ראיון עם שוקי טאוסיג, עורך אתר העין השביעית

אהלן שוקי טאוסיג, עורך אתר העין השביעית. השבוע יצאתם בקמפיין גיוס מהציבור לתפעול האתר, אחרי שעזבתם את המכון הישראלי לדמוקרטיה שהחזיק אתכם כלכלית. איך הולך עד עכשיו?

"הולך מצוין, גייסנו בינתיים 60 אלף ש"ח ביממה אחת נכון לשני בצהריים – ע"מ)".

למה זה נגמר עם המכון לדמוקרטיה?

"המכון עבר קיצוץ גדול ובמסגרתו הוחלט לסגור אותנו אחרי 20 שנה. אנחנו, צוות האתר, החלטנו לא לתת לזה לקרות ולכן הקמנו עמותה ואנחנו מנסים לגייס את המימון בעצמנו. יש באתר לינק לקמפיין התורמים שלנו".

כמה כסף אתם צריכים?

"הצלחנו להוריד את התקציב השנתי שלנו מ־ 1.6 מיליון ש"ח לפחות ממיליון, ויש מצב שזה יירד עוד. הכסף הזה הולך למשכורות של שלוש משרות ושליש, לשכר לכותבים פרילנסרים ולתפעול האתר ברמה הטכנית – שרתים וכו'. הפעילות השוטפת שלנו עולה בערך 70־80 אלף ש"ח בחודש שמתוכם כ־50 אלף למשכורות".

כמה קוראים יש לכם שאינם בברנז'ה או אנשי אקדמיה שעוסקים בתקשורת?

"יש לנו כ־160,000 גולשים וקרוב לחצי מיליון דפים נצפים בחודש, אז ברור שלא כולם באים מעולם התקשורת. הקוראים שאינם מהתעשייה הם קודם כל סטודנטים לתקשורת, העין השביעית היא חלק מסיליבוס החובה בכל חוג לתקשורת בארץ, לצד אנשים שפשוט מתעניינים בתקשורת ובביקורת תקשורת".

במציאות שבה סוגרים עיתונים ויש לא מעט אתרי אקטואליה עצמאיים שנלחמים על חייהם, זה לא קצת לוקסוס להחזיק אתר שלם שעוסק רק בביקורת תקשורת?

"להפך. דווקא המצב של תקשורת מוחלשת, של עיתונאים מוחלשים שכל רגע עומדים לפני פיטורים, מגביר את הצורך בכלי תקשורת עצמאי שבודק ובוחן את התקשורת. המצב הזה עושה אותה הרבה יותר פגיעה וחדירה להשחתה ולכניסה של אינטרסים זרים. הביקורת לא עוסקת עוד בניואנסים ודקויות אלא מנהלת דיון אמיתי בשחיתות שחדרה לתקשורת. רק גוף חיצוני יכול להציף אותה. השפעה של אינטרסים זרים על עיתונאים, השפעה מושחתת של מו"לים, חברות שקונות אייטמים בכסף – הכל דברים שקורים יומיום".

אתה ואורן פרסיקו כותבים את סקירת העיתונים באתר מדי יום. אתה אשכרה קורא את כל העיתונים כל בוקר? זה פסיכי.

"לא, אי אפשר לקרוא הכל. אני עובר על 11 עיתונים יומיים, עיתונים כלכליים ועיתונים חרדיים. את חלקם אני קורא בפרינט ואת חלקם באינטרנט כדי לחסוך עלויות, אבל אני אף פעם לא קורא הכל. עם השנים אתה לומד לזהות מה כדאי לקרוא, ויוצא שאני עובר על בערך חצי מכל עיתון. היום אני כבר יודע לזהות איפה מסתתרים האייטמים הקנויים, איפה האייטמים שהמו"ל דחף אותם וכו'".

מה שאומר שאתה ספץ בשמות כתבים. מי, נגיד, כתב החינוך של "מקור ראשון"?

"נדמה לי שיעל ברנובסקי אבל אני לא בטוח. האמת שככל שעובר הזמן ככה מתגבר קצב התחלופה של הכתבים".

ועד שאתה נקשר למישהו – הוא מפוטר.

"או להפך – עד שאני מוצא כתב עם טעויות מביכות וכיפיות, כזה שהאינטרסים שמשפיעים עליו שקופים, הוא מפוטר".