קולקציית קפסולה

-הכתבה בחסות קפה עלית-

כמה פעמים קמתם בבוקר ובעיניים טרוטות לחצתם על מתג הקומקום ושמתם כפית קפה בספל? הריטואל הזה, שהוא חלק בלתי נפרד משגרת החיים של רובנו, עדיין בתוקף, אבל יש כאלה שהבוקר שלהם נראה קצת אחרת. המתקדמים בוחרים באותן עיניים חצי עצומות קפסולה, מכניסים למכונת הקפה ולוחצים על כפתור. המשודרגים ירדו בכפכפים לקפה שליד הבית ויזמינו דריפ או ניטרו. אם המושגים האלה נשמעים לכם כמו יפנית המשיכו לקרוא; אתם לא לבד.

קפה היה תמיד “חיה חברתית״. בחמארות בשוק מחנה יהודה קפה קטן הוא הדלק לדיונים על פוליטיקה וכלכלה, ובמילואים פינג׳ן קפה טורקי הוא סוג של ריטואל. אותו עיקרון עובד בכל מקום בעולם שבו שותים קפה. החיבור בין אנשים וזמן האיכות הפרטי זהה בבתי הקפה בשדרות רוטשילד, בשבטי הברברים במרוקו, במקומות הקטנים בוויליאמסבורג ובבתי הקפה האלגנטיים בווינה. ב־DNA של הקפה כתוב “בילוי עם החבר׳ה״ לא פחות מאשר מאשר בשתיית יין, בירה או וויסקי.

ההשוואה לאלכוהול אינה מקרית: הדיבור על יין כיותר מאשר דרינק צבר תאוצה בשנות ה־80. וויסקי סינגל מאלט נהיה אופנתי כבר לפני 15 שנה, ובירה בייצור מחתרתי היא הכי בון טון היום. מה שעושה את הבורגונדי או המקאלן יותר מעוד יין וויסקי הוא הסיפור. יצרני היין, הוויסקי, הבירה ובמידה מסוימת אפילו הבשר הבינו שהדרך הטובה ביותר לקדם מוצר היא להדביק לו הילה רומנטית. כרמים קטנטנים עם היסטוריה של עשרות ומאות שנים, חביות וויסקי נדירות ומיקרו ברואריז של היפסטרים תימהוניים הם המצרך הכי נחשק. במסעדות אפשר אפילו לפגוש סטייק עם אילן יוחסין שמתועד עד לרמת העדר והמרעה, ויסלחו לנו הטבעונים. הצרכנים התאהבו בסיפור שלפעמים הוביל לשיח ישיר עם היצרן, ומחפשים כל הזמן מוצרים חדשים וייחודיים להשוויץ בהם ולדבר עליהם בקהילות הפודיז. היצרנים מצדם שמחים לספק את הסחורה ולפעמים קשה לדעת מי דוחף יותר קדימה – זה שמוכר או זה שקונה.

הדיבור הנוכחי, הדבר הבא

בתי הקפה הם חלק אינטגרלי ממרקם החיים, אבל כמו כל דבר גם הם השתנו. יש בהם פחות בוהמה מפעם (מי אמר רוול של אלתרמן וכסית של אריק איינשטיין ואורי זוהר ולא קיבל), אבל הקפה בהם נותר טוב כבעבר. התחרות הכי גדולה של בתי הקפה היום היא – למרבה ההפתעה – הקפה בבית. עד לפני עשור קפה איכותי היה קשור לבתי קפה, אבל המהפכה התחילה ביום שבו האספרסו נכנס הביתה. פתאום אפשר להכין בבית בלחיצת כפתור קפה מקצועי עם חלב מוקצף, ואם משקיעים מספיק אז להוסיף ציור על הקצף.

טעמי הקפסולות הפכו לנושא לשיחה בפינת הקפה במשרד שגם היא השתדרגה, כי מי רוצה בעבודה נס כשהתרגלנו להפוך חלש עם חלב סויה. הקפסולות הגיעו לכל מרכול שכונתי, מחירי המכונות ירדו ומכונת קפה בבית נחשבה כבר סוג של מאסט. בנקודת הזמן הזאת התחילו חובבי הקפה הכבדים לחפש את הדבר החם הבא. מה כבר יש לחדש בקפה? אז זהו, שיש.

קפה סינגל אוריג'ין ממטע יחידני נהיה טרנדי, וכמה שיותר נדיר וייחודי יותר טוב. קפסולות ג'מייקה בלו מאונטיין מצריכות משכנתה? יש מי שמוכן לשלם; עובדה שיש מוצר כזה. קפה ללא קפאין, דרגות חוזק, קפסולות בטעמים ובהשראת עולם האוכל – היצרניות לא מפסיקות לחדש. במקביל להתפתחות החומר התפתחה הטכנולוגיה, וכאן אנחנו חוזרים לדריפ ולניטרו מתחילת הכתבה. דריפ כשמו כן הוא – חליטה בטפטוף אטי, בלי לחץ כמו במכונות אספרסו, שמניבה קפה בטעם פירותי עשיר – ואל תבלבלו אותו עם הקפה פילטר מפעם.

ניטרו קפה הוא הילד החדש בבלוק: קפה בחליטה קרה עם קצף סמיך דמוי בירת גיניס שנמזג מברז, ממש כמו בירה. סטארבאקס כבר הכניסה אותו לרשת הפרימיום שלה ובשטראוס עלית סיימו פיילוט, שכנראה יוביל לכך שבקיץ הקרוב נוכל לשתות ניטרו קריר בתל אביב החמה והדביקה. השינוי בהרגלי הצריכה קיים גם בתחום הקפה הנמס והטורקי ומוכיח שהנוסטלגיה עדיין רלוונטית, אך הקפהוליקים מכתיבים את הטון. הם אלה שדוחפים למצוא את החידוש הבא ודואגים לכך שבתי הקפה תמיד יהיו רלוונטיים, גם במאה ה־21.