אכלנו את הסנדוויץ' הכי מוגזם בעיר. והוא מושלם

מאיפה מתחילים? קובנה דג בחימר (צילום: אסף קרלה)
מאיפה מתחילים? קובנה דג בחימר (צילום: אסף קרלה)

אין דבר כזה יותר מדי: הסנדוויצ'ים המשוגעים של רחל בן אלול הגיעו להתפרע בשרונה מרקט ומציגים רמת דיוק מפחידה בחיבור בין מזונות שלא הייתם מצפים למצוא יחדיו

21 בדצמבר 2020

אם יש משהו שהחיים הקפיטליסטים לימדו אותי זה שאין דבר כזה יותר מדי. תמיד אפשר עוד, תמיד צריך יותר, תמיד תרצו הכי הרבה שרק אפשר. אבל האם יש דבר כזה יותר מדי? אני לא יודע, אבל אם יש, הוא בוודאות נמצא על התפריט של "רחל בשדרה", הבוטקה הירושלמי שמצא בית חם בלב מרכז שרונה.

הכריכים של רחל בן אלול (שהגיעה למקום השני בעונתה החמישית של מאסטר שף) כבר עשו פרעות ברחבי עיר הבירה, ועכשיו הגיעו להפחיד ולמלא גם את האכלנים התל אביבים שרוצים כריך חצימחוני, אבל שגם יהיה מפלצת. בסך הכל אחד-עשר כריכים נמצאים בתפריט, אבל הוא נראה כאילו מי שכתב אותו קיבל תשלום פר מילה – מתחת לכל כריך הוצבה רשימת רכיבים שלא תבייש גם את התוויות של קוקה קולה, כשהמלאים מבינהם כבר חוצים את ה-20. למעשה, הכריך הכי פחות מפורט כולל תשעה מרכיבים, וגם זה רק כי אחד מהם הוא "22 עשבי תיבול".

אל תיבהלו מהתור הקטן שנמתח סביב הדוכן, כי את זמן ההמתנה שלכם תנצלו עד הסוף בניסיון לסיים לקרוא את התפריט ולהבין, בתקווה, מה מכיל הכריך שבחרתם. אם אתם בכל זאת קוראים זריזים, את שארית ההמתנה נצלו כדי להביט בריקוד הטבחים שמורכב מחיתוך דקדקני של מרכיבי הכריך, מהינדוס ארכיטקטוני של תכולתו, ממריחת אמן של חמאת כמהין מהקערה העצומה שעומדת בפינה (זיכרון שאני מקווה שיחזור אלי על ערש דווי) ולבסוף, מציפוי הלחם הפריך בטחינה גולמית וסילאן והבערתו עם ברנר.

הריקוד אמנם נראה מבולגן, אבל הכריכים עצמם מסודרים בשלמות שבו זמנית נראית לא הגיונית (איך ההר הזה יכנס לכריך?) והכי הגיונית (רוצה את כל זה בפה שלי תודה). ועדיין, נקרה בראשי השאלה – האם יש דבר כזה יותר מדי? ובכן, לא. לפחות לא במקרה הזה, אלא אם מדברים על יותר מדי מושלם ואז יש על מה להתווכח.

תפתחו פה גדול. כריך "רחוב הבוקאדו" של רחל בשדרה בשרונה מרקט (צילום: אסף קרלה)
תפתחו פה גדול. כריך "רחוב הבוקאדו" של רחל בשדרה בשרונה מרקט (צילום: אסף קרלה)

פתחתי עם מנת הדגל, "קובנא דג בחמר" (56 ש"ח), ההוא עם 22 עשבי התיבול (וגם: רוטב רמולד, משוויה, חריף, שערות חלווה, טחינה וסילאן), והופתעתי לגלות כמה העומס מתחבר בטבעיות. זה כריך עגלגל, עסיסי ומפרק לסתות בגודלו, אבל בו זמנית רך להפליא ומרגיש כמו יציר של בלנדר קסום שבוחר לך טעמים אידיאלים ואז אורז אותם ברוך המלאכי של בצק הקובנא.

הכל מתערבב באחת, מתוק, חמוץ, אומאמי, טיפה חריף וכמובן הדג שמתפרק בפה ורק אלוהים יודע מאיזה סוג הוא, כי מרגע שהונח בכריך הוא פשוט ספג את כל טעמיו. באחד הביסים גיליתי חתיכת ענף קטנה, בערך בגודל 2 ס"מ, שאני רק מניח שהגיעה מאחד מ-22 עשבי התיבול, ובכנות? פשוט לא אכפת לי מרוב שזה היה טעים. מצידי היו דוחפים לשם מוט 2 מטר ורק 20 תבלינים, ולא בטוח שהייתי שם לב.

עם ההתלהבות הזו המשכתי כדי לבדוק את כריך ה"רחוב בוקאדו" (51 ש"ח) שבנוי מלא פחות מ-21 רכיבים (קצת פחות מהקודם, אבל הוא רימה בעשבי התיבול). אקצר תהליכים ובמקום לפרט לכם את תכולתו אגיד שבליבו מדובר בכריך גבינת רוקפור עמוס רכיבים עם קרפצ'יו סלק בשום ודבש ועוד מגוון רחב של ירקות, פירות וממרחים. תאמינו לי, גם לכם לא יהיה אכפת כשתצליחו לפעור את הפה מספיק כדי לנגוס בו. כמעט כל ביס היה מפתיע ושונה. לרגע אחד הרגשתי את החמצמצות של התפוז או האשכולית האדומה, ברגע אחר תפס אותי הטעם האדמתי המתקתק (כי דבש) של הסלק, ולכמה רגעים טעמו הדומיננטי של הרוקפור השתלט, רק כדי שכל הקלפים יטרפו שוב בביס הבא. 

זה בלי שום ספק אחד הכריכים הצמחוניים המצטיינים שטעמתי, והקובנא היה כריך דג שאני לא חושב שאי פעם אמצא דומה לו. לא רק שרחל בשדרה מראה נדיבות לב בכמות הרכיבים (שמאזן את המחיר היחסית גבוה לכריך), היא גם מציגה רמת דיוק מפחידה בחיבור בין מזונות שלא הייתם מצפים למצוא יחדיו. אם אתם יכולים, הימנעו מלהוריד פריט כזה או אחר, כי למרות שאני מאמין שגם בלי אחד או חמישה רכיבים היה לי טעים, אחרי הביסים האלו אני סומך על רחל בעיניים עצומות ופה פעור. פשוט תאכילי אותי בכל מה שתרצי, אין דבר כזה יותר מדי.

רחל בשדרה, קלמן מגן 3 (שרונה מרקט) תל אביב, ראשון־חמישי 10:00-22:00, שישי 9:00-15:00, שבת סגור