צוחק כל הדרך אל הבנקסי

אמן הגרפיטי בנקסי הצליח שוב לסובב את כולנו על האצבע הקטנה

בנקסי
בנקסי
24 בדצמבר 2013

לא מן המופרך לומר שבנקסי הוא לא האמן המעניין או החשוב ביותר שפועל בימינו אבל בכל הנוגע ליחסי ציבור, נראה שמדובר באמן הפלסטי המוצלח מכולם. בתחילת אוקטובר הגיע אמן הגרפיטי הבריטי לניו יורק והפך את תושביה ואת התקשורת למשתתפים נלהבים במשחק "חפש את המטמון" אורבני ובעיקר אינטרנטי. מדי יום, במשך חודש, יצר בנקסי עבודה חדשה בשלל מדיומים, מציור ועד לפרפורמנס.

כמצופה מהאמן חלקן היו פרובוקטיביות בגרוש (מאמר שבו כתב ש"הטרוריסטים ניצחו" בהתייחס למבנה שהוקם על חרבות מגדלי התאומים ועורר תרעומת צפויה), אחרות משעשעות וביקורתיות (משאית עם בובות של חיות משק שנסעה ברחבי העיר) ואילו אחרות, נו, עבודות גרפיטי של בנקסי.

אז מה חדש כאן? לא הרבה למעט הסיקור חסר הפרופורציה. במקום להסתפק בתערוכה גדולה במוזיאון שהיה יכול לקבל בנקל, החליט בנקסי שהוא מעדיף לחזור לשורשים החתרניים שלו ולהציג בעיקר ברחוב. כדי להוסיף להילה החתרנית הוא התעקש ליצור את העבודות מתחת לרדאר התקשורתי ולאלץ את התקשורת ואת המעריצים לשוטט בעיר ולהתבסס על שמועות ודיווחים שונים בניסיון לראשוניות על היצירה הטרייה.

בעידן הרשתות החברתיות המשמעות היא הייפ חסר תקדים שמלווה באינספור סלפיז באינסטגרם והאשטאגים בטוויטר של תושבים ומבקרים שזכו לראות עבודה חדשה של בנקסי ומיהרו לתעד אותה לפני שהעירייה או אנשים עם חוש עסקי מפותח ימהרו לתלוש אותה ממקומה ולהעמיד אותה למכירה. תוסיפו לזה מהלך מבריק (אם כי לא מקורי במיוחד מבחינה ביקורתית), שבמסגרתו העמיד דוכן אנונימי עם עבודות למכירה במחירים נגישים במיוחד והתחושה של אמנות נגישה, אותנטית וביקורתית רק מתעצמת. באמצעות כמה טריקים פשוטים הצליח בנקסי למנף את התהילה שלה זכה עד היום למקום שבו מיליונים חיכו לצעד הבא שלו. מישהו אמר משהו על 15 דקות?