רומן רומנטי: שורשי ההאוס של רומן פלוגל גדלו לסבך מוזיקלי יפה. ריאיון

כשרומן פלוגל – לימים אחד מבכירי הסצנה האלקטרונית בגרמניה ובעולם – היה ילד קטן, אי שם בתחילת שנות ה־80, הביא לו אחיו הגדול את אחד האוספים המוקדמים של טראקס רקורדס, לייבל האוס מכונן משיקגו. הסאונד הזה נשך אותו מיד, כמו עכביש רדיואקטיבי.

"אני מניח שזו הייתה המופשטות והחספוס של חלק מהטרקים האלו ששיחקו תפקיד כל כך גדול עבורי", מספר פלוגל, שיתקלט במועדון הבלוק ביום חמישי (19.11), "המוזיקה שהכי אהבתי באוסף הזה הייתה בלי מילים ונעשתה באמצעות מכונות שלא נשמעו כמו שום דבר שהכרתי עד אז. אף שמוזיקה אלקטרונית התפתחה מאוד בשנים שחלפו, אני עדיין נהנה מהפשטות והאלתור שעד היום מהותית ליצירה בז'אנר".

עדיין יש לך את העותק הזה?

"ברור! אני אשמור אותו לנצח. לא אכפת לי להיות קצת סנטימנטלי לפעמים".

אתה עדיין זוכר חלק מהקטעים באוסף הזה? אילו מהם תפסו אותך הכי חזק?

"יש שלושה טרקים ענקיים באוסף הזה. 'Like This' של Two of a Kind יפה כל כך בפשטות הברוטלית שלו. זה טלטל אותי בטח כפי שמוזיקת פּאנק טלטלה אנשים באמצע שנות ה־70. 'The Dance' של Rhythm is Rhythm, דטרויט טכנו בצורתו הטהורה ביותר, הרומנטית כמעט, ולבסוף 'Phuture Jacks' של Phuture שמשקף את העוצמה של האסיד האוס המוקדם".

קשה כבר לספור את הביקורים של רומן פלוגל בישראל. הוא הפך לאחד התקליטנים שמנהלים מערכת יחסים רציפה עם תל אביב בכלל ועם מועדון הבלוק בפרט (הפעם האחרונה הייתה בינואר של השנה), כאשר בכל פעם, נוסף לספריית מוזיקה נאה ויכולות מיקסינג של מקצוען על, הוא הפגין גם טעם רגיש. הסטים שלו הם אלגנטיים ועדינים גם כשהם רועשים, קפדניים, אובססיביים.

התחלת כמתופף בלהקות מקומיות. אתה חושב שדי.ג'יי או מפיק בעל רקע בתופים ניגש לביטים בצורה שונה?

"אין שום מוזיקת ריקודים בלי איזשהו מתופף! המקצב הוא עדיין היסוד של כל דבר שאני מתחיל לעבוד עליו בסטודיו".

חלק מהרמיקסים שבחרת חושפים חיבה לניו ווייב ולסינת' פופ, הז'אנר הדומיננטי בשנים שבהן גדלת. מה המקום של הסאונד הזה אצלך כיום?

"סינת' פופ שיחק תפקיד עצום בשנות הנעורים שלי באייטיז. יומן ליג, הבן 17, דפש מוד – זה מה שניגנו אצלנו במסיבות בית ספר ובדיסקוטקים לנוער. זה נשמע שונה מכל דבר שהיה קיים עד אז. כמה שנים מאוחר יותר שחררו אותי טכנו והאוס מהמבנים ומהשירה שתמיד היו קיימים בסינת' פופ, אבל הצליל הספציפי הזה כבר נשמר אצלי בלב עד היום ויוצא החוצה מדי פעם".

אם כבר אנחנו חופרים בהיסטוריה, בוא נדבר על השותפות רבת השנים שלך עם יורן אלינג ווטקה (שפעל עם פלוגל בהרכב Alter Ego). איך פועלת הדינמיקה ביניכם?

"האמת היא שלא היינו באולפן יחד כבר חמש־שש שנים, אבל עד אז הייתה לנו שותפות מוזיקלית פורה מאוד. שום דבר לא עובר בלי עימותים, זה בטוח, אבל זה חלק בלתי נמנע מכל שיתוף פעולה. אני תמיד ניגנתי על רוב הכלים ועשיתי את התכנותים, יורן היה יותר מעורב בשלב העיבודים ובמיקסים הסופיים".

אתה מוציא מוזיקה כבר יותר משני עשורים. לו היית צריך להשמיע למישהו שלא מכיר את המוזיקה שלך חמישה טרקים שהיו מסבירים לו מיהו באמת רומן פלוגל, אילו טרקים היית בוחר?

"את 'Wilkie' מהאלבום האחרון שלי, את 'Happiness is Happening', את 'How to Spread Lies' מ'Fatty Folders', את 'Geht’s Noch' (למרבה ההפתעה אחד הטרקים שלי שהכי הצליחו), את 'Brian Le Bon' כי אני עדיין אוהב אותו כל כך (לה בון המדובר הוא כמובן סימון לה בון מדוראן דוראן, שהקטע המדובר דוגם את 'Save a Prayer' הבלתי מנוצח שלהם. אכן, ילד אייטיז), ולבסוף את 'Art Gallery' – שיר אהבה אלקטרוני מהאלבום 'Katalog' שהוצאתי תחת השם 'Eight Miles High'".

האזינו לבחירת הטראקים של רומן פלוגן

רומן פלוגל יתקלט בבלוק לצד אפדמין ולורנס, חמישי 23:30, 50־110 ש"ח