רחל מקבלת חיי נצח דרך הספר החדש של נורית גרץ. ביקורת

"ים ביני לבינך", הרומן הביוגרפי של נורית גרץ על רחל המשוררת, מלא בכוונות טובות, אבל העיסוק שלו בדמויות פסיביות, שתקניות ועצורות עד כדי קיפאון מכביד על הקריאה

נורית גרץ. צילום: איציק שוקל
נורית גרץ. צילום: איציק שוקל
17 בנובמבר 2015

את הספר החדש של נורית גרץ אולי מכנים "הספר החדש על רחל המשוררת", אבל הוא שופע חומרים מלהיבים גם למי שלא מכיר בעל פה את "זמר נוגה" או את "גן נעול". "ים ביני לבינך" מגולל את עלילת האהבה הלא ממומשת של רחל עם אותו "רחוקי שלי", אך מתמקד דווקא פחות בדמותה ויותר בדמותו. קראו לו מיכאל ברנשטיין, והוא היה מהנדס חשמל שתקן. הוא אמר לה "אני אוהב אותך", והיא אמרה לו "אתה לא אוהב אותי, אתה לא אוהב כלום. אני בשבילך רק שמועה של משהו, לא הדבר עצמו". היא נסעה להתנדב כאחות רחמנייה ברוסיה ומשם חזרה לארץ ישראל, והוא לא הצטרף אליה. במשך שנים אהב אותה, כתב לה וחי דרכה והיה תמיד על סף החלטה לעזוב הכל ולהפליג אליה, אבל נשאר תמיד נטוע במקום.

נורית גרץ. צילום: איציק שוקל
נורית גרץ. צילום: איציק שוקל

קשה לכתוב וקשה לקרוא על דמויות פסיביות, שהדרמה העיקרית של חייהם היא ההתלבטות. אבל אם אתם בדיוק מרגישים מתים מבפנים ומאשימים את עצמכם על היעדר התלהבות פוליטית או חוסר אונים רומנטי, תתנחמו בכך שמיכאל היה שם קודם. הוא אנטי גיבור מעורר רחמים. סרבנות החיים שלו והקושי לבחור, הקושי להידבק בתשוקה תחילה ולעמוד מאחוריה אחר כך הם הנושאים המרכזיים והחזקים ביותר בספר. הוא לא רק ויתר על רחל אלא גם הניח לרוחות המהפכה לעבור מעליו: כל חבריו היו פעילים או במפלגה הסוציאליסטית או במפלגה הציונית, ורק במיכאל הלהט לא דבק. הוא חי דרך הספרות, אבל בניגוד לרחל, שכתבה שירה כמעט עד יומה האחרון, הוא לא ממש כתב. הוא חיבר ספרי לימוד על חשמל, ובתחילה שילב בהם דימויים פואטיים והגיגים פילוסופיים, אבל אז זומן לחקירה וכדי לא להסתכן ניקה מהטקסט כל רמז לאידיאליזם רומנטי. גם את הנשמה הספרותית שלו הוא בזבז.

עטיפת ים ביני ובינך של נורית גרץ
עטיפת ים ביני ובינך של נורית גרץ

קשה גם לכתוב רומן בדוי למחצה, במיוחד כשהעדויות והמסמכים מעטים וחלקיים: על הדמיון מוטלת אחריות כבדה אבל גם מגבלות. זה קשה עוד יותר כשהתמונה העולה מן המסמכים משתנה כל הזמן. באחרית הדבר מתארת גרץ את התחקיר ההפכפך: היא רק הייתה מתחילה להתמסר לכיוון עלילתי מסוים וכבר היה מתגלה פרט שמפריך את אפשרותו. זהו קול שחסר לאורך הספר: התייחסות כזאת לתהליך כתיבת הספר הייתה יכולה להפיח רוח חיים בסגנונו, שלעתים רחוקות מדי נוגע ללב באמת ולעתים נדירות משעשע. את היעדר הכריזמה הסגנונית ואת הבעיות המבניות כמו עומס יתר של דמויות משנה שלא ממש מצטברות לנוכחות משמעותית, יש לייחס לזהירות ולהיסוס המוּבנים שבכתיבה על חומר שאי אפשר להמציא אותו ואי אפשר להתמצא בו. ויש בכך גם צדק פואטי: רחל אמנם לא קיבלה את האהבה שהייתה ראויה לה בחייה, אבל היא קנתה לה חיי נצח דרך הכתיבה. חיי הנצח של מיכאל, ראוי שתהיה מהולה בהם קצת אשמה. אולי במכוון דואגת גרץ שלא נתאהב בו יותר מדי.

שורה תחתונה: קחו איתכם דוקרן קרח

ים ביני לבינך – נורית גרץ, כנרת, זמורה־ביתן, 288 עמ', 74 ש"ח

ציון ביקורות - 7