אם יש אמת אחת שתמיד מובנת מאליה, בוודאי במדינה כמו ישראל, הרי זו הנוסחה החשבונית הגורסת שטרגדיה פלוס זמן שווה קומדיה. לא באופן ישיר, כמובן – אין שום דבר מצחיק בהרוגים או בפחד שנלווה אליהם, אבל החוויה מסביב איכשהו תמיד מספקת חומר טוב לסאטירה, מ"זהו זה" ו"העולם הערב" שצחקו על מלחמת המפרץ, ועד התפקיד של "ארץ נהדרת" בזמן המלחמה האחרונה.

>> תאהבו או לא, אי אפשר להגיד שזאת לא הסדרה הכי טובה של 2025
>> אתה חדש פה? 13 דמויות שלא ברור איך הסתדרנו בלעדיהן לפני 2025
>> שנה זוועה: מצעד הרגעים הכי מחרידים של 2025 בטלוויזיה שלנו

ועכשיו, גם הקורונה מעמידה במבחן את הנוסחה ההיא בסדרה "רצח בים המלח" שעלתה אמש (שני) ומתויגת כ"דרמה הטרנדית החדשה של קשת 12". דרמת רצח בלשית-תקופתית שלוקחת אותנו אל הימים הראשונים והכאוטיים שאחרי פרוץ הנגיף, תקופה שבה חוסר הוודאות היה מעל הכל.אז מה יש לנו שם? מדובר בסיפורה של רווי שם טוב (ניב סולטן), חוקרת משטרה שנדבקה בקורונה במהלך חופשה באיי סיישל. שם טוב חוזרת לארץ ומפונה כלאחר כבוד למלונית קורונה בים המלח, שם היא נתקלת במקרה רצח ובמלון מלא דמויות צבעוניות, כולן חשודות אפשריות. מגבלות הקורונה הפכו לכלי תסריטאי מצוין: הם כלאו את הסדרה בתוך בועה (אנשים חיצוניים הרי לא יכולים להיכנס), מה שהפך את העלילה לפשוטה יותר: האפשרויות מצומצמות, לכולם יש מניע, ועכשיו אפשר להתחיל לשחק.

מי שעומדים מאחורי הסדרה היא התסריטאית רז יובן, מומחית לא קטנה בסדרות מהסוג הזה – דרמות מתח, עם נגיעות קומיות בצדדים. זה בהחלט מה שאנחנו מקבלים כאן.מאפיין נוסף, שלא נכח בסדרות קודמות של יובן, הוא קאסט עמוס כוכבים, גלאקטיקוס של ממש, עם ניב סולטן, ה-שחקנית של התקופה, במוקד ולצידה הנרי דוד, אופק פסח ("עלומים"), ליה אללוף (שמוכרת לנו מעכשיו ב"מטכליסטים") ואפילו אביהו פנחסוב – שממשיך את המומנטום אחרי הפריצה האדירה ב"מקום שמח" לצד נועה קולר. אנה זק היא הליהוק המפתיע – כוכבת הפופ מגלמת כאן תפקיד לא רע בכלל, וגם דורי בן זאב וענת עצמון מחזקים בתור השחקנים הוותיקים שבאים לתת דקות מהספסל (משהו שגרוס מתמחה בו בסדרות שלו).

האמת היא שדווקא הקאסט הנוצץ קצת מעמיס על הסדרה ומעלה את הציפיות ממנה. "רצח בים המלח", באופי שלה, היא סדרה צנועה יותר ופחות ראוותנית, מיועדת יותר לצפייה לילית או בינג' חורפי מצוין, לאו דווקא יצירה מיינסטרימית שהפריים טיים צריך לשאת על הגב. זו כמובן לא אשמתם של יוצרי הסדרה וקאסט השחקנים מצוין וראוי, אבל גם מגדיל אותה מעבר למידותיה.

בכל מקרה, "רצח בים המלח" היא ממתק מצוין לתקופה. דווקא בתוך תקופת הביניים שאנחנו חיים בתוכה, בין המלחמה שהסתיימה לבין אחת שאולי תבוא, יש כאן הזמנה לבריחה כיפית מאוד, תוך שימוש בעולם המושגים של הקורונה שעורר בנו המון חרדה בזמן אמת ובדיעבד מרגיש קצת מגוחך. "רצח בים המלח" מכירה ברגש הזה, מכבדת אותו ונותנת לו מקום דרך סיפור טוב ומעניין. כאמור, לא בטוח שהיא תהיה הבומבה שקשת 12 מחפשת, אבל היא בהחלט סדרה שממלאת את תפקידה כמשהו טוב לסגור איתו את היום.

בסצנת הפתיחה של הסדרה, זו שמכניסה את רווי לתוך הבלגן, הנהג שאיתה זורק לה את המשפט "יום יבוא ועוד נצחק על זה". המשפט הזה חזר בחיינו עשרות פעמים, סביב כל אירוע טראומטי שחווינו. מין הבנה פנימית שגם אם עכשיו רע, נשרוד את זה ונסתכל אחורה ולא נבין ממה פחדנו בדיוק. זה חלק מהמנגנון ההישרדותי שהחיים בישראל מספקים לך. ואולי באמצעות משל הקורונה, עם או בלי להתכוון, "רצח בים המלח" שולחת מסר לגבי החרדות שלנו היום: שאולי יש משהו שחזק יותר ממה שנראה לעין, ושיום יבוא וגם על הכאבים האלה עוד נצחק בסדרת בינג' מצוינת.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• קשת
• סדרות ישראליות
• סדרות מומלצות