לא רק בן הזוג של דניאלה: 8 עובדות לא פחות מפתיעות על טרנטינו

מה עוד אפשר להגיד על קוונטין טרנטינו? סרטיו נהפכו לשם נרדף לקולנוע – איכותי ופופולרי כאחד – כבר שנים; דמויותיו יכולות להימצא גם כתחפושות בפורימון בתיכון וגם על חולצות ב-H&M; וגם ברגישויות של ימינו, ועם תדמית לא נקייה כמו שלו, הוא עדיין מביא ישבנים לכיסאות אולם הקולנוע לסרטים שבהם ספיידרמן לא מסתחבק עם הענק הירוק. אבל כמה באמת לא ידוע לנו על האיש שנמצא כל כך הרבה זמן בזרקור הציבורי – ובשנים האחרונות, ספציפית אצלנו (והפרחים לקפה זוריק)? אז לפני שהוא מתחיל להנחות את "המרדף" או מביים את סמואל ל' ג'קסון שר את "מת אב ומת אלול", הנה 8 דברים שבאמת (אולי) לא ידעתם על האקדח המעשן של הוליווד.

עכשיו דממה, קוונטין מביים לך צורה. צילום: shutterstock

1. הבייביסטר המושלם

רשימת הפרויקטים הלא ממומשים של טרנטינו היא כה ארוכה (הרבה יותר מתשעת סרטיו הרשמיים) וכה אגדית, עד שהיא זכתה לערך משלה בוויקיפדיה באורך הגלות. מאפשרויות בלתי נדלות לטייטל "סרטו העשירי והאחרון" ועד רעיונות שדבקים איתו עוד מימיו כמוכר בחנות הווידיאו המקומית. בין הצעותיו של טרנטינו לסרטים תוכלו למצוא עיבוד ל-"קזינו רויאל" (בו התעקש על פירס ברוסנן שוב כבונד), סרט מארוול, סרט "די-סי", סרט "סטאר טרק" (הכי עדכני והכי ממשי בינתיים), אנימה על "קיל ביל", ביוגרפיה על ג'ימי הנדריקס, פורנו רך, קומדיית טעויות סטייל הווארד הוקס ("צער גידול חיות") ועוד ועוד.

למרות שכל אחד מרעיונות אלו היה יוצר לכל הפחות סרט טרנטינו "מיוחד", נדמה כי הביזארי ביותר מביניהם הוא סרט הילדים/משפחה שתמיד חלם עליו: "תמיד רציתי להמציא סיפור שיתאים לסרט ילדים", אמר טרנטינו לעיתונאי המנוח דיויד פרוסט ב-2011, "אני זוכר מהעבודה שלי בחנות וידיאו שאם ילד אוהב סרט, נגיד 'The Mighty Ducks' (סדרת סרטי הוקי מוצלחת – ד"ע), הוא יראה אותו 20, 30 פעמים. הוא יודע את השמות של כל הילדים בסרט, וזה בגדול צופה שאני רוצה בצד שלי! אני פשוט צריך לחשוב על העלילה הנכונה". מה לאיש שהסרט הכי רגוע שלו נגמר בשריפת אדם בחיים ולסרטי "רב-חן" בשבת בבוקר? לא ברור בעליל, אבל אחד יכול רק לקוות שדווקא כאן, הברברן הגדול בתעשייה לא סתם מברבר.

2. !Finish Him

טרנטינו הוא אינו איש של קולנוע בלבד, ופזילתו לכיוון עולם הספרות לאחרונה עם הנובליזציה ל-"היו זמנים בהוליווד" מוכיחה זאת (בדרך עוד עיבוד ספרותי ל-"כלבי אשמורת", למערבון לא נודע, והמילון המלא של סרטיו הבדיוניים של ריק דלטון – לאונרדו דיקפריו – מ"היו זמנים"). אבל דווקא האפשרות לעבוד במדיום שתמיד נראה מתאים ככפפה לבמאי הייחודי בעיקר כל פעם שהדיון על "אלימות במדיה" עלה – משחקי המחשב –  התמסמסה קלות. בשנת 2002, כשטרנטינו עבד במרץ על השלמת "קיל ביל", חברת "ויונדי" (כיום חלק ממעצמה בתחום – "אקטיויז'ן-בליזארד") רכשה את הזכויות לייצר משחק על בסיס הסרט, שצאתו לשוק יוצמד ליציאת הסרט. עם טרנטינו כיועץ אמנותי על הפרויקט, ועם בסיס כה עשיר בסצנות לחימה אסתטיות, המשחק של "קיל ביל" יכול היה להיות חלק בלתי נפרד מילדותו של כל אחד בתחילת שנות ה-2000. אבל כמו שאמר חברו הקרוב של קוונטין, "לפעמים חלומות מתגשמים", והפעם הזו לא הייתה אחת מהן – הפרויקט בוטל, אוכסן על המדף וכל מה שלנו נותר ביד הוא כמה דקות דמו מהפרויקט השאפתני.

3. אורות הבמה

דיברנו כבר על הזיקה של טרנטינו לסרטי ילדים או למשחקי מחשב אלימים, אבל מה לו ולשירה וריקוד על במות ברודווי? מתברר שלא מעט. למשך כמה חודשים ב-1998, החליט להפוך לכוכב הבמה – בעיבוד למחזה "בודדה באפלה" מ-1966, שהפך שנה מאוחר יותר למותחן בכיכובה של אודרי הפבורן ובבימויה של בעלה דאז מל פרר, העוסק באישה עיוורת שנאלצת להתמודד עם שלושה פורצים שמתגנבים לביתה כדי למצוא בובה בה מוחבא הרואין. הגרסה הקצת יותר קרירה הזו של "שכחו אותי בבית" הייתה ריסקית עבור מפיקי ברודווי של אותן השנים, והמעורבות של טרנטינו והשחקנית מריסה טומיי (שנכנסה לנעליה של הפבורן) הטו את הכף לטובת הפקת המחזה.

התוצאות לא היו אלו שציפו להם: "ההופעה של טרנטינו גורמת לך לשאול את עצמך למה הוא צריך בכלל סכין כדי לתקוף כדי שהוא יכול להמם אותם למוות עם המשחק העצי שלו", נכתב בביקורת חורכת ב-"New York Daily News", "כבמאי קולנוע טרנטינו הוא אולי אלפרד היצ'קוק החדש, אבל כשחקן הוא מתקרב יותר לאד ווד". ביקורות "אוהדות" אחרות מ-"ניו-יורק טיימס", "אנטרטיימנט וויקלי" ושות' הותירו את טרנטינו הנוקשה, שמראש לא היה בעל ניסיון משחק גדול במיוחד (זכורות ביותר הופעותיו בסרטו של חברו רוברט רודריגז,  "מצאת החמה עד צאת הנשמה", ובסרטו שלו, "כלבי אשמורת"), שבור לחלוטין.

הבמאי לא דיבר שנים על החוויה הכואבת, עד לראיון אחד נדיר ל-"וניטי פייר" בו טען כי ניסה לא לקחת את הביקורות ללב, אך "זה היה אישי. זה לא היה על המחזה, זה היה עליי ובשלב מסוים לא היה לי עור פיל מספיק בשביל הביקורת המתמשכת. זה דפוק שאנשים יורדים עליך ככה". מלבד הופעת אורח שולית בעיבוד השולי של החבובות ל-"קוסם מארץ עוץ" (כן, טרטינו צועק על קרמיט), טרנטינו אכן לא חזר לתפקידים רבים מול המצלמה או הקהל מאז, וחבל.

4. כולם שונאים את דיקפריו

החברות של טרנטינו ולאונרדו דיקפריו מעוררת קנאה  – משליחת התסריטים של טרנטינו לחברו רק במקרה שירצה לשחק בהם ועד ליהוקו לשניים מהסרטים הזכורים ביותר של הבמאי ("ג'אנגו ללא מעצורים" ו-"היו זמנים בהוליווד"), טרנטינו ודיקפריו משדרים על אותו הגל. ועדיין, הבמאי שידוע באהבתו הגדולה לכל דמויותיו (כן, אותו הבמאי שיצר את האנס "צייד היהודים" לאנדה ואת ביל), נתן את הדמות היחידה שאי פעם כתב ושנא לדיקפריו בכבודו ובעצמו. על דמותו של קלווין קנדי, נוגש העבדים הצ'ארמר אך האכזרי אותו מגלם דיקפריו ב-"ג'אנגו ללא מעצורים", אמר פעם טרנטינו: "אני שונא את קנדי, ואני לרוב אוהב את כל הנבלים שלי לא משנה כמה הם רעים. אני יכול לראות את נקודת המבט שלהם. אני גם יכול לראות את נקודת המבט שלו, אבל אני פשוט שונא אותה מידי. בפעם הראשונה בתור תסריטאי, פשוט שנאתי את הדמות המ****נת הזו". דיקפריו, לעומת זאת, אהב מאוד את הדמות וביקש להצעיר אותה כדי שיוכל לשחק אותה. האם זה טרנטינו שפיתח מצפון, שנאתו הגדול לגזענים או שמא "ריק-רולינג" לחברו הטוב? אין לדעת.

לאונרדו, קוונטין ובראד. צילום: shutterstock

5. בן הזהב

קצת מוזר לחשוב על למה טרנטינו לא השתתף בסבב ההספדים על מותה של אייקון התרבות בטי ווייט שבועות ספורים לפני יום הולדתה ה-100, כי על פניו – מה לעזאזל הקשר כאן? אך לבמאי המפורסם ולתכניתה המפורסמת ביותר של הקומיקאית, "בנות הזהב", היסטוריה ייחודית. "לפני שנהייתי במאי, הייתה לי קריירת משחק מאוד לא מוצלחת", טען לפני מספר שנים טרנטינו בראיון לג'ימי פאלון, "למרות זאת, אחת המשרות שכן קיבלתי… ולא בגלל האודישן המעולה שלי, אלא רק בגלל שהם קיבלו את התמונה שלי ואמרו "יש לו את זה!"… הייתה חקיין אלביס ב-'בנות הזהב'".

הפרק הכפול בו השתתף טרנטינו, שעלה ב-1988, הפך לכה פופולרי עד שהוא צורף לפרק המיטב של התכנית. כך, לאחר שלוש שנים שבהן הפרק שודר מספר פעמים והכניס לכיסו של הבמאי כ-650 דולר, הצליח טרנטינו, למילותיו, להתחיל במסע ההפקה של "כלבי אשמורת". כל פעם שאתם רואים את הארווי קייטל מתבוסס בדמו, תחשבו על טרנטינו רוקד בחליפת אלביס מול בי ארתור.

6. איזה "מין" פאט

הזכרתי מקודם את הכישלון הבימתי של טרנטינו, אך בגזרה הקולנועית – קשה למצוא כאלו; גם סרטיו הפחות פופולריים – כדוגמת "חסין מוות" – עדיין זוכים למעמד קאלט משלהם. ועדיין, דווקא הכישלון הקולנועי הגדול ביותר של טרנטינו הגיע מסרט עליו הוא כלל לא רשום. "איזה 'מין' פאט" ("It’s Pat") מ-1994 הוא סרט המבוסס על דמותה הלא כה מוכרת והלא פוליטקלי קורקט בעליל של הקומיקאית ג'וליה סוויני ב-"סאטרדיי נייט לייב". פאט, דמות אנדרוגינית גוצה שמינה האמיתי אף פעם לא נחשף, מעצבנת אנשים סביבה על ידי אותה "חוסר-החלטיות" שבה.

כך, כשפאט אומר/ת ששמו/ה המלא הוא פאט ריילי, כשמו של מאמן הכדורסל המפורסם של הלייקרס, אך בינו/ה לבינו יש הבדל משמעותי אחד – פאט שלנו אף פעם לא אימן/ה קבוצת כדורסל – קשה שלא לתהות על מה היו כותבי SNL באותה התקופה והאם זה עדיין נשאר בעורקיהם בהתחשב במצב התכנית היום. הסרט היה כישלון חרוץ – ביקורתית וכלכלית – וגם השנים לא היטיבו עם מעברה של הדמות לקולנוע – "איזה 'מין' פאט" הוא בין הסרטים הבודדים שזכו לציון 0% ב-"רוטן טומטוז". מה שעוד יותר מרגיש ביזארי היא החלטתו של טרנטינו לסייע, ללא קרדיט, לכתיבת התסריט, בשנת פריצתו הגדולה עם "ספרות זולה" וזכייתו ב-"דקל הזהב" בפסטיבל קאן ובפרס האוסקר לתסריט המקורי. התשובה של טרנטינו הייתה פשוטה: "אני אוהב את פאט כי הוא/היא כל כך פאקינג מעצבן/ת". דברי חכמים בנחת נשמעים.

7. Come as you are

אייקון גדול אחר של מרדנות ורוח נעורים (ליטרלי) בשנות ה-90 היה קורט קוביין. לכן, מובן שהעריך את עבודתו היצרית והאלימה של ה-"שותף למהפכה" קוונטין טרנטינו. עם זאת, ההקדשה לבמאי על גב העטיפה באלבומם האחרון של להקתו של קוביין, נירוונה – "In Utero"– וההספד והתודה מצד טרנטינו על גב הפסקול ל-"ספרות זולה" לקוביין ושות' ("RIP Kurt") – עדיין נותרת בגדר תעלומה עד עצם היום הזה. שמועות על בקשתו של טרנטינו מקוביין לגלם את לאנס סוחר הסמים ב-"ספרות זולה" (תפקיד שהלך לבסוף לאריק סטולץ) נפוצו לאחר מותו של קוביין, אך נשארו בגדר שמועות. למעשה, לפי טרנטינו, להקות הגראנג', וביניהם נירוונה, אהבו מאוד את "כלבי אשמורת". "לכן, אני ברשימת התודות שלו – ומעולם לא פגשתי אותו. הוא כנראה אהב כל כך את הסרט שהוא רצה להודות לי". בין אם שיגעון גדלות של טרנטינו או הוקרה אמיתית מצד קוביין, האמת עדיין נשארת עלומה.

8. הרגשה ביתית

אם אי פעם גרתם שם לתקופה, או עברתם באזור, אתם בטח התרגשתם לשמוע שבוטץ' נוסע לעיירה נוקסוויל, או שדמותו של בראד פיט מ-"ממזרים חסרי כבוד", מגיע ממיינדרוויל. אבל רוב הסיכויים שגם אתם לא קלטתם את הרפרנסים הללו ועוד רבים אחרים למדינת הבית של טרנטינו, טנסי. טרנטינו, שנולד בעיר נוקסוויל – העיר השלישית בגודלה במדינה – עזב אותה בגיל 4 בלבד, כשאימו עברה ללוס אנג'לס, אך חזר לעיר לתקופה קצרה בהיותו בכיתה ה'. ועדיין, למרות שסרטיו לא ממש תואמים את הסטריאוטיפ הדרומי של המדינה, טרנטינו דואג להשתיל בכל אחד מסרטיו רפרנס לעירו המקורית או למדינה ככלל: מהמונולוג המפורסם של כריסטופר ווקן ב-"ספרות זולה" על שעון הזהב שנקנה בעיר, עד מיקומה של חוות העבדים של קלווין קנדי בעיר גטלינבורג ב-"ג'אנגו ללא מעצורים" ומיקום העלילה כולה ב-"חסין מוות" בעיר (האמיתית לגמרי) לבנון שבטנסי. מעניין לדעת מה יהיה הרפרנס לטנסי ב-"סטאר טרק".