פרישמן נגד טשרניחובסקי: איזה סביח הוא הטוב ביותר בתל אביב?

סביח פרישמן

סביח פרישמן, כשמו כן הוא – סביח… ב… פרישמן. את דעתי על סביח כבר כתבתי בעבר במדור אוכל הרחוב: סנדוויץ' ביצה קשה, פיתה עם פלאפל רק בלי פלאפל, מנה של תוספות. קיצר, אוכל מטומטם. אבל גם פרה זה מטומטם ואני אוהב אותה בפיתה, אז התגברתי.

כשהגעתי לדוכן גיליתי שיש זמן המתנה ארוך מהרגיל – צריך לחכות שהפיתות ייצאו מהתנור, אולי הסיבה המשמחת בעולם להמתין בתור. נשנשנו תוך כדי את הסלטים החביבים שליד הוויטרינה, ואו אז יצאו הפיתות ומלאכת ההרכבה החלה. ההרכבה נעשתה באופן אנליטי: מריחה, ירקות סולניים (חציל ותפוח אדמה), סלטים – מלאכת הרכבה שההגיון מאחוריה יתגלה תוך כדי האכילה.

הפיתה: חמה ורכה, לא תפוחה במיוחד אבל החזיקה בגאון את המרכיבים. אדי התנור עוד ניכרו בה והיא הייתה נעימה. הייתי רוצה לישון בה בלילות שהחברה שלי שונאת אותי.

המילוי: החציל בסביח פרישמן הוא מהסוג היציב והפריך. הוא גדול, מתפצח, רותח וכיף. הביצה הייתה ביצה. היה באמת נחמד מאוד.

התוספות: סביח זה תוספות. אבל הסלטים שחיכו בוויטרינה היו נחמדים לנשנוש. לצד החמוצים/כרוב/כרוב מוחמץ גנריים, ניצבו להם גזרים פרוסים עם סלרי. אחלה.

הרטבים: עמבה מתונה וחריף מעקצץ.

פרזנטציה: החציל בולט באופן מופגן ומזמין אותך לתנומה רכה בתוך כרית.

מחיר: 24 ש"ח. לדעתי זו שערורייה אבל זה מה שאתם משלמים על סביח, מה אני אגיד.

פרישמן 42, ראשון-חמישי עד 24:00, שישי עד 16:00, מוצ"ש עד 24:00

סביח טשרניחובסקי

סביח טשרניחובסקי הוא מוסד. אנשים מדברים עליו כאל מקום עלייה לרגל, ובשישי בצהריים הוא אכן מתפקד ככזה – תור ארוך ממתין בסבלנות בזמן ששני סביחאים מתבדחים ביניהם ומנהלים דיאלוג מעט נוזף עם הטבח שנמצא מעבר לחלון הפעור בקיר. עם קבלת הסביח אתה מבין חיש מהר למה המקום הפך למוסד: כי אנשים מטומטמים. נחמדים אבל מטומטמים. בונים לעצמם מקדשים והולכים אליהם בשבת כי צריך משמעות לחיים. אחר כך הם יספרו לעצמם שהם נהנו, וכשיהיו להם ילדים הם ייקחו אותם לשם. אבל יום אחד הילד יתחיל לשאול שאלות, כמו "למה", ואז אולי הם יבינו שהם חיו בשקר כל הזמן הזה.

הסביח בטשרניחובסקי הוא מסוג הפרח: הרבה חצילים שנפערים מלוע הפיתה, תפרחת יפהפייה של סלטים, אבל כמו שסבתא הייתה אומרת: שקר החן, הבל היופי, איך אני חולם אחריה.

הפיתה: גנרית ועובדת.

המילוי: החצילים בטשרניחובסקי הם מהסוג הסמרטוטי, השומני, הנוזל והעייף. כאלה שעושים לי דגדוג בגב. הביצה הייתה ביצה. תפוח האדמה בושל באופן סמרטוטי והרגיש כמו פירה. הטעמים בטשרניחובסקי נעלמים לחלוטין, והסידור של הסביח מביא לכך שבחצי השני שלו יש רק תוספות, ללא ביצה, חציל ותפוח אדמה.

התוספות: יש רק כרוב חמוץ למנשנשים בזמן התור. נחמד.

הרטבים: הכל נעלם בבליל המילוי.

פרזנטציה: בסביח טשרניחובסקי שמים כרוב אדום. ברור שבשביל אסתטיקה ותו לא. וזה עובד. שקר החן הבל היופי כבר אמרנו? כן, אמרנו.

מחיר: 22 ש"ח.

טשרניחובסקי 2, ראשון־חמישי עד 22:00, שישי עד 15:30, שבת סגור

סיכום

סביח פרישמן הפתיע אותי. הוא כל מה שסביח יכול להיות: כרית נעימה שכל ביס בה שונה אך הטעמים יחדיו מתמזגים להרמוניה. הוא הזכיר לי שאני מת על חציל ולכן זה הגיוני לבנות סביבו כריך. לעומת זאת, סביח טשרניחובסקי הוא בדיוק הסיבה שאני בז לסביח: תוספות שלא מדברות זו עם זו. אוכל חסר משמעות, ובעיקר: סיימתי רעב. בחיי. אשכרה לא סגר לי פינה. סביח פרישמן לוקח ובענק.

קצת אחרת: סביח השרון – פיתה עננית, עמבה מושלמת, איזון טוב בין החציל הנימוח לפריכות של הירקות.