נכתב מהאייפון שלי: הקריפים הכי גדולים בתולדות הטלוויזיה

"אייל קטן" של נטליקס כבשה את הצופים בזכות מערכת היחסים המורכבת של קומיקאי מתחיל עם הסטוקרית שלו, אבל עוד לפני ש"נשלח מהאייפון שלי" הלחץ לנו את הצורה,  המון קריפים שטפו על המסך. חלקם היו אמורים להיות קריפים, חלקם פשוט היו קריפים במבט לאחור – אבל כולם עוררו לנו את התחושה הלא נעימה בבטן כשהופיעו על המסך.

>> הקיץ התחיל: ריאן גוסלינג בקומדיית אקשן רומנטית? לא צריך יותר

10. גאנת'ר ("חברים")

בסדרה "חברים" יש שפע של דמויות צבעוניות, אבל לפעמים – אם מורידים את סאונד הצחוק מסצינות מסוימות – מגלים שהן די קריפיות. יש אפילו סרטונים די מפורסמים שמראים כמה רוס יכול להיראות פסיכוטי אם משנים קצת את הפסקול, אבל אין ספק שגאנת'ר, המלצר מבית הקפה, הרבה יותר קריפי גם עם פסקול צחוק. לא במובן מאיים, אלא באופן די פאטתי שגורם לך לתהות אם יום יבוא והוא יחזור לרסס את כל אורחי בית הקפה עם קלצ'ניקוב. שמים לב לזה בהערות שלו, כמו "הכסף טוב, ואתה יכול גם לבהות ברייצ'ל כמה זמן שתרצה", או הרגע שבו הוא מצפה שרייצ'ל אולי תשנה את תכניותיה לעזוב אחרי שהתוודה בפניה על רגשותיו, או הרגע שבו הוא זורק מלא כלים במטבח אחרי שמישהו מציע לרייצ'ל לצאת – ולא חסרים רגעים כאלה לאורך הסדרה. 

9. אורייטה מייפלאואר ("פארגו")

האחות אורייטה מייפלאואר מופיעה בעונה הרביעית של פארגו, ולמרות המוזרות הבולטת לעין בדמותה, היא עדיין נראית די תמימה בהתחלה. כשנחשפים להיקף הפשעים שביצעה, מבינים כמה היא דמות מעוותת. למעשה היא רואה בעצמה אדם טוב שעוזר לחולים לסיים את סבלם ולשלוח אותם למנוחת עולמים עם בורא עולם, אבל בפועל מבצעת המתות חסד על דעת עצמה אצל מטופלים שבכלל לא מסוגלים לתקשר. היא אולי לא הדמות הכי טובה בסדרה שעמוסה בדמויות מעולות אחת-אחת, אבל היא בהחלט הדמות הכי קריפית שהייתה שם. 

8. קווגמאייר ("איש משפחה")

היה ברור לי שאקח דמות מהסדרה המצליחה של סת' מקפארלן, "איש משפחה", אבל היה קרב מאד גדול בין קווגמאייר לבין הרברט, הזקן הסוטה שמנסה לפתות את כריס גריפין בכל הזדמנות. אבל עם כל הכבוד לקריפים זקנים, קווגמאייר הוא דמות מרכזית, וביצע המון דברים ממש רעים: אנס נשים, ניצל מינית נשים מעולפות, סימם נשים, עסק בפדופיליים וניסה לשכב עם האישה של החבר הכי טוב שלו, ואפילו זה עוד לא הכל. הדבר הכי מטריד פה שהוא גם אחת הדמויות הכי אהובות בסדרה. מה אני אגיד, פיטר גריפין, תאמר לי מי חבריך ואומר לך מי אתה. 

7. שקוף ("דה בויז")

טרנסלוסנט (שקוף) חוסל די מהר בדה בויז, אבל מהזמן שיצא לנו לראות אותו (או לא לראות אותו! אה? אה?) על המסך, גילינו דברים די מטרידים. בתור התחלה, כדי להיות שקוף לחלוטין הוא צריך להיות ערום לגמרי. משמעות הדבר היא שכאשר הוא נלחם באויב מסוים מקרוב, הוא כנראה יתחכך בו לא מעט. בנוסף הוא גם מנצל את כוחותיו כדי להתגנב לשירותי הנשים כדי להציץ להן כשהן בפנים. די קריפי, לא בכינו כשהוא מת. נגעלנו, אבל לא בכינו.

6. טובי פלנדרסון ("המשרד")

אל תעמידו פנים שאתם מופתעים לראות את השם הזה ברשימה. כולנו יודעים שלא מדובר רק בטובי פלנדרסון, אלא שמדובר בעצם גם ברוצח הסדרתי "החונק מסקרנטון". כל הרמזים מובילים אל טובי. זה מתחיל עם כל מיני רגעים מול פאם, שמציגים בבירור סיפור אהבה חד צדדי. אף פעם אי אפשר לדעת אם היא מבינה את חיבתו של טובי אליה או לא, אבל קשה לצופה לפספס את זה. אבל ככל שהסדרה ממשיכה, ועלילת הצד של "החונק מסקרנטון" מתקדמת, עולים יותר ויותר רמזים שאכן טובי הוא הרוצח הסדרתי, ולא האדם שנתפס. גם אם קריד יותר מטורף ממנו, גם עם ג'נט יותר מופרעת, דווקא השקט של טובי הוא הדבר הכי מטריד בכל הסיפור הזה. 

5. ברני סטינסון ("איך פגשתי את אמא")

אם יש מישהו שבאמת הלך רחוק כדי להשכיב בחורה זה ברני סטינסון. בניגוד לדמויות אחרות ברשימה, זה נדמה שכתב האישום כלפי ברני יהיה קל יחסית, אבל צפיה מחודשת בדמותו מעידה שהפופולריות לה זכה לא מזכה אותו מתואר קריפ. מה קריפ? מגה קריפ. בתור התחלה, יש לו רשימת מהלכים להם הוא קורא "הפלייבוק" על איך להתחיל עם בחורות – אפילו יצאה לו גרסה פיזית בעולם האמיתי – וכל מהלך כזה נועד לרמות נשים כדי לשכב איתו. בנוסף, הוא מצלם נשים שהוא שוכב איתן ללא ידיעתן, ולפי מה שהוא מספר הוא גם מכר אישה בשביל מכונית, וזה רק קצה הקרחון. ההצלחה הגדולה שלו, שזיכתה אותו במקום הרביעי, היא לעשות את כל הדברים האלה, ועדיין להישאר אחת הדמויות הכי נאהבות שהיו אי פעם בסיטקום. לג'נד – חכו לזה – קריפי.

4. קילגרייב ("ג'סיקה ג'ונס")

האיש הסגול, קילגרייב, אותו משחק דייוויד טננט באופן כל כך טוב עד שזה בלתי אפשרי לא לשנוא אותו, הוא נבל על בסדרה "ג'סיקה ג'ונס" של מארוול ונטפליקס. קילגרייב משתמש בכוחות הטלפתיה שלו כדי לשלוט בקורבנותיו, לרוב נשים. הוא רודף את ג'סיקה ג'ונס, ועל פי כל הקריטריונים וההצגה שלו, ניתן לסווג אותו כסוג של אקס רעיל. קילגרייב הוא בין הדמויות הקריפיות ביותר ברשימה הזאת, מאחר והוא פולש למקום הכי שמור בגוף האדם – המוח – ומנצל את זה מכל בחינה אפשרית. הוא גם הנבל הכי מטריד שמארוול הראו על המסך, ולמען האמת אין הרבה כאלה, אז הוא מאד חריג בנוף. 

3. מרת'ה סקוט ("אייל קטן")

בתור הסיבה לכל הרשימה הזאת וגם הדמות הכי חדשה בה, מרת'ה היא פצצה מתקתקת. ובכל פעם שהיא מתפוצצת, זה יכול להיות מאד מטריד ומאד מפחיד. התקפי הזעם שלה מגיעים מטריגרים בלתי צפויים, והם חלק ממה שהופך אותה לדמות מאתגרת. בניגוד לסטוקרים אחרים, מרת'ה היא לא הסוג השקט שעומד בצד ועוקב בדממה אחרי הטרף. כלומר, היא גם קצת מזה, אבל זה ממש לא מה שמגדיר אותה. היא מכריזה על נוכחותה ועל כוונותיה, ולמרות שזה מובן לגמרי מהפרק הראשון שהיא לא בריאה בנפשה ושזה לא הולך לשום מקום טוב, ההצדקות שמספק לנו השחקן ויוצר הסדרה ריצ'רד גאדד מראות איך ההתנהגות של מרת'ה יכולה להפיל את כל מי שמחפש קצת תשומת לב ואהבה. חוץ מזה, זאת תצוגת משחק מדהימה של ג'סיקה גאנינג בתפקיד מרת'ה סקוט, שהצליחה לגרום לאנני מהסרט "מיזרי" להיראות חמודה. 

2. ג'ו גולדברג ("את")

אתם יכולים לחשוב מה שאתם רוצים על "את", הדקסטר של נטפליקס, אבל אי אפשר לקחת את זה מג'ו – הוא אחת הדמויות הכי מטרידות וקריפיות שהיו בנטפליקס בפרט, ובטלוויזיה בכלל. הוא עוקב אחר נשים, רוצח אותן ומוכן לפגוע גם בגברים שקשורים אליהן. חלק ממה שהופך אותו לדמות שגורמת לכל צופה זעזוע היא העובדה שהוא ממש זאב בעור כבש: הוא מקסים וכריזמטי, ויודע לקרוא אנשים, וכל דמות שקשורה אליו נפגעת בדרך כזו או אחרת. ג'ו גולדברג יושב בול על ההגדרה של קריפ, אך גם הפרוטגוניסט של הסדרה – מה שאומר שהתכונות הטובות שלו עובדות על הצופה בדיוק כמו שהן עובדות על הנשים בהן הוא מאוהב. וזה כבר מקריפ למדי.

1. ג'פרי דאהמר ("דאהמר – מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר")

בשלב הזה כבר כולם יודעים מהם הפשעים המזעזעים שביצע ג'פרי דאהמר. הנקרופיליה, כמובן, היא אולי הדבר הכי מזעזע, אבל הדבר היחיד שבאמת העביר בי צמרמורת של חלחלה זה המשחק של אוון פיטרס בתפקיד הרוצח הסדרתי הידוע לשמצה. פיטרס שיחק את התפקיד כל כך טוב, עד שכמעט בלתי אפשרי להתחבר אליו, אלא אם כן אתה רוצח סדרתי. מה שבאמת מטריד בכל הסיפור הזה זאת העובדה שדאהמר באמת היה קיים – ורק המחשבה שיש אדם שביצע את כל המעשים האלה בעולם, הופך את הרוצח הסדרתי הזה לדמות הכי קריפית שנראתה אי פעם בסדרת טלוויזיה.