חופש הפולחן: 18 סדרות קאלט שאתם יכולים לראות ממש עכשיו

באפי ציידת הערפדים (1997-2003)

לפני שהקאסט של "ליגת הצדק" האשים אותו בהתנהגות בלתי הולמת על הסט, ג'וס ווידון היה ידוע בעיקר בזכות שני פרנצ'ייזים: "הנוקמים" (2012), ו-"באפי ציידת הערפדים" (שבדיעבד, גם משם התקבלו תלונות). אבל הסדרה עצמה עדיין אחת מהמיוחדות – הסיפור עוקב אחרי באפי, בת נוער רגילה לחלוטין שהיא גם ציידת ערפדים. עד שנות התשעים לא היו המון סדרות טלוויזיה בז'אנר האימה והפנטזיה, מה שהפך את הסדרה לחריגה מאד בנוף ו-"באפי ציידת הערפדים" הפך מהר מאד שם נרדף לטראש ערפדים כיפי, אבל גם עמוק ומתוחכם באופן מפתיע, שאפשר להנות ממנו עד היום.

תיקים באפלה (1993-2002 וסבב נוסף בין 2016 ל-2018)

יש סדרות קאלט שמתחילות ממקום מאד נישתי, ולא בהכרח צפויות להצלחה מסחררת, ו-"תיקים באפלה" היא בדיוק כזאת. היום אנחנו רגילים לכך שכל סדרה מציגה עולם עם מוזרויות כאלה ואחרות, אבל בשנות התשעים לא היו הרבה סדרות כמו "תיקים באפלה" – סדרת תעלומות/קונספירציות שעוקבת אחרי סוכן FBI ורופאה שפותרים ביחד מקרים על טבעיים, הקשורים לא פעם בחייזרים ובקשר הסודי בין הממשלה לבין צורות חיים מחוץ לכדור הארץ. הסדרה עצמה צברה קהל מעריצים כל כך גדול עד שהתקבלה באהבה לסבב נוסף של שתי עונות בשנת 2016. 

בלואי (2018-הווה)

לא הייתה דרך להעלות על הדעת שסדרה כמו "בלואי" תצליח למשוך קהל מעריצים כל כך רחב כשהיא יצאה רק ב-2018. למעשה אף אחד לא ממש שמע עליה אז, ורק בשנים האחרונות מתחילים הבין למה היא כל כך טובה, ואיך צברה קהל מעריצים כל כך רחב, צעיר ומבוגר. הסדרה מתאימה גם לילדים וגם למבוגרים, בעיקר בזכות ההומור האינטליגנטי, הפסקול המצוין, מוסר ההשכל שנמצא בכל פרק ופרק, והנושאים הרציניים בהם הסדרה עוסקת – לדוגמה, מוות של ציפור שבלואי מנסה להציל. בלואי הצליחה להגיע למעמד של סדרת קאלט כי היא מסוגלת לפנות גם לילדים מבלי לזלזל באינטליגנציה שלהם, ועל הדרך לפנות למבוגרים וללמד אותם דבר או שניים על החיים.

סקראבס (2001-2010)

באמת לא מייצרים תכניות כאלה יותר. סקראבס היא קומדיית בית חולים שיכולה לגרום לך להיקרע מצחוק ושנייה אחר כך למרר בבכי, וזה ממש הפתיע אותי לגלות שיש לא מעט אנשים שפחות התחברו ל-"סקראבס". קומדיית בית החולים השנונה שעוקבת אחרי המתמחה המתוק-מרחף ג'יי.די וחוויותיו בבית החולים "הלב הקדוש", שרצוף בדמויות צבעוניות, והופך למוזר יותר דרך התודעה הקריקטורית של הגיבור הראשי. סדרה עם המון לב, חוש הומור בשפע, ותעשו לעצמכם טובה – ותרו על העונה התשיעית המקוללת.

גרוויטי פולס (2012-2016)

איך יודעים שסדרת האנימציה של דיסני, "גרוויטי פולס" הגיעה למעמד של סדרת קאלט? כשמתחילים לחבר עבורה תאוריות קונספירציה שמקשרות אותה לריק ומורטי. למרות שהיא יכולה להיות סדרת ילדים, היא מתאימה יותר לנוער וגם מבוגרים מצאו את עצמם יוצאים להרפתקאות עם דיפר ומייבל פיינס והדוד המופרע שלהם – סטן פיינס. התוצאה באמת מזכירה במובנים מסויימים גרסה מרוככת של ריק ומורטי, אבל היא מספיק מקורית ומיוחדת כדי להצליח בזכות עצמה בקהלים שלאו דווקא מצפים להם. 

פילדלפיה זורחת (2005-הווה)

זו בסך הכל סדרה שעוקבת אחר קבוצת חברים שבבעלותם בר בפילדלפיה. לא מלהיב במיוחד מקריאה ראשונית, אבל כשהופכים אותם לאנשים הכי גרועים עלי האדמות, העניינים נהיים די הזויים. ואם זורקים פנימה גם את דני דה ויטו בתפקיד אדם מבוגר ודוחה לא פחות מהשאר, אנחנו מקבלים תערובת מדהימה של גועל נפש אנושי שיפיל אתכם מהספה מרוב צחוק. לא סתם הסדרה הזאת שרדה 16 עונות (הסדרה המתוסרטת החיה הכי ארוכה בהיסטוריה), עם ביקורות מוצלחות אחת אחרי השנייה, גם על העונה האחרונה. יש המון קומדיות על קבוצות חברים (נגיד, "חברים"), אבל אין קומדיית חברים יותר פרועה, הזויה ולא צפויה מאשר "פילדלפיה זורחת" שרק משתבחת עם השנים. 

ההמבורגרים של בוב (2011-הווה)

בוב בלצ'ר מנהל המבורגריה יחד עם אשתו ומנסה לשמור על האחדות המשפחתית ועל שלושת ילדיהם. "ההמבורגרים של בוב" מציגה דמויות שקל לאהוב ולהזדהות איתן, מייצגת את מבנה המשפחה המודרנית באופן טוב יותר מכל סדרת אנימציה אחרת, עם דיאלוגים מאולתרים נהדרים והומור שמצליח להצחיק מבלי להיגרר לוולגריות. מה הפלא שכל כך הרבה אנשים אוהבים את הסדרה ואפילו סרט שיצא לאחר סיום העונה ה-12? כי גם הוא בדיסני+.

איש משפחה (1999-הווה)

סדרת האנימציה המיתולוגית של סת' שרדה מעל ל-20 עונות, הישג מכובד עבור סדרת טלוויזיה ומכובד עוד יותר עבור סדרת אנימציה. משפחת גריפין היא משפחה לא מתפקדת, בלשון המעטה, ואם אתם עוד לא מכירים אותה בזכות המחלוקות (וגם בגלל האשמות על נסיון לחקות את "משפחת סימפסון"), אתם בטח מכירים אותה בזכות הממים. למרות הכל, הסדרה עוד חיה ובועטת, ואפילו הספיקה לעשות פרקי קרוסאובר עם משפחת סימפסון – וכל זה לא יכול היה לקרות בלי המעריצים האדוקים שהמשיכו להתעקש להחזיר אותה בכל פעם שבוטלה.

משפחת סימפסון (1989-הווה)

אי אפשר ברשימה כזאת להזכיר את "איש משפחה" ולהתעלם מ-"משפחת סימפסון", סדרת האנימציה שהשפיעה על הז'אנר יותר מכל סדרה אחרת. מאט גריינינג, יוצר הסדרה, ביסס את המשפחה הצהובה על בסיס המשפחה שלו, והציג את החיים של משפחה לא מתפקדת בשנות השמונים. מאז הדמויות הספיקו להתפתח, והסדרה אספה מסביבה מעריצים מכל מקום בעולם. את מעמדה הפולחני היא הרוויחה ביושר – נסו חשוב על אייקון יותר גדול ברחבי העולם מהומר סימפסון. אני אחכה.. 

מלקולם באמצע (2000-2006) 

פרנקי מוניז זכור לילדים ובני נוער רבים משנות האלפיים המוקדמות בתור הכוכב של "מלקולם באמצע", נער מחונן עם אייקיו גבוה שחי במשפחה… מאתגרת. בריאן קרנסטון, שאלוף בלשחק אבא במשפחה לא מתפקדת, עושה תפקיד מושלם בתור אב המשפחה, והסיטואציות המשפחתיות מצליחות לעורר הזדהות רבה, עם הומור מתוחכם ועלילה מורכבת יותר מרוב קומדיות הנוער. מסביב לסדרה הזאת נוצרו תאוריות שונות הקושרות את העלילה עם "סקראבס", וכמובן עם "שובר שורות", ואפילו תאוריות לגבי שם המשפחה של מלקולם, כי זה מוזר וחריג שבסיטקום על משפחה אמריקאית אין שם משפחה. 

מה שקורה בצללים (2019-הווה)

קומדיית הערפדים המוקומנטרית של טאיקה וואיטיטי הייתה ההפתעה הגדולה של 2019. בדרך כלל קשה מאד להפוך סרט לסדרת טלוויזיה, וזה מה שהפך את "מה שקורה בצללים" להפתעה הגדולה של אותה השנה – וואיטיטי יצר סיפור מעניין, איכותי, קורע מצחוק ומלא ברגעים אייקונים עם דמויות שמתפתחות בכיוונים לא צפויים, ואין ספק שלא מדברים עליה מספיק. מזל שיש את מעריצי הסדרה שיגידו לכם שאתם חייבים לראות אותה (ואתם חייבים לראות אותה). אין צורך לראות את הסרט לפני (למרות שזה לגמרי מוסיף לחוויה), מה שאומר שאתם יכולים מיד להתחיל להנות עם קולין, לזלו, נדיה וננדור – וכמובן עם גיבור הסדרה, גיירמו, המשרת של ננדור שחולם להפוך יום אחד לערפד בעצמו. 

אבודים (2004-2010)

מטוס מתרסק על אי והניצולים צריכים לשרוד עליו. מבנה העלילה הזה הוא אחד מהשחוקים שיש, אבל אבודים לקחה את הסדרה לקצה. למרות הסיום המאכזב לדעת רבים, הסדרה זכתה לקהל מעריצים רחב בזכות הפיתוח המרתק של המיתולוגיה מאחורי עולם הסדרה, והצליחה להשאיר את כולם במתח ממש עד השנייה האחרונה. גם אם הסיום כנראה יבאס אתכם, אל דאגה – בניגוד לסדרות מצליחות אחרות עם סיום ממש גרוע (*אהם* משחקי הכס *אהם*), מעריצי "אבודים" חיבקו את הסדרה גם ברגעיה הקשים, והיא נשארה אהובה עד היום.

נמלטים (2005-2017)

הסדרה מספרת על מייקל סקופילד, מהנדס שמכניס את עצמו לאותו הכלא שעזר לתכנן, במטרה אחת – כדי לברוח ביחד עם אח שלו האסיר, ובכך להציל אותו מגזר דין מוות. אה, וזה קורה בעזרת קעקוע מקודד. הסדרה כמובן הולכת ומסתבכת, ומה שמתחיל מנסיון בריחה שלא יכול להיכשל, מתחיל להפוך למשחק מוחות בין סקופילד לאויב גדול ממה שהוא מסוגל לדמיין. כמו "תיקים באפלה", גם "נמלטים" חזרה לעונת קאמבק, אם כי פחות מוצלחת. הסדרה עצמה צברה קהל מעריצים עצום באמצעות סיפור מתוכנן היטב (לרוב), ובניית מציאות מורכבת שמאפשרת הזדהות עם דמויות, גם אם הן עשו מעשים נוראיים. 

ילדי האנרכיה (2008-2014)

סדרות פולחן הן סדרות שלא פעם בונות עולם מורכב, שמושך קהל מעריצים שמקדיש חלק משמעותי מחייו עבור הפרנצ'ייז – בין אם מדובר בקוספליי, תאוריות קונספירציה, או כל דבר אחר שעונה על כך. סימן נוסף לסדרת פולחן הוא נסיונות להשאיר את יקום הסדרה בחיים, ו-"ילדי האנרכיה" עמדו במשימה. הסדרה שעוקבת אחר כנופיית אופנועים, בזמן שהמנהיג שלה מערער על עצם קיומה של הכנופייה, הפכה להצלחה מפתיעה – במיוחד כשבאותן השנים היא התחרתה בטיטאנים כמו "שובר שורות". אחרי היא אפילו גררה רומנים גרפיים, משחק וידאו (שלא כל כך הצליח), וסדרת ספין אוף בשם "כנופיית המאיה" שהצליח באופן יחסי. 

אימה אמריקאית (2011-הווה)

יש לא מעט סרטי אימה שזכו למעמד פולחני בתרבות האמריקאית: "יום שישי ה-13", "סיוט ברחוב אלם", "החדר" (אוקי, זה לא אימה, אבל כן יגרום לכם לנוע באי נוחות). מצד שני, אין הרבה סדרות אימה שזכו לאותו מעמד. "אימה אמריקאית" של ראיין מרפי הפכה להיות יותר מסדרת טלוויזיה, היא אירוע טלוויזיוני – וכיאה לאירוע מסוג זה, מעריצי הסדרה מחכים בקוצר רוח לפני כל עונה לראות על מה יספרו הפעם, מי יהיו חברי הקאסט החדשים ומי יהיו הפרצופים המוכרים. זאת ההזדמנות שלכם להיכנס לעולם המטורף שבנה מרפי. באותה נשימה אני גם מזהיר שהצפייה בסרטי אימה בתקופה כזאת יכולה להפוך ללא קלה, ואם אתם חושבים שזה יכול לעורר אצלכם טריגר מסוים, שווה לחכות עם הסדרה. היא לא תרד בקרוב מדיסני+, אני מבטיח. 

אטלנטה (2016-2022)

מעבר להיותו שחקן מוכשר וראפר מוכשר עוד יותר, דונלד גלובר הוא גם כותב ובמאי מוכשר שמציג את מלוא כשרונו כאוטר בסדרה הזו. ארן מרקס נשר מהקולג' מנסה לכבוש מחדש את הלב של האקסית שלו, ולתפקד כאבא. כדי לעשות את שני הדברים האלה הוא מתחיל לשמש בתפקיד המנהל של בן דודו הראפר פייפר בוי. הסדרה לא הביאה רק את המעריצים של צ'יילדיש גמבינו (שם הבמה של גלובר), אלא גם את חובבי המוזיקה השחורה ברחבי ארה"ב, ואת חובבי האוונגרד והאמנות הנסיונית, תחת מטריה אחת בסדרה שיכולה להכות אותך עם המציאות בפנים, ויכולה לתת לך את הטריפ הכי מוזר שתחווה (ובסוף כמובן להכות אותך עם המציאות בפנים). 

דרדוויל (2015-2018)

שתים עשרה שנים אחרי שבן אפלק החריב לגמרי את דמותו של הגיבור העיוור, צ'ארלי קוקס נכנס לספנדקס האדום ומתחיל להילחם בפשע. זו הייתה הסדרה הראשונה בשיתוף הפעולה בין מארוול לנטפליקס, והיא הציגה טון בוגר יותר באופן מפתיע ביחס למה שהיינו רגילים לראות במארוול. לא רק סרטי אקשן קומיים וקלילים עם נוסחה די קבועה, אלא סיפור יותר מורכב וקודר מאי פעם. כשדיסני הכריזו על הסדרה "דרדוויל: נולד מחדש" (שעתידה לעלות באביב 2024), המעריצים התחלקו לשני מחנות: אנשים שממש רצו שדיסני יחזירו את דרדוויל, ואנשים שמתים מפחד שדיסני תקלקל את כל מה שבנה יוצר הסדרה המקורית, דרו גודארד. הסדרה החדשה תהיה הראשונה ב-MCU עם דירוג למבוגרים בלבד, וכבר הכריזו שהיא תשמור על הקו של הסדרה המקורית, אז שווה לצפות. 

לגיון (2017-2019)

אולי הסדרה הכי אנדרייטד ברשימה, כי למרות הביקורות המשבחות ולמרות הפאנבייס המסור, לא מדברים עליה מספיק. "לגיון" היא מותחן פסיכולוגי המבוסס על מוטנט סכיזופרן באותו שם, עם כוח עצום שמסתתר בתוכו. הסדרה נתנה סיפור מצוין בשלוש מערכות עם סצנות שלא נראו כמותן בסרטי קומיקס לפני כן. היא הסתיימה בזמן הנכון והמעריצים היותר רציניים של הסדרה השלימו עם זה, אבל עדיין לא ברור איך הסדרה הזאת נשמרת בסוד למעריצים מביני עניין ולא פורצת כבר למיינסטרים.