסטיבל קאן, אף שהוא נראה מיינסטרים לכל הדעות. זה סיפור על אשת אקדמיה בת ארבעים ומשהו שאחרי עשר שנים עם בן זוג תואם נסחפת לרומן לוהט עם שיפוצניק. תסריט נבון, אבחות בימוי ייחודיות וכימיה מבעבעת בין השחקנים הופכות את הסרט לאתנחתא מומלצת בין סרטים יותר מאתגרים. הסרט יוקרן שוב בחמישי, 20.7, בשעה 18:45, ובשישי, 21.7, בשעה 10:30.

פסטיבל ירושלים לקולנוע יתקיים עד ה-23.7. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים