80 סרטים, 10 ימים וממש הרבה מגדרים: מה רואים ב-TLVFest?

כשמונים סרטים ארוכים, כמה מהם זוכי פרסים נחשבים בפסטיבלים הגדולים, יש ב-TLVFest, פסטיבל הקולנוע הלהטב"קי הבינלאומי של תל אביב שיתחיל ביום חמישי ה- 27.10 ויימשך עד שבת ה-5 בנובמבר. כמו בשנה שעברה, הסרטים יוקרנו באולמות הסינמטק מבוקר ועד ערב. הנה המלצות על שישה סרטים טובים שתוכלו לראות רק שם.

סרט בנות

קומדיית נעורים תוססת ורעננה על שלושה סופ"שים דחוסים בחייהן של שלוש תיכוניסטיות בפינלנד. מדי יום שישי, החברות רונקו ומימי מסיימות את עבודתן בחנות שייקים בקניון ויוצאות לטעום תפריט של חוויות – בין סטוצים חסרי רגשות לאהבת אמת. רונקו הסטרייטית מוטרדת מכך שהסקס, עד כה, היה מאכזב ואינה ממהרת להיענות לחיזוריו של חנון חמוד, בעוד מימי הפאנקיסטית בוחנת אופציה של מערכת יחסים עם מחליקה על הקרח. אמה, שמתכוננת לאליפות אירופה, כל כך ממוקדת בקריירה הספורטיבית שלה, שכשאימא שלה לוחצת עליה ללכת למסיבה, היא נאנקת "בסדר, אבל אני אחזור הביתה ב-10". התפתות לרומן עם מימי חדת הלשון וחסרת האחריות עלולה לפגוע בהגשמת המטרה. פסקול מלא שירי פופ עוטף את שרשרת הטעויות של הגיבורות בשכבה עבה של אהדה למשובות הנעורים. סרטה של אלי הפסלו זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל סנדאנס, והוא הנציג של פינלנד לאוסקר 2023.

מאה אחוז גבר: סיפורו של מגזין

International Male"" היה קטלוג של אופנת גברים שהגיע בדואר למנויים בעידן שקדם לרכישת בגדים באינטרנט. בשיאו בשנות השמונים הוא הגיע לתפוצה של שלושה מיליון עותקים. הסרט התיעודי המבדר הזה מספר לנו שלהומואים בתוך ומחוץ לארון היתה תרומה משמעותית להצלחה הכבירה של מקבץ התמונות של "גברים גבריים בתלבושות לא גבריות". מגוון הבגדים בקטלוג (חלקם פרועים ממש) שחררו את הגברים – גם הסטרייטים שבהם – מתלות בחליפה הקלאסית, ואפשרו להם לפנטז מיני פנטזיות. בין המרואיינים מייסד הקטלוג, כמה מהדוגמנים שפיארו את עמודיו והפכו פתאום לאייקונים גאים, ומומחים לאופנה (בהם קרסון קרסלי מ"טאץ' עליז לסטרייט שיעיז"). ההתחלה מרתקת ומאירה עיניים, אחר כך הסרט מתחיל לחזור על עצמו, ובסופו של דבר הוא נותר על פני השטח. אבל אלה פני שטח נוצצים, עם המון תמונות מפתות.

כריסי ג'ודי

כריסי וג'ודי הם שמות הבמה של צמד מלכות דראג ניו יורקיות, שלא זכו עד כה להצלחה יתרה. יום אחד כריסי מחליט לפרוש מהבמה ולנסות חיי זוגיות בורגניים בפילדלפיה, וג'ודי התלותי והאגוצנטרי נותר לבד. מלא כעס על הבגידה של בן זוגו האפלטוני, הוא מתקשה לפתח מופע יחיד שידליק את הקהל (הוא שר שירים משנות השלושים). טוד פלהרטי (החתיך) כתב, ביים ומגלם את התפקיד הראשי בסרט התבגרות של גבר בן שלושים. זה סרט דל תקציב בשחור לבן, המציב במרכזו דמות שמאתגרת את הסימפטיה שלנו, אך בהדרגה הוא מצליח לכבוש את הלב עד נימת הסיום העדינה והיפה.

סיסי

בגיל 13 סיסי ואמה היו החברות הכי טובות, ואז קרה משהו שהפריד ביניהן. היום סיסי (אאישה די מהסדרה "עושות כותרות"), שמיתגה את עצמה מחדש כססיליה, היא משפיענית עם 200,000 עוקבים המקדמת שלוות נפש. יום אחד היא נתקלת במקרה באמה (האנה בארלו, שכתבה וביימה את הסרט עם קיין סנס), שמזמינה אותה למסיבת הרווקות שלה – סופ"ש בבית בחיק הטבע. רק עם הגעתה לשם, סיסי מגלה שהבית שייך לאלכס הבריונית שהתעללה בה בילדותה, ושלוותה הממותגת מופרת. מה שמתחיל כקומדיית בנות חביבה מתפתח בהדרגה למשהו שבין קומדיה שחורה לסרט אימה מזן הסלאשר. זה נרמז בדרך לאתר ההתרחשות המרכזי, כשהמצלמה מתמקדת ארוכות בפגר של כלב המוטל בצד הדרך. הכוכבת חמודה, וזיכרונות הילדות של דמותה יפים וכואבים, ולכן אנחנו מוכנים ללכת איתה די רחוק אל תוך האימה. זה סרט ז'אנר חצוף ומבדר (מסוגו) שמצא דרך מעניינת לעסוק בנושא הבריונות והשמות שהיא עושה בנפש האנושית.

אולי ביום מן הימים

גם הסרט זעיר התקציב הזה נכתב ובוים על ידי השחקנית הראשית. מישל אלן מוכרת לבאי הפסטיבל מסרטיה הקודמים שהוצגו בו – הקומדיות "בוץ' ג'יימי" ו"S&M סאלי". הפעם היא יצרה דרמה אינטימית על ג'יי, צלמת המגדירה עצמה כלא בינארית, שבת זוגה החליטה לקחת פסק זמן ממערכת היחסים. ג'יי מקווה שזו פרידה זמנית, ונוסעת מערבה להתארח אצל חברתה מימי התיכון שגרה באזור כפרי בקליפורניה. החברה הסטרייטית, גרושה עם ילדה, היתה אהובתה הראשונה של ג'יי, כפי שעולה מהפלשבקים שלה. בזמן שהותה שם ג'יי מתיידדת עם סטנדאפיסט הומו שלא נכון לו עתיד גדול על הבמה, ומרבה להתכתב בסמסים (היא עדיין לא התקדמה לסמטרפון) עם בת זוגה לשעבר. הסרט מלווה אותה כשהיא מתבחבשת עם עצמה, מתקשה להמשיך הלאה לחיים חדשים, ובשל כנותו הבלתי אמצעית הוא מחבב עלינו את הדמויות המאוד לא מושלמות שמאכלסות אותו.

ג'וילנד

לסרט הזה, הטוב מבין אלה שצפיתי בהם בצפייה מוקדמת, יש שובל פרסים מרשים, בהם פרס חבר השופטים במסגרת Un Certain Regard ("מבט מסוים") בפסטיבל קאן 2022, ופרס הדקל הקווירי באותו פסטיבל (בשנים קודמות זכו בפרס הנחשק סרטים כמו "גאווה", "קרול" ו"דיוקן של נערה עולה באש"). לאחרונה הוא גם נבחר להיות הנציג של פקיסטן לאוסקר 2023. סרט הביכורים של סאים סאדיק מספר על משפחה פטריארכלית רחבה – אבא זקן על כיסא גלגלים ושני בניו המתגוררים עם נשותיהם תחת קורת גג אחת בעיר לאהור. בעוד אחיו הבכור וזוגתו יולדים בנות, היידר ואשתו מומטאז אינם זוג טיפוסי. היא עובדת בסלון כלות ומביאה את הפרנסה, והוא נשאר בבית ועוזר לגיסתו לגדל את בנותיה. כשהיידר סוף סוף מוצא עבודה (סודית) כרקדן רקע במופע של הטרנסג'נדרית ביבה (אלינה חאן), הוא מוצא בחברתה את הלהט שחסר בנישואיו. אבל זה ממש לא סיפור קלאסי על אהבה אסורה. הסרט האנטי-מלודרמטי הזה מלא השראה ויזואלית (משחקי התאורה בעת הביקור של היידר בחדרה של ביבה הם הברקה), וכל הדמויות מורכבות ולא סטריאוטיפיות. והסיום כל כך יפה ועצוב.

TLVFest, הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה, סינמטק תל אביב, שפרינצק 2. 27.10-5.11, פרטים וכרטיסים כאן