העיבוד למחזה הנפיץ "ציפור שחורה" פגום, אבל מעניין

אישה בת 27 מגיעה למקום עבודתו של גבר בן 55 ודורשת לדעת מדוע עזב אותה 15 שנים קודם לכן, אחרי ששכב איתה והבטיח לברוח איתה. ריי, שהחליף את שמו ופתח בחיים חדשים אחרי מאסרו, אינו מבין מה אונה הפגועה רוצה ממנו. הוא אינו פדופיל, הוא באמת אהב אותה, ושניהם ידעו למה הם נכנסים – הוא אומר. אונה רוצה לסגור מעגל, אבל האם היא מחפשת נקמה? או שמא איחוד רומנטי?

ב־2005 כתב המחזאי הסקוטי דיוויד הארואר מחזה במערכה אחת לשני שחקנים. בשל החומר הנפיץ מבחינה פסיכולוגית ומוסרית, שמהפך לכאורה את יחסי הכוחות, "ציפור שחורה" זכה לתהודה גלובלית – בברודוויי כיכבו בו ג'ף דניאלס ומישל וויליאמס, ובישראל עודד תאומי ואולה שצ'ור. אך בבואו לעבד את מחזהו למסך הגדול, הארואר פנה לטכניקות משומשות ורידד את הדרמה במו ידיו. הוא הוסיף דמויות פריפריאליות, למשל בחור נאה שדורש מריי תשובות על פיטוריו, ובעצם הישארותו בסביבה נדמה כמועמד לתפקיד האביר הגואל של אונה (ריז אחמד מ"ליל האירוע"). וכדי שהסרט לא ייראה כמחזה מצולם, הארואר פתח את מרחב ההתרחשות והוסיף פלשבקים. רובי סטוקס אמנם מרשימה בתפקיד אונה בת ה־12, אך העבר משתלב בהווה באופן מסורבל למדי. זה צורם בעיקר כשברגע אלים ומלחיץ הסרט חותך לפלשבק, ואז חוזר בדיוק לאותה נקודה בהווה, כאילו לסמן שזיכרון שלם ומובנה חלף בראשה של הגיבורה המאוימת במהלך חלקיק שנייה. זה הופך את סרטו הראשון של במאי התיאטרון בנדיקט אנדרוז ליצור כלאיים פגום.

ועדיין הגרעין הדרמטי מייצר לא מעט סצנות עזות ומעוררות תהיות מורכבות, בעיקר בשל הופעותיהם המרתקות של בן מנדלסון ורוני מארה. השחקן האוסטרלי, שמרבה לגלם אאוטסיידרים לא יציבים, מעצב כאן איש בעל חזות ממוסדת ונעימה המאמין שהוא הקורבן בסיפור, ורק לעתים הנחש מציץ מתוכו. ואילו מארה העכברית כספיתית וחשופה – היא ילדה־אישה רדופה, מפתה, אובססיבית, שבורה אך מסרבת להיכנע.

סרט על: אישה מתעמתת עם האיש שפיתה אותה בילדותה

ללכת? אפשר. סרט פגום אך לא נטול עניין, שנועד לעורר דיונים