מסתבר שקו 126 עובר באירופה הקלאסית. יצאנו לבדוק

ליד התחנה עוצר אוטובוס עם הפיצ'רים הכי חדשים בדרכו לרמת אביב ג'. הנוף עוצר נשימה, אין פקקים וכולם לבושים פיין. ואז הגענו לאחורי הקלעים המכוערים של השכונה

התחנה הבאה: אירופה (איור: שאטרסטוק)
התחנה הבאה: אירופה (איור: שאטרסטוק)
20 באוגוסט 2019

קו 126. תחנת מוצא: מסוף קניון הזהב ראשון לציון. תחנה סופית: מרכז אזורי חן תל אביב. תחנת עלייה: עיריית תל אביב, 18:43

קו 126 נוסע לרמת אביב ג'. הכספת של תל אביב, שכונה שהיא כל כך עשירה שיש סדרת טלוויזיה על שמה. נכון, גם לפלורנטין יש, אבל זה היה יותר כמו נשיונל ג'יאוגרפיק – אנשים רצו לדעת מה קורה שם בלי שיצטרכו ממש להיכנס לשכונה.

חיכיתי בתחנה לקו 126. עבר קו 125 ואמרתי לעצמי, "יופי, אני על האוטובוס הבא". לא הרב קו הכי טעון בתחנה. לידי ישבה אישה זקנה ועל שנינו הביטה הדוגמנית מהפרסומת של אפריל. אני לא מבין למה קוראים לה "דוגמנית". השם מגיע מהמילה דוגמא, כי היא אמורה להדגים לנו, להראות איך זה נראה. אבל היא לא מדגימה כלום, אלא רק מזכירה לנו שרובנו נראים כמו שולה זקן וגבי עמרני. המבט שלי ושל הזקנה נפגשו וחייכתי אליה כי אנחנו יחד בזה, אבל היא לא חשבה ככה.

אחרי כמה דקות קו 126 הגיע. הדלת נפתחה, ציפיתי שיירדו שני מאבטחים חמושים כמו בכל נסיעה של הברינקס אבל התאכזבתי. מה שכן, האוטובוס היה הכי חדש שיש. תושבי רמת אביב ג' אולי לא משתמשים בו, אבל אוטובוסים לא יפים עלולים להוריד את ערך הנדל"ן.

אגב, דרך טובה לדעת אם האוטובוס חדש או לא היא רמת הרגישות החברתית של הדגם. פעם זקנים, עיוורים, ונשים בהריון היו זרוקים יחד מקדימה בערימה של מוגבלויות על כסא אחד, ושיריבו עליו ביניהם. באוטובוסים החדשים כל החצי הראשון מוקדש לאפלייה מתקנת, ועל כל כסא רקום הסמל של מי שיכול לשבת עליו. 2019 אדוני, אם אתה לא מיוחד שב מאחורה בבקשה.

קו 126 הוא כל כך חדש שאין מכשיר תיקוף ליד הנהג. הגיוני, שפכו כל כך הרבה טכנולוגיה על האוטובוס הזה כדי לצמצם את האינטראקציה האנושית, אז מה קשר עין עם הנהג עכשיו. כיאה לקו הזה, מאחורי הנהג יש בנק קטן. כספומט שמבהיר שמדובר באוטובוס כספים. אפשר להטעין את הרב קו, לקנות כרטיס או לקבל הלוואה בריבית פריים. שלושה נכים גמישים יכלו לשבת במקום הכספומט הזה, אבל הנה לכם קפיטליזם ליברלי.

החלטתי ליהנות מכל הפסיליטיס ולטעון את הרב קו, אבל כרטיס האשראי שלי לא עבר. המכשיר הנפיק צפצוף ארוך של שיימינג וההודעה שכרטיס האשראי לא מאושר נשארה על המסך כשלושת רבעי שעה, כי זה הזמן שלוקח לכל הנוסעים באוטובוס יחד לקרוא את ארבע המילים האלה. ניסיתי שוב – אין לי בעיית אשראי, אחרי הכל אני כתב קווי האוטובוס של טיים אאוט, כסף הוא לא בעיה – אבל נדחיתי שלוש פעמים. אני מעריך שהמכשיר מבצע בדיקה סוציו־אקונומית כללית ולא נמצאתי מתאים להמשיך לרמת אביב ג'.

נהג, תפתח מאחורה! (מתוך "רמת אביב ג'")
נהג, תפתח מאחורה! (מתוך "רמת אביב ג'")

אירופה הקטנה

האוטובוס מלא בצעירים וצעירות יפים ולבושים פיין. בעיקר בצעירות. הן אולי מקבלות 30 אחוז פחות בשכר אבל הן גם 30 אחוז יותר באוטובוס, אז זה מתאזן.

למרות השעה המסוכנת, הדרך נקייה מפקקים. מדובר באוטובוס VIP. הנסיעה חלקה לחלוטין, למעט פעם אחת שהאוטובוס נתן בטעות קפיצה אחת עם באמפ בכביש. נוסעי האוטובוס השתתקו, הביטו בנהג בפאסיב אגרסיב ונתנו לו את הסיילנט טריטמנט למשך שלוש דקות. זה לא קרה שוב.

אחרי כמה תחנות חבר עלה לאוטובוס. הוא העביר את הרב קו שלו אבל נדחה. הוא נראה נבוך ומיד תיקפתי עליו. נכון שאני הסתדרתי בחיים עם רב קו טעון, אבל אנחנו צריכים לדאוג אחד לשני. אני לא אהפוך את זה לעניין של מוצא, אבל אני כן אומר שקוראים לו יעקב אפילו שהוא מתחת לגיל 55.

אנחנו עוברים את הירקון. כשהמשפחה העיראקית שלי יצאה מהמעברה שאלו אותם אם הם רוצים בית ברמת אביב. הם לא רצו. אמרו להם שזה "מעבר לירקון" וזה הזכיר להם את הפרת והחידקל וגם מה עכשיו לחצות נהר? הם בדיוק אכלו צהריים. אז הם הלכו לגור ברמת גן.

האוטובוס נוסע בכבישים פתוחים ורחבים. האזור נהיה ירוק ויש לבתים גינות, מה שבתל אביב מכונה "עוד בתים". הפקק היחיד שאנחנו נתקלים בו הוא באזור רידינג ברודצקי. הצומת לא מרומזרת וכולם נכנסים לצומת באותו הזמן. זאת ישראל. זה נשאר לנו מחומה ומגדל, אם לא תתפוס את השטח יבואו הערבים ויקחו.

מרכז שוסטר ברמת אביב ג'
מרכז שוסטר ברמת אביב ג'

האוטובוס מתרוקן ככל שמתקרבים לרמת אביב. האנשים הלבושים יותר טוב שורדים. כמו פרויקט מסלול, מדיחים את הנוסעים לפי הלוק. כל פעם הנוסע הכי פחות יפה יורד.

אישה מבוגרת ואסופה עולה עם תסרוקת כל כך מוקפדת שרואים שהיא נישלה את הבן שלה בגלל שהוא הביא את המופקרת שלו להשתכר בנשף הצדקה שהמשפחה ערכה. למה שאישה כזאת תיסע באוטובוס? אני לא כאן כדי לענות על שאלות חברים, אני כאן כדי להציף אותן.

האוטובוס עובר ליד גינת כלבים כל כך גדולה שמקבלים מפה בכניסה אליה. לשם השוואה, מול הבית שלי יש גינת כלב, ורק אחד יכול להיכנס בכל פעם.

המסלול של קו 126 ממשיך בשכונה יפה מאוד. באחד הרחובות יש חורשה. שלא תטעו, מדובר ברחוב רגיל, אבל הוא ממוקם באירופה הקלאסית ולכן יש בו גם חורשה. אני שם לב שברמת אביב היו חכמים מספיק לא לטעת פיקוסים כמו בשאר תל אביב, ולכן המדרכה שלהם לא שחורה ואין את אפקט ה"דרכתי על חרא?" כל שלושים שניות.

קו 126 עוצר במרכז שוסטר – שם של כל נבל בכל סרט ישראלי על קיבוץ. באתר המרכז נכתב כי בשכונת רמת אביב ג' היוקרתית שוכן מרכז קניות ובילוי אקסקלוסיבי. ירדתי בתחנה. מרכז אקסקלוסיבי בתוך שכונה אקסקלוסיבית זה לא משהו שרואים כל יום. אבל מסתבר ששני דברים אקסקלוסיביים מבטלים אחד את השני. פיצוחי ג', קפה לנדוור, הטוסטייה – "סחבק בא בטוסט". מרגיש שהגעתי אל מאחורי הקלעים של השכונה. אין מה לעשות, ישראל. ככה זה. בסוף כל רמת אביב מחכה רמת גן.