צעירים לעזאזל: האם תל אביב תחזור להיות העיר הזקנה בישראל?
חודשי הקורונה השאירו את צעירי העיר מובטלים יותר, עניים יותר וחרדים הרבה יותר. מה צריך לקרות עכשיו כדי שהם לא יברחו?
בשנות ה־80 הייתה תל אביב העיר הזקנה בישראל. גני ילדים היו דבר נדיר, בתי הספר המעטים לא הצליחו למלא את הכיתות, וצעירים לא חלמו לעזוב את הבית של ההורים בשביל לגור בבתים המתפוררים והאפורים שלה. מאז עברו הרבה מים בנהר. שנות ה־90 הגיעו, העירייה שילמה לצעירים לבוא לגור בשינקין ולחגוג שם יומם וליל, והשאר היסטוריה. תל אביב כיום היא סמל לצעירים בכל רחבי המדינה, המקום שאליו באים כדי לעשות את זה בגדול. אבל החשש תמיד קינן שם – האם תל אביב תזדקן יום אחד? אולי העלייה המטורפת בשכר הדירה בעיר תראה את אותותיה יום אחד והצעירים שמטפטפים לרמת גן ולגבעתיים יהפכו לזרם? אם רק תושבים מבוגרים ועשירים יישארו כאן, מה תהיה תל אביב בלי צעיריה?
אל העלייה במחירי הדיור הצטרפו בעקבות הקורונה שלל בעיות חדשות – אבטלה הולכת וגוברת שנגרמה מסגירה פתאומית של כל עסקי הבילוי והאירוח בעיר, השבתה של תחום התרבות וחיסול מיידי של ההזדמנויות העסקיות שהוא הציע, וסטודנטים מושבתים מלימודים שאינם מסוגלים לפתע לממן לא את שכר הלימוד, לא את המחיה ואפילו לא את דמי הכיס שלהם.
"אנחנו במצב חירום", אומרת שני לוי, מנהלת השיווק של מאז"ה 9, בית הצעירים במרכז העיר. "36 אחוז מהצעירים בעיר מובטלים. בשבוע שעבר עבדתי על סרטון שבו ראיינתי צעירים מהעיר – סטודנטית שלומדת חינוך מיוחד, סאונדמן שאין לו איפה לעבוד – שאלתי אותם על מה שהם עוברים ברגע הזה ואיך הם מתמודדים ויכולתי ממש לראות את המשבר הזה. הצעירים באמת בקושי גדול. החיים שלהם השתנו מאוד והם לא יודעים לאן להמשיך מפה".
אז מה עושים?
"אנחנו מתייחסים לזה כריסטארט. אנחנו פועלים בשלושה מישורים – כלכלי, תעסוקתי ונפשי. פתחנו קבוצה בפייסבוק שנקראת 'היום שאחרי, מה עושים עכשיו'. בקבוצה מדברים על כל הדברים שקשורים בבנק, בעבודה ובלב. בשבוע שעבר אירחנו פסיכולוג שהסביר איך לדבר עם חרדות וכלכלן שלימד איך להתנהל בזמן משבר. בזמן שהמדינה קורסת, אנחנו מרגישים שיש לנו איזושהי שליחות קטנה להאיר את הדברים שניתן לעשות בעיר".
"אנחנו במצב חירום", אומרת שני לוי, מנהלת השיווק של מאז"ה 9, בית הצעירים במרכז העיר. "36 אחוז מהצעירים בעיר מובטלים. הצעירים באמת בקושי גדול. החיים שלהם השתנו מאוד והם לא יודעים לאן להמשיך מפה"
במאז"ה 9 מנסים לטפל בבעיות המיידיות של צעירי העיר, אבל יש צורך גם בתוכניות ארוכות טווח. "אנחנו כל הזמן מדברים וחושבים בעירייה על הצעירים", אומרת ציפי ברנד, סגנית ראש העיר. "אין לנו פה מונומנטים גדולים, מה שעושה את תל אביב זו האווירה שבה, האנרגיות המטורפות האלה, והן מגיעות מהתושבים הצעירים של העיר".
אז איך בעירייה מתכוונים להשאיר את הצעירים בעיר? לטווח הקצר בתי הצעירים של העיר מציעים מה שהם קוראים לו "גישור בין שוכר למשכיר". "אלו פגישות מסובסדות עם עורכי דין במטרה לתת כלים לשוכרים לעמוד מול המשכירים", מסבירה לוי.
"אני חושבת שזה נושא שהעירייה יכולה להיכנס אליו", אומרת ברנד. "בתחום מערכת היחסים שבין שוכר ומשכיר, אנחנו יכולים לעזור לגשר ולייצר עוד מנגנונים. ברמה המיידית אנחנו חייבים להיכנס לנושא האכיפה של דירות להשכרות קצרות טווח, כמו דירות אייר בי אן בי. להיכנס לאכיפה טובה יותר, לא על סטודנט שמשכיר את הדירה שלו לסוף שבוע אחד אלא לאלה שבבעלותם מספר רב של דירות שהוציאו מהשוק לטובת השכרות קצרות ויקרות. אנחנו חייבים לעזור לשחרר חלק ממלאי הדירות הקיים חזרה לשוק".
בעירייה מדברים גם על תוכניות לטווח ארוך יותר. "העירייה צריכה לכוון את עצמה לנושא של שכירויות ארוכות טווח. כבר עכשיו אנחנו פועלים להגדלת היצע דיור בר השגה. יש לנו מנגנון תכנון, שזו הדרך שלנו לנתב ולתכנן את העיר, ובאמצעות הוועדה המקומית אנחנו יכולים לתכנן דירות קטנות יותר שיהיו גם זולות יותר. בחלקן לא יהיה תקן של חניה באחד על אחד, וזה יעזור לנו לתכנן אסטרטגית מרכזים עירוניים שבנויים לשימוש צעירים".
פתרון יצירתי לבעיית הדיור, שמיושם בבניין ברחוב הקונגרס, מעלה את השאלה: האם במודל העתידי כל צעיר שירצה לגור בעיר יקרה כמו תל אביב יצטרך לחשוב כיצד הוא הופך את הבית שלו גם לעסק מתפקד?
יש פתרונות יצירתיים נוספים שאולי יהיו מודל עתידי לדיור אחר בעיר. אמרי קלמן מחברת פיתה מרקטינג, מספר על מודל דיור שהחברה מפתחת שבו הדיירים לא רק מוציאים כסף על שכר דירה, אלא גם מכניסים כסף בחזרה: "יש בניין ברחוב הקונגרס בתל אביב שבו אנחנו מערבים את כל הדיירים בשיתופי פעולה עם בסיס מסחרי של הכנסת כסף. קורים שם דברים מדהימים. יש שם כבר חמישה דיירים שממש מתפרנסים מהפרויקט, השאר עדיין בתהליכי פיתוח. למשל, שני דיירים לקחו את המחסן האחורי של הבניין והפכו אותו לבר ושלוש דיירות שעוסקות בהוראת יוגה ופילאטיס פותחות סטודיו על גג הבניין. אנחנו כחברת שיווק מלווים אותם בתהליכי בניית העסק והפתיחה".
המיזם שואב השראה מתנועת האנטי סקווטינג – מודל שהתפתח בערים שבהן דיירים לא חוקיים פולשים לשטח שאינו בשימוש – ובמטרה להשמיש את הבניינים הישנים מחדש מכניסים דיירים חדשים ונותנים להם כלים להפוך את הדירות לא רק לראויות למגורים אלא ממש לעסקים. האם במודל העתידי כל צעיר שירצה לגור בעיר יקרה כמו תל אביב יצטרך לחשוב כיצד הוא הופך את הבית שלו גם לעסק מתפקד?
תחום נוסף שספג מכה קשה בעקבות הקורונה הוא החינוך בעיר. בתי הספר הגדולים והחדישים של תל אביב, הכוללים עשרות כיתות, אינם יכולים לתפקד בשל המגבלות על מספר התלמידים הנמצאים יחד באותו החלל. אפשרויות החינוך הטובות והמתקדמות שהעיר הציעה תמיד הופכות לפתע ללא רלוונטיות, כי מה יעזרו בתי ספר חדישים אם אי אפשר לשלוח אליהם את הילדים?
"לא תהיה ברירה, אנחנו חייבים לשלב טוב יותר במערכת החינוך את אפשרויות הלמידה מרחוק", אומרת ברנד. "הלמידה מרחוק נפלה באמצע מרץ על מערכת חינוך שלא תורגלה בכך. ברוב בתי הספר היסודיים בארץ, ואני מדגישה בארץ, תלמידים לא נגעו במחשב, לא תרגלו ולא ידעו איך לפעול במצב הזה. גם בבית אין אינטרנט מספיק חזק, לא לכל ילד יש מחשב, ופה אנחנו רואים שהפערים המעמדיים יוצרים גם פערים טכנולוגיים שהופכים עכשיו גם לפערים חינוכיים. למידה מרחוק צריכה להיות חלק אינטגרלי משגרת היום במערכת החינוך. אם נדע לשלב אותה עם למידה פיזית, נוכל לדלל את מספר התלמידים שנמצאים בתי הספר. אנחנו בתל אביב עובדים על פלטפורמה ללמידה מרחוק שתיתן מענה אמיתי ומלא לתוך הסיפור הזה. הכל צריך להיות אחיד, מסודר וברור בהרבה, לא שעה אחת בשבוע אלא כמה שעות חובה בתוך מערכת השעות הרגילה. התלמידים ירוויחו מזה גם מיומנויות טכנולוגיות".
ציפי ברנד: "בניו יורק הרעיון של להזמין משהו ברשת ולקבל אותו עוד באותו יום מקובל הרבה יותר. אנחנו חייבים לחשוב כיצד לעזור לעסקים לפתח אפשרויות משלוח מהירות יותר, למשל באמצעות הקמה של מחסני סחורות – זה העתיד של עיר"
אחד היתרונות שהעניקה תל אביב לצעירים שהיגרו לעיר הוא תעסוקה מהירה. סטודנטים יכולים למלצר במסעדות הרבות בעיר, יש מגוון רחב של משרות בתחום נותני השירות ועבודות שמתאימות למי שרק מתחיל את דרכו בעולם התעסוקה. אחוז האבטלה הגבוה בקרב צעירים נובע מהעובדה שרבים ממקומות העבודה כעת משותקים או פועלים באופן חלקי.
"אנחנו עדיין במצב החדש, ולא רגע אחרי", אומרת ברנד. "אנחנו לא יודעים איך שוק התעסוקה הולך להיראות בעתיד הקרוב או הרחוק, אנחנו לא יודעים כמה עסקים יכולים להיפתח ומתי, ואנחנו מוגבלים מאוד מתוקף התו הסגול של משרד הבריאות, שגם הוא יכול להשתנות בכל רגע. אנחנו מנסים לתת פתרונות מידיים לבעלי עסקים, שהתו הסגול מאתגר אותם מאוד מבחינת הדרישות שלו, ואנחנו מנסים ללכת לקראתם כמה שאפשר, למשל אפשרנו להגדיל את השטח של עסקים במרחב הציבורי ללא עלויות".
ולטווח הארוך יותר? ברנד משוכנעת שהעיר צריכה להתחיל לשקול לאפשר ליותר עסקים להציע פתרונות של משלוחים מהירים יותר. "בניו יורק הרעיון של להזמין משהו ברשת ולקבל אותו עוד באותו יום מקובל הרבה יותר, ואצלנו התשתיות עדיין לא בנויות לכך. אנחנו חייבים לחשוב כיצד לעזור לעסקים לפתח אפשרויות משלוח מהירות יותר, למשל באמצעות הקמה של מחסני סחורות – זה העתיד של עיר. מתחילת המשבר ראינו שיש עלייה בכל הנושא של נכסים דיגיטליים, בעלי חנויות שבשביל שיוכלו להמשיך למכור פתחו אתרים לממכר אונליין, כך שכבר עכשיו יותר עסקים חושבים בכיוונים האלה, ואנחנו צריכים לחשוב כיצד אפשר לתמוך בהם".
אמרי קלמן: "אולי עכשיו נראה תחלופת דורות בתחומים כמו חיי הלילה. אם הביורוקרטיה תהיה קלה יותר זה יאפשר לצעירים שעד עכשיו בירמנו, לקחת את המושכות לידיים ולהתחיל לפתוח מקומות משלהם"
משבר התעסוקה משתלב עם משבר אדיר של יזמות. כשאף אחד אינו יודע איך עסק יוכל לפעול בחודשים הקרובים, הרבה מאוד יזמים מעדיפים לשבת בינתיים על הגדר ולראות לאן נושבות הרוחות, ולכן מקומות חדשים אינם נפתחים ומקומות עבודה חדשים אינם נוצרים.
"אולי עכשיו נראה תחלופת דורות בתחומים כמו חיי הלילה", אומר אמרי קלמן, שעכשיו מדבר איתנו מבכובעו השני כיו"ר איגוד חיי הלילה. "העירייה יכולה להקל על יזמים על ידי הקלה ברגולציות. אם הביורוקרטיה תהיה קלה יותר זה יאפשר לצעירים שעד עכשיו בירמנו, לקחת את המושכות לידיים ולהתחיל לפתוח מקומות משלהם".
אך איך ייראו הברים והמועדונים בעתיד הקרוב, שבו אנשים עדיין חוששים לשבת בחללים סגורים?
"ייתכן שיהיה פחות אטרקטיבי בתקופה הקרובה ואולי גם הרחוקה יותר לשבת במקומות סגורים. כאן העירייה בהחלט חייבת לחשוב מחדש", אומר קלמן. "יש מקומות רבים בעיר שבהם הטראפיק הוא גבוה, כמו חוף הים. העירייה השקיעה המון בטיילת שעוברים בה המוני אנשים, ושם יכול להיות בר חיצוני מצוין. כל בעל עסק יכול לקבל בוטקה ויום אחד בשבוע שנקבע מראש למכור משקאות. יש רחובות שבאופי שלהם הם בלייניים, כמו דיזנגוף שבו הברים גם ככה זולגים אל הרחוב. אם יסגרו את הרחוב לכמה שעות בשבוע יוכל הרחוב להפוך לבר אחד בחלל הפתוח וישיב משהו מהאופי הבלייני של העיר בחזרה לרחוב".
האופי הבלייני של תל אביב מתקשר גם לאופייה התרבותי. מוסדות התרבות של תל אביב סגרו את שעריהם במהרה עם תחילת המשבר. הם נפתחים מחדש לאט לאט, אך לא בטוח שבצורה שתאפשר להם להתקיים כלכלית.
"חשוב לזכור שהרבה מוסדות תרבות בתל אביב מסתמכים גם על אוכלוסיה מבוגרת יותר, בני 55 ומעלה, שהולכים להצגות ולסינמטק וחוששים לצאת עכשיו מהבית", אומרת ברנד, "ולאנשי התרבות קשה לחיות בארץ, לא רק בתל אביב. תל אביב היא עיר שמכבדת את היוצרים והתרבות, אבל המדינה לא. אמנות חייבת פטרונים, היא לא יכולה להתקיים בריק והמשבר לקח את זה עוד יותר לקיצון. עיריית תל אביב־יפו הקימה את קרן תל אביב – קרן מיוחדת של ראש העיר אשר נועדה לתת עזרה סוציאלית לאמנים בשביל לשרוד את המשבר הזה. זה נעשה כבר לפני חודשיים וכל הזמן עובד. נוסף על כך התגייס אגף התרבות כדי להנגיש עבודה. אנחנו רוצים לייצר עבודה לאמנים, במה שאפשר לעשות, בנתוני התו הסגול, ומעודדים חברות פשוט לבוא ולאסוף עבודות מאמנים. זו המשימה היחידה והעיקרית של אגף התרבות".
"בסופו של דבר", אומרת ברנד, "אנחנו רק בתחילת המשבר הזה, וגם רעיונות שמגיעים אלינו שהם מחוץ לקופסה, הם בכל זאת קרובים למדי לקופסה. אנחנו לא יודעים איך ייראו החיים שלנו בעיר בזמן הקרוב, ואלה שאלות שאנחנו בעירייה כל הזמן שואלים את עצמנו".