רמי פורטיס ולהקתו חושפים מה השפיע על האלבום החדש

דיוויד בואי, סיד בארט, באך ועוד: "מדור פיות" שצפוי לצאת בקרוב הוא מבחינת פורטיס אלבום להקה. הוא וחברי להקתו בוחרים את האלבומים שהשפיעו עליהם

רמי פורטיס (צילום: טינו וואקה)
רמי פורטיס (צילום: טינו וואקה)
22 ביוני 2017

"מדור פיות", אלבומו החדש של רמי פורטיס שצפוי לצאת בחודשים הקרובים, מצטייר כהמשך טבעי של שני האלבומים האחרונים שלו – "תולדות הכותרת" ו"החבר אני". מבחינתו של פורטיס מדובר בשיאה של טרילוגיה, באלבום שממשיך את מבחינה תמטית ומוזיקלית את קודמיו. גם שיתוף הפעולה שלו עם להקתו נמשך בו, וביתר שאת. הפעם פורטיס מאפשר לקול הנשי שלצידו לעמוד בפרונט, יחד איתו, כפי שניכר בסינגל הראשון מתוך האלבום, "הצדפה המהבהבת".

"מדור פיות" הוא לא רק אלבום סיכום תקופה בחייו האישיים של פורטיס. הוא גם אלבום המסכם את השפעותיו – הפופ של הביטלס, הגיטרות המרשרשות של טי רקס, האסטרליות של דיויד בואי, הסינתיסייזרים שמלווים אותו מאז ימיו בבלגיה עם מינימל קומפקט, וההשפעות הקלאסיות-דרמטיות. צליל הלהקה מובהק ומודגש ופורטיס מבקש לתפקד בכוונה כאחד מחברי הלהקה. לקראת הוצאת האלבום ולאור התפקיד החשוב שממלאים חברי הלהקה, בחרו פורטיס – וחברי להקתו – את האלבומים שהשפיעו על הסאונד של "מדור פיות".

רמי פורטיס

David Bowie – Low

אלבום מהפכני. כשהאלבום יצא בזמנו הוא היה האחרון מטרילוגיית ברלין, שבואי הקליט עם בריאן אינו ורוברט פריפ. הוא השפיע עלי מאוד ונתן לי הרבה כיוצר. הסאונד שהחבורה הזו יצרה היה שונה, ובעצם האלבום הזה היה גם סשן של מוזיקה אלקטרונית שביטא חופש וחירות, וחגג אותם באופן מובהק. בואי גם השפיע עלי עם הרעיון שאפשר להשתנות ללא הרף ולהשאר מי שאתה, שאפשר ומותר אחרת, ובדרך זו ליצור מחוזות ורעיונות חדשים לחקור, לחקור ולחקור. מוזיקה היא מדע רוחני ואנחנו החוקרים והמגלים שלה. זה לא משנה איזו מוזיקה, העיקר להתפתח. זו המשנה שספגתי מבואי ו-"Low", וכמובן שאר האלבומים שכתב והוציא.

Minimal Compact – Deadly Weapons

כשעבדנו על האלבום החדש אחד הדברים שכל הזמן אמרתי לעצמי הוא שאני מתכוון לשמור כקו מסוים בסאונד רעיון שהבאתי ממינימל קומפקט – וזה שהיו שם בשירים בסים אלקטרוניים דומיננטיים. את הבסים האלקטרוניים האלה של מינימל הבאתי לאלבום הזה באופן משמעותי. הקפדתי שזה יהיה בכל שיר, שכל שיר יישב על בסים אלקטרוניים מכל מיני סוגים, ומשם גם לדעתי צמח הרעיון שהאלבום הזה צריך להיות אקטרוני במהותו. אם יש השפעה אחת דומיננטית על האלבום הזה זו ההשפעה הזו של מינימל. גם במובן של קולות נשיים, יש לקולה של מלכה שפיגל השפעה על הקולות הנשיים באלבום החדש.

דני עבר-הדני (קלידים, אלקטרוניקה, שירה)

Syd Barrett – The Madcup Laughs

קודם כל, בלי קשר לאלבום שלנו, זה אלבום מופתי שכל שיר בו הוא יקום. בתקופה שבה הקלטנו את האלבום עם פורטיס האלבום הזה התנגן אצלי הרבה ואפילו פורטיס ואני חשבנו לעשות משהו עם אחד השירים בו, לא אספר איזה כי אולי עוד נעשה. מי יודע. בעיני, משהו ב״עקמומיות״ של סיד דומה לזו של פורטיס – במובן החיובי ביותר. מבחינת הסאונד זה פחות השפיע עליי אבל זה האלבום הראשון שקופץ לי לראש כשאני נזכרת בתקופה שפורטיס ואני התחלנו להיפגש ולדבר ולנגן את האלבום החדש. רוח האלבום של סיד בהחלט נמצאת.

עומר ג'ו נווה (שירה, גיטרה, קלידים)

The Flaming Lips – Yoshimi Battles The Pink Robot

האלבום הזה הוא השפעה עצומה על "מדור פיות". אלבום פסיכדלי מדהים ומטורף שנתן לנו את ההשראה הגדולה לסאונד של התקליט (בשילוב עם טרנט רזנור). השילוב של אלקטרוניקה עם רוק, הטקסטים המרגשים, ערימות של יצירתיות וגיטרות אקוסטיות. שום סאונד באלבום הזה לא נשמע סטנדרטי. כשפורטיס ואני הקשבנו לאלבום הזה בפעם הראשונה כרפרנס ל"מדור פיות" היו צעקות והתרגשות כי זה ממש נתן לנו את הכיוון.

נעה אילי (צ'לו, שירה)

י.ס. באך – סוויטה מס' 1 לצ'לו סולו בסול מז'ור

השיר הראשון באלבום, "בעולם כולו", הוא גם השיר הראשון שהקלטנו. למעשה בדרכו הוא הוליד את כל האלבום, והצית בנו את הניצוץ הראשוני והמדבק. פורטיס סיפר לדני ולי שיש לו כמה שירים חדשים בראש שהוא שומע בהן בנות, ושאל אם נרצה לנסות להיפגש ולנגן אותם. החזרה הראשונה הייתה בבית של דני, כשהיא מנגנת קלידים ואני צ'לו. ואיפה שיש צ'לו לבד יש גם את באך. הוא הלחין 6 סוויטות מדהימות וגאוניות לסולו צ׳לו שהן כתבי הקודש עבור צ'לנים בעולם כבר מאות שנים ובטוח שלנצח. התפקיד של הצ'לו כיחידה עצמאית, כשהוא עולם בפני עצמו תמיד יהיה קשור לבאך, ובשיר הזה יש בשבילי חיבור לסוויטות של באך, במיוחד לפרלוד, החלק הראשון מתוך הסוויטה הראשונה בסול מז'ור, ומה יותר הגיוני מלנגן באך עם פורטיס.

 The Beatles – Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band

"סרג'נט פפר", שחגג לא מזמן יומולדת 50, היה האלבום הלא קלאסי הראשון שאני זוכרת שזיהיתי בו כילדה את הנוכחות והצבע של כלי המיתר כשהם מחוץ לעולם הקלאסי והמוכר. מצד אחד מדובר בתפקידים מאד תזמורתיים ונגינה שהיא כן בסגנון קלאסי (כולל הסאונדים של תזמורת מכוונת כלים בשניות הראשונות באלבום), מצד שני בתוך הקשר אחר, באוירה אחרת, כרקע לסאונד אחר, כליווי לתופים, גיטרות, מקלדות ושירות. כילדים זה היה פס הקול המועדף אצלנו בבית לריצה וצהלות מסביב לשולחן בסלון, מוסיקה משמחת וצבעונית שצבע חזק מאד באווירה שלה הוא המיתרים. כשהתחלנו להקליט את "הצדפה המהבהבת" כבר היו לא מעט שירים מוכנים באלבום, עם לא מעט ערוצי ותפקידי צ'לו, אבל השיר הזה פתאום קישר אותי לאווירה של "סרג'נט פפר". אולי זה התפקיד שחוזר על עצמו, ואולי זו האווירה השמחה והילדותיות שבו שהבהבו לי את אותם צבעים.