כולם נגד הקולנוע הישראלי: עוד שנה מעולה כזאת והלך עלינו

>> פורסם לראשונה ב"טיים אאוט" ב-13.9
ב-16.9 ייערך טקס פרסי אופיר המוענקים על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע. הטקסים המקבילים בארה"ב ובבריטניה, למשל, משמשים כמעין סיכום של שנת הקולנוע, ובמהלכם מוענקים פרסים לסרטים האהובים שיצאו למסכים בשנה שחלפה. בישראל, לעומת זאת, הטקס משמש יותר כאירוע הפתיחה של שנת הקולנוע, במובן זה שרוב הסרטים המועמדים ייחשפו לקהל רק בחודשים שאחרי הטקס, ולפעמים גם זה לא. כך, למשל, "בנות כמונו", שהוא לטעמי הסרט הכי טוב שהתמודד בטקס פרסי אופיר של השנה שעברה, עדיין לא יצא למסכים. ויש סרטים שבכלל לא מוגשים לתחרות, מתוך הנחה של יוצריהם שבין כה הם לא יקבלו תשומת לב מחברי האקדמיה שמייצגים את כל גופי התעשייה. לכן כשמסכמים שנה בקולנוע הישראלי, לא כל כך ברור איך תוחמים אותה.

בכל אופן, יש הטוענים שהשנה שחלפה היתה מעולה לקולנוע הישראלי, כי שלושה סרטים מכרו המון כרטיסים ושבו והוכיחו שיש קהל לסרטים דוברי עברית. מדובר בשלושה סרטי המשך – שנוצרו בשל הצלחתם הקופתית של הסרטים המקוריים, אתם יודעים, כמו בהוליווד – הלא הם "בחורים טובים 2", "ההילולה 2 – החתונה", וכמובן "לשחרר את שולי סאן", שהיה לאחד הסרטים הישראלים הנצפים ביותר אי פעם. 

העובדה שהסרטים האלה לא זכו במועמדויות לאופיר (ל"בחורים טובים 2" דווקא הגיעו כאלה, לפחות בקטגוריות המשחק), לצד העובדה שמבין המועמדים החדשים רק "שפה זרה" יצא למסכים (לפני שבוע), מחדדת את הרושם הישן שמדובר בחגיגה פנימית של התעשייה. בניסיון לרכך את הרושם, הוחלט להעניק השנה פרס הוקרה מיוחד על הישגים מקצועיים לשלישיית 'מה קשור' ולשותפיהם ליצירת "לשחרר את שולי סאן". הנימוק שנמסר מטעם האקדמיה: "בשעה שעולם הקולנוע הישראלי – יוצרים וקהל כאחד – מתמודד עם אתגרי התקופה הצליחו 'מה קשור' לרשום את אחד השיאים הגדולים בתולדות הקולנוע המקומי… זה קולנוע שנעשה באהבה ובכישרון והקהל מחזיר לו אהבה. בימים אלו, בהם רבים כל כך מייחלים לרגע של צחוק ולתחושת ביחד, סרט זה מספק מפלט אמיתי".

ההודעה לא מפרטת מה הם "אתגרי התקופה" שכולנו חיים אותם מדי יום ביומו. אלא שבמקרה של עולם הקולנוע, חלק מהאתגרים המדוברים נוצרים על ידי הממשלה הנוכחית. "לשחרר את שולי סאן" הוא התגלמות החלום הרטוב של שר התרבות והספורט מיקי זוהר, שבפברואר השנה חתם על הרפורמה בקולנוע הישראלי. הרפורמה, שמקדמת מסחריות על חשבון אומנות, ומטרתה לדלל כל אמירה פוליטית לא נוחה לממשלה, עוררה שלל מחאות מיוצרים, מנהלי קרנות הקולנוע ועיתונאים, בהם גם אני, אך אלה נתקלו בקיר אטום. מתקבל הרושם שהחלטת האקדמיה להעניק לסרט פרס מיוחד הוא מעין ניסיון לחלות את פני השר. 

>> ישראל מתנתקת: חרם הקולנוענים הוא רק ההתחלה // טור דעה
>> "1948 – לזכור ולשכוח": מדינה שמפחדת מהאמת לא תוכל לשרוד

כזכור, בתחילת אוגוסט, כשפורסמו המועמדויות לאופיר 2025, זוהר הוציא הודעה שתיארה את הטקס כמופיע ש"מקדם מסרים הפוגעים בלב הקונצנזוס הלאומי… ומקדש את הנרטיב הפלסטיני במקום את רוח העם, את גבורת לוחמינו ואת כאבם של החטופים ובני משפחותיהם". הוא התכוון, ככל הנראה, לסרטים שלא הוא ולא הציבור הרחב ראו – בעיקר "הים" שמספר על ילד פלסטיני מכפר ליד רמאללה שרוצה להגיע לים, "חמצן" המתאר אמא דואגת שעושה הכל כדי שבנה לא ישוב לשירות בעת מלחמה, ו"כן!" שמתרחש בישראל הפצועה של אחרי ה-7 באוקטובר, אך אינו דבק בנרטיב שהממשלה מנסה להכתיב.

זוהר אינו השר היחידי שהכריז מלחמה על העצמאות של הקולנוע הישראלי. כידוע שר התקשורת שלמה קרעי ניסה למנוע את שידור הסרט התיעודי המצוין "1948 – לזכור ולשכוח", ושלח לתאגיד מכתב שבו איים לשלול את תקציב התאגיד. "סקירות בתקשורת מלמדות כי הסרט מאמץ ומקדם נרטיב כוזב ואנטישמי, המעליל על חיילי צה"ל מעשי טבח ואונס בזמן מלחמת העצמאות", כתב קרעי על הסרט שבו לא טרח לצפות. נראה שלדידו של קרעי ההיסטוריה של עם ישראל זה התנ"ך, השואה, מלחמת השחרור, מלחמת ששת הימים והמדליות באולימפיאדות. כל חשיפה של עובדות היסטוריות לא נוחות היא בהכרח שקרים. הפעם התאגיד לא נכנע ושידר את הסרט לפני ימים ספורים, אחרי דחייה של כשנתיים. זוהר וקרעי ממשיכים לפעול בעוז בניסיון למנוע הפקת סרטים כאלה מלכתחילה.

בינתיים בעולם הקולנוע שמחוץ לישראל עוד ועוד אנשי קולנוע מצטרפים להצהרת ההתחייבות לא לשתף פעולה עם כל גוף קולנוע ישראלי "המעורב ברצח-עם ובאפרטהייד נגד העם הפלסטיני". הערה בתחתית ההצהרה מסבירה שמעורבות כוללת כל שיתוף פעולה עם הממשלה שמבצעת את הפשעים. כלומר, קרנות הקולנוע שמממנות את הסרטים הישראלים, היוצרים שלוקחים את הכסף כדי ליצור אותם, ופסטיבלי הקולנוע בארץ שמקרינים אותם הם בין המעורבים. חברי הממשלה שלנו אוהבים לטעון שהם לא מגבילים עשיית סרטים ביקורתיים, הם רק לא צריכים לממן אותם (הם אף הצליחו לשכנע בכך לא מעט אזרחים). אלא שמחוץ להוליווד אין קולנוע ללא מימון ציבורי, ולכן זאת טענה פופוליסטית ומיתממת. עכשיו יוצא שאנשי הקולנוע בעולם בעצם מצטרפים לטענת הממשלה שאותה הם מגנים, מהצד השני. 

מאז שפורסמה ביום שני השבוע, מספר החותמים עלה ליותר מ-4,000, בהם מפורסמים כאמה סטון, אוליביה וויליאמס, גאי פירס, חאווייר בארדם ובריאן קוקס (שביקר בישראל בזמנים אחרים). האימפקט המלא של ההצרה הגורפת הזאת יתברר בעתיד, אבל היא ללא ספק שולחת גלים לכל עבר. זה לא רק שהקולנוע הישראלי הפך למצורע בפסטיבלים בעולם, גם אנשים שאין להם שום קשר לקולנוע הישראלי, נבחנים עתה על פי יחסם או אי יחסם לישראל. כך, למשל, הבמאי אלכסנדר פיין, ששימש כיו"ר חבר השופטים בפסטיבל ונציה האחרון, זכה לביקורת על כך שהעדיף לא להתייחס בפומבי למלחמה בעזה (עצם הבחירה במלה "מלחמה" ולא "רצח עם" בטקסט שפורסם במגזין "וראייטי" זכתה גם היא לביקורת).

קולנוענים רבים בישראל חשים שהם מותקפים שלא בצדק, משום שהם הרי מביעים ביקורת על מעשי הממשלה הנוכחית וממשלות שקדמו לה – דוגמה מצוינת לכך היא "1948 – לזכור ולשכוח" שהוזכר למעלה. אבל יש המצדיקים את ההצרה בשם המטרה הכללית, כי חרם תרבותי תורם ליצירת אווירה שעשויה להביא לחרם משמעותי יותר – כמו חרם כלכלי ועצירת מכירת נשק לישראל – שהם אלה שעשויים להביא סוף למלחמה. 

יום אחרי טקס אופיר ייערך יום הקולנוע הישראלי השני השנה. לרגל החגיגה העצובה השר זוהר הוציא הודעה לעיתונות: "יום הקולנוע הישראלי הוא הזדמנות מצוינת להוקיר את היוצרים והיוצרות ולחגוג את העשייה הקולנועית הישראלית, במיוחד בתקופה מאתגרת זו. הקולנוע הישראלי מציג את העושר התרבותי של מדינת ישראל. אני מזמין את כולכם להגיע לאולמות הקולנוע ברחבי הארץ ולהנות מסרט טוב". השימוש בתואר "עושר תרבותי" הוא ציני כשהוא בא מאדם שמנסה באופן אקטיבי לפגוע בו. יש לציין שלפחות בשלב זה גם הסרטים שהשר מתנגד להם יוקרנו במסגרת יום הקולנוע הקרוב.