שבועות אופנת הגברים: מה נראה על המסלול?
גברים יקרים, רשמו לפניכם: בחורף הבא תוכלו להגיע למשרד בטייץ, בפרווה סינתטית והרבה ורוד. יש לכם ביצים?
שבועות אופנת הגברים לעונת סתיו 2015 שהחלו לפני שבוע וחצי בלונדון והמשיכו למילאנו התגרו במהות המלתחה והאופי הגברי עם טייצים, שסעים, אמבטיות צבע של ורוד בזוקה ונערים חיוורים לבושים במחויטי גברים מכובדים. כל אלה יצרו מראה חדש ומאתגר לגבר של אמצע העשור השני של האלף, זה שלא פוחד לאמץ סממנים שיכולים להשתמע לשתי פנים.
מילאנו
פראדה
מאז העונה הקודמת, שבה הציגה מוצ'יה פראדה את הקולקציה הקדם עונתית שלה ואת הקולקציה המרכזית לגברים, היא מתייחסת לשבוע האופנה במילאנו כאל תרגיל במגדר. ביום ראשון האחרון צעדו עליו כמות שווה של גברים ונשים תחת הכותרת "תצוגת קולקציית חורף לגברים", וגם העונה הבנות נראו חזקות ומעניינות יותר מעמיתיהן, לא רק בבגדים שלבשו אלא גם בליהוק. זה לא דבר חדש לפראדה, שעבורה נשים הן אניגמה שיש להאדיר בעוד הגברים הם נערים במקרה הטוב, לפחות על המסלול. אם עד לעונה הנוכחית הדברים האלה היו מתחת לפני השטח, מובנים רק למי שהתעקש לנתח את שפת המותג, העונה המעצבת החזקה של מילאנו בפרט ושל עולם האופנה בכלל הכריזה עליהם מראש בהצהרה נדירה לעיתונות, שבה חשפה את התמה המרכזית של הקולקציה – הקונטקסט שמין הלובש מעניק לבגדים. הקולקציה הייתה שמרנית והייתה בה עדות לתקופת הצנע שעוברת על איטליה ועל המותג עצמו. היא התבססה על אריגי ניילון נוקשים ועל צלליות חמורות סבר, שרוולי הז׳קטים קופלו וחשפו את בטנות השרוולים הלבנות, כפי שהיה נהוג בימי המצוקה באיטליה שבהם ניסו לחסוך בצביעת החלקים הנסתרים של הבגד. אצל הנשים גם בחיסכון היה הדר מסוים או עוצמה, עם מפתחי חזה וגב דרמטיים ועם קישוטי פפיון כמעט מעוכים שמוקמו עלהגוף במקומות שבהם נהוג להניח סמלי מעמד גבריים ככותפות, מחזיקי חפתים או עניבות.
ורסאצ'ה
אם הגברים של פראדה הם בעצם נערים כחושים שלבושים במחויטים של ג׳נטלמנים קשוחים, הרי הגבר הטיפוסי של ורסאצ'ה הוא ההפך הגמור – הארכיטיפ של המאצ'ו האיטלקי – אפילו כשהוא לבוש טייץ. הקולקציה הזו הייתה נקייה במכוון מצבע ומהצהרות נועזות בנוסח מכנסי הקאובוי חושפי המפשעה שכיכבו בזמן המקביל בשנה שעברה, אך אף על פי שהייתה בה נוכחות כבדה של חליפות ואלמנטים נלווים רציניים כסיכות עניבות יוקרתיות, לא נפקדה ממנה הרוח השובבה והמתגרה של הבית שמציגה גבר שרוצה להחצין ולא להסתתר. זה התבטא בקרדיגנים גדולים שנלבשו ללא חולצה תחתיהם, חושפים חזה שרירי שלצד מכנסי הטייץ תרמו לתחושה קאמפית גם בהיעדר צבעים חזקים וחיתוכי קאט אאוט פרובוקטיביים. לצד ההתגרות הזו במוסכמות הזו הייתה גם חשיבה גדולה על נוחות, שכן לעתים הציוותים הללו נראו כמו בגדי בית יוקרתיים שכיף להתעטף בהם כשאף אחד לא רואה.
לונדון
סיבלינג
מעצבי אופנה בריטיים ידועים ביכולתם להעניק פרשנות רדיקלית למדי בית ספר. אותם בלייזרים עם טלאי חזה, מכנסי ברמודה ארוגים, אפודות פולו סרוגות, קרדיגנים בדוגמאות מעוינים. אין כמעט מעצב אופנה בבירה הבריטית שלא חלם לפרק אותם לגורמים לאורך השנים הארוכות שבהן היה צריך ללבוש אותם מדי יום, ולהפוך את השגרה המייגעת לפנטזיה. זה בדיוק מה שעשתה שלישיית סיבלינג, שחבריה החלו את דרכם כמעצבי סריגים והפכו למייצגי הדור החדש והרדיקלי של המעצבים הצעירים המורדים בחייטות הרשמית של סאביל רואו. הם צבעו את המדים בוורוד לוהט, צירפו להם פונפונים ודובונים סרוגים, הכבידו על המראות בפרווה סינתטית במופגן כשל תחפושת זולה ומתחת לכל הברדק המתוק הזה שלחו חלק ניכר מהדוגמנים שלהם החוצה בחזה חשוף, ללא בתחשבות בחורף האנגלי.
[interaction id="54bfae24cd7e120f0d08046c"]
כריסטופר שאנון
עוד מעצב שאוהב להתיישב על המשבצת של ״נמוך וטוב״ הוא כריסטופר שאנון, שנוהג לערבב השפעות ספורט עם סממני תרבות מעמד הפועלים של אנגליה – קניות סופרמרקט זולות וחוליגניות של אוהדי כדורגל, למשל. העונה הוא לקח את אחד המאפיינים המוכרים של תרבות הצריכה בחנויות ״הכל בפאונד״- שקיות הניילון הזולות והדקות בדוגמת הפסים, כיתובי ה״תודה שקניתם״ וססמאות אחרות – והפך אותם למרכז הקולקציה. הסממנים הללו נסרגו לתוך סוודרים צבעוניים או הפכו למסכות ניילון שכיסו את ראשי הדוגמנים – אולי בכוונה לעורר פרובוקציה דומה לזו שיצר קרייג גרין עם מסכות הקרשים שלו לפני כמה עונות. שאנון הפתיע גם בפרשנות החדשה שלו לחליפות הטרייניג הניילוניות – מדי נערי השכונות – שנחתכו לרצועות דקות וחוברו מחדש באמצעות טיקטקים במראה שממזג אופנת רחוב בת זמננו עם החליפות המשוסעות שנהגו ללבוש גברים אנגלים במאה ה־18.
