שבוע האיור יוצא לדרך: הכירו את המאיירים והתערוכות

אם תשאלו זוג הורים פולנים ממוצע מה ההבדל בין מאייר לצייר, הם ישיבו לכם בפשטות "באיור יש פרנסה". אם תפנו אותה שאלה לאמן גבה מצח, הוא ישיב "מאיירים הם אמנים שהתמסחרו". מאייר יענה ככל הנראה "ההבדל היחיד הוא חלל התצוגה". האיור נוטה להיות נגיש וקומוניקטיבי יותר מעבודת אמנות בהגדרתה המסורתית, תכונה שהדביקה למקצוע אפיל מסחרי, פשוט או אפילו שטחי, ולא בצדק. אמנם עבודות איור שכיחות בספרי ילדים ולא במוזיאון, והסטריאוטיפ הקליל שדבק בהן בגלל עובדה זו גרם ליובל סער, מייסד ואוצר (וכותב במגזין זה), להימנע משילוב יצירות המיועדות לילדים בתערוכות שבוע האיור אשתקד. השנה הוא הרגיש שחגיגת האיור כבר מספיק בטוחה בעצמה כדי להציג גם את הפן הילדותי של התחום.

"בשנה שעברה, בשבוע האיור הראשון, אנשים הופתעו מזה, כי תמיד מקשרים איורים לספרות ילדים, לקריקטורות או לקומיקס", מספר סער. "השנה יש גם כמה דברים לילדים, כי בכל זאת מדובר בתחום מפותח בצורה יוצאת דופן. עם זאת יש גם הרבה איור שהוא אמנותי בהווייתו, ולא מעט גלריות לאמנות כמו חנינא, אלפרד או משונע מציגות בשמחה איור פחות מסחרי. לפני כמה שנים זו הייתה פנטזיה".

 

שבוע האיור השני, שיימשך כתשעה ימים (3.9־12.9) בעשרות מוקדים בתל אביב, הוא התגשמות חלום ספקטקולרי הכולל עשרות תערוכות ואירועים ומאות משתתפות ומשתתפים. הוא נוסד במקרה, במהלך עבודה על תערוכה שיזם סער לפני כמעט שלוש שנים. "שמתי לב לפריחה גדולה של התחום בארץ, שלא קיבלה הד ציבורי ראוי. תכננתי לאצור תערוכת איור עכשווי בבית האמנים והתחלתי לפגוש יוצרים ולפרסם ראיונות במגזין המקוון שלי, 'פורטפוליו', תחת הכותרת 'איור עכשיו'. במהרה הבנתי שהרבה מהמאיירים בישראל עובדים עבור גופים שונים בחו"ל כי בארץ אין הערכה, כסף ועבודות מאתגרות. כשהוצאתי לבסוף קול קורא לתערוכה ההיא, הקו המוביל היה עבודות שנוצרו לשוק לא ישראלי. קיבלתי אלפי פניות, כך שגם אם היה לי את כל מוזיאון תל אביב לא יכולתי להכניס לתערוכה את כל מה שרציתי". סער החל לפנות למקומות נוספים בעיר בתקווה שירצו לקיים תערוכות איור, והביקוש הרחיב עוד ועוד את הרשימה עד שלבסוף הצטרפה ליוזמה גם המחלקה לתרבות של עיריית תל אביב. "אם היו מציעים לי לאצור פסטיבל איור לפני שלוש שנים, הייתי אומר לא תודה, אסתפק בתערוכה או שתיים", מוסיף סער. "אבל היום אני שמח לעשות זאת, כיוון שזה צמח אורגנית והוכיח את הצמא לתחום כביטוי אמנותי לגיטימי".

ואכן, להבדיל משבוע האיור הראשון, השנה רוב העבודות נוצרו במיוחד עבור התערוכה. שינוי נוסף הוא העברתו של השבוע מחודש מאי לספטמבר, רגע לפני ראש השנה, ואחד האירועים הוא יריד מתנות מאוירות לחג בנווה שכטר (שישי, 9:00־15:00, שלוש 42).

"אנשים שנחשפים לאיור נוטים לקנות יותר מאשר מבקרים בתערוכות אמנות – זה זול יותר וגם תקשורתי יותר, מובן ומעורר הזדהות", אומר סער ומבהיר כי לא מדובר במרצ'נדייז. החלום, הוא מוסיף, הוא לפרוץ את גבולות השבוע ולקיים תערוכות איור לאורך השנה כולה.

נועה שניר

אהובותיו של הירשל הורוביץ 

"התערוכה היא מחווה ל'סיפור פשוט' של ש"י עגנון ותוצג בחנות הספרים הנקראת על שם הסיפור בנווה צדק – שכונה שבה עגנון התגורר וכתב. גיבור הספר הירשל נקרע בין אהבתו הבלתי ממומשת לבלומה ובין נישואיו למינה. הוא אדם צעיר שלא מוצא את מקומו בעיירה ובין אנשיה ונמצא בחוסר שקט מתמיד שהוא לא תמיד יודע להסביר אפילו לעצמו. הפער בין מה שהיה רוצה לבין החיים עצמם מעמיק עד כדי כך, שהוא מאבד את דעתו. סביב הציר הזה נעה התערוכה. בעבודת האיור הרשיתי לעצמי לקחת חירות רעיונית ולאייר ברוח הספר והתֵמות שהוא מעלה, ולא רק לאייר את המתרחש כתמונת מראה של הטקסט. האיור המצורף מציג את יום חתונתם של הירשל ומינה, ועל השמחה מעיבה כמיהתו של הגיבור לאישה אחרת".

סיפור פשוט, שבזי 36

איתן אלוא

חילופי דברים – המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל | אוצרת: מירב סלומון

"'חילופי דברים' היא תערוכה של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שבה אני משתתף לצד אלנה לרמן וענת ורשבסקי – שלושתנו בוגרי המחלקה. אנו מציגים שלושה סיפורים שחורגים מתחומי המרחב והמקצב של ספר, סיפורים שמשוחחים ביניהם. בעבודה שלי אני מאייר את הסיפור 'שמלות כלות' של הסופרת שהם סמיט, מתוך קובץ הסיפורים הקצרים 'הום סנטר' שפרסמה ב־2002 (הוצאת משכל). הסיפור מתאר מערכת יחסים מרתקת בין אם חסרת מעצורים ובתה, כשברקע חתונה ממשמשת ובאה. בתערוכה אציג קונצרטינה עצומת ממדים שתלויה מהתקרה ומדפדפת בין קוראיה במעין היפוך תפקידים, כשהיא מזמינה את הצופה/הקורא להתהלך בין דפיה/דפנותיה בבואם לקרוא את סיפור".

 

גלריה בנימין, צ'לנוב 28. פתיחה: שבת (5.9), 20:30

מירב שחם

אני אוהב לשבור לאנשים את הפרצוף | אוצר: ירון שין (Jewboy)

"התערוכה היא שיתוף פעולה ביני ובין הסטודנטים לאיור בוויצו חיפה. נציג עבודות שבוחנות את המושג 'איור' ואת נקודות ההשקה שלו לעיצוב, לאמנות ולאנימציה. בתחילה, הבאתי לסטודנטים טקסטים מתוך הספר 'אני אוהב לשבור לאנשים את הפרצוף' של דניאיל חארמס, שמת בכלא הרוסי ב־1942. הם מלאים בהומור, ציניות, קטסטרופות ופרודיה. הסטודנטים איירו בהשראת הטקסטים, ואני המשכתי אותם ואיירתי על גבי האיורים שלהם. העבודה הזאת היא שיתוף פעולה עם הסטודנטית צליל יוגב".

מחסן 2, נמל יפו. פתיחה: חמישי (3.9), 18:00

דורון זהרי שמש

החלון – תערוכת איורים לשירי דליה רביקוביץ | אוצרים: נועה ויכנסקי ושחר בכור

"התערוכה מתקיימת במלאות עשור לפטירתה של דליה רביקוביץ. כשקראתי את השיר 'סוף הנפילה' ידעתי מיד מה לעשות. את האיור יצרתי בעיקר בטכניקה של דפוס בלט. יש בשיר משהו שמאוד נגע ללבי, בליווי הרחום של האלוהים את האדם במצבו החדש. רציתי שהדמות של האלוהים תהיה גם גבר וגם אישה, שיהיה בה משהו רך ועוטף. שירגישו שהיא רק רוח ושלא ברור אם האדם באמת מודע לנוכחות שלה. אצל האדם מצא חן בעיניי הניגוד בין הזחילה לבין האפשרויות הפרושות בפניו, עכשיו כשהוא בעל כנפיים. זה היה רגע שרציתי לאייר, הרגע שבו הוא מבין שיש לו כנפיים". עוד משתתפים בתערוכה: מאיה שלייפר, מורן ברק, נועה ויכנסקי, שחר בכור, מיקי מוטס, תמר מושקוביץ, שרון טרגל, אור ליבנה, טל גרנות, נדב יהל, מור גולדנצוויג, לירן רביב, מרת ענת מרקוביץ׳, לינה גורביץ׳, ליהי יעקב ודורון זהרי שמש.

גבירול, אבן גבירול 108. פתיחה: חמישי (3.9)

יהונתן ריינר

Colonial Beauty | אוצר: יובל סער

"זוהי הפעם הראשונה שאני מציג בארץ, אחרי שהות של יותר מעשור בלונדון. העבודות כולן הדפס משי. העבודה הזאת למשל, 'ארטמיס', מורכבת משבעה צבעים, שבע שכבות המולבשות זו על זו בטכניקת דפוס. היא הראשונה בסדרת הדפסי פורטרטים בשם טוטם (Totem) שמהווה את מוקד התערוכה ונובעת מצילומים משנות ה־20 של נשות וודוויל שהופיעו במועדון המפורסם של זיגפלד בניו יורק. הן היו נשות הפין־אפ של תחילת המאה הקודמת – שבלונה שחוזרת על עצמה, יופי שהוא מעט אנמי, פגיע, מרחף. רציתי לקחת את הדימוי הזה ולתת לו חיים משלו, להביא את הנשים האלה ממעמד של אישה שחומדים אותה, למעמד של אישה שסוגדים לה. עשיתי זאת באמצעות שימוש בדימויי יופי ופולחן מטקסי דת שבטיים אפריקאיים ואסייתיים – סימני פנים, הלבשה של מרכיבים מהטבע ושילוב של דפוסי טקסטיל. כל אישה מקבלת שם של דמות מיתולוגית בעלת משמעות וכוח. ארטמיס פתחה עבורי את הסדרה הזו וממשיכה לעורר אצלי מחשבות במבטה אליי".

 

גלריה פריסקופ, בן יהודה 176. פתיחה: שבת (5.9)

נועה שפינט

קרשנדו – המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר | אוצרים: איתמר דאובה ואולג מילשטיין

"התערוכה תתבסס על צפייה במסכים דיגיטליים. אלה לא סרטונים אלא איורים המציגים תנועה יחידה או טווח תנועה מוגבל. חלק מהעבודות עושות שימוש בתנועה כדי להכניס טוויסט רעיוני, חלקן משתמשות בה כדי להעצים את ההתרחשות, אך בכולן ציר הזמן הופך לכלי בלתי נפרד. לעבודה הזאת קוראים 'נמאס מהמסים – חוזרים לאופנוע' ויצרתי אותה בשנה ג' בשנקר, כשהבריף היה ליצור שלושה באנרים לקמפיין פיקטיבי. בחרתי ליצור קמפיין להתאגדות האופנוענים".

עוד משתתפים: אולג מילשטיין, אורי טור, איל טאוב, איתמר דאובה, אסף בן־ארוש, גיא חרל"פ, גל שקדי, דריה כהן, ואדים קופטייבסקי, טניה גרישקו, יוני זפרני, יונתן פופר, ליאור שקדי, לנה ליפובצקי, מיכל לבל, מירב שחם, מתן ליברמן, נועה שפינט, סיוון ברון, עובדיה בנישו, עומרי כהן, עידן הרשקוביץ, צח כהן, שחר צין, שמרית אלקנתי, שירן בלינקוב, תמר עקבי.

גלריה אלפרד, סמטת שלוש 5. פתיחה: חמישי (3.9)

אלון ברייאר

סִינְדִיקָט | אוצרים: אדריכל לימור יוסיפון־גולדמן וליאור ימין

"'סינדיקט' היא פרויקט שידוכים בין מעצבי מוצר למאיירים. אני וכרם קמינסקי נציג סדרה של גופי תאורה מאוירים. הסדרה מבוססת על מוצר של כרם, שקיבל טוויסט איורי אסוציאטיבי הנובע מצורת האהיל ומהחומר שלו. הסדרה משלבת איורים צבעוניים המודפסים על גבי יריעות פורניר, והאיור משפיע על אופיו של גוף התאורה ועל צבעו של האור".  עוד משתתפים: אבי פדידה ויואב פרי, אוהד בנית וגפן רפאלי, סטודיו קאהן וניב תשבי, איתי אהלי ושגיא אשין, יהונתן הופ ואסנת פייטלסון, נעמה הופמן וגידי גילעם (signor Gi), סטודיו מג׳נטה ו־Ori Gami, שירה קרת, איתי לניאדו ודקל חברוני, שרון סידס ומיקי אוחנה, אריאל צוקרמן, ערן שמשוביץ ושרי כהן, איתי בר־און ויונתן פופר, הילה שמיע ומיקי מוטס, נטע טסלר ושמרית אלקנתי.

Saga tlv, רבי פנחס 4ד׳, שוק הפשפשים יפו. פתיחה: שבת 20:00

יונתן פופר

תגובות מאוירות לכרזות קולנוע ישראלי | אוצר: יובל סער

"התערוכה מציגה פרשנויות חדשות לכרזות של סרטים ישראליים. בחרתי שלושה סרטים: 'הלהקה', 'ישראלים מצחיקים' ו'סלאח שבתי', שראיתי לראשונה לכבוד התערוכה. לא היה פשוט לצפות ב'סלאח שבתי' – הדמויות בו הן קריקטורות קצת מגוחכות, גם זו של סלאח העולה המזרחי אבל גם אלו של הקיבוצניקים האשכנזים (אני קיבוצניק בעצמי). הסצנה שבה סלאח עובד בשתילה של יער עבור קק"ל, היא שעוררה בי השראה לאיור שמציג את סלאח כשתיל שהוצא מהאדמה". עוד משתתפים: אסנת פייטלסון, גיא חרל״פ, חוליאן אסקובר, יהונתן ריינר ויונתן פופר.

 

הספרייה לקולנוע בסינמטק תל אביב, שפרינצק 2

אסף בן ארוש

סנדלים באורגון

"בתערוכה 'סנדלים באורגון' החלטתי להתעסק בדברים שאני כמה אליהם, שחסרים לי כאיש משפחה ממעמד הביניים בארץ האינטנסיבית שלנו. דרך העבודות בתערוכה אני מציג את החיים שהיו יכולים להיות לי באורגון, מדינה שנראית לי מרחוק כמקום טוב לחיות בו. דרך דימויים מעולם הטבע או מהתרבות האמריקאית אני מנסה לחוות מעין הקלה על העומס. העבודה הספציפית הזאת היא עבודה שעשיתי השנה למגזין עיצוב גרמני ('Form'), לגיליון בנושא עיצוב ישראלי. מיד קפצה לי לראש המילה 'שוק'. הצבתי את המעצב במרכז ההומה של השוק בין הצעקות והלכלוך, האלימות והשפע שמאפיינים את ארצנו".

 

מנשר, דוד חכמי 18. פתיחה: חמישי (3.9)

נטלי חורב

מתגלגל ברחובות – אגודת המאיירים בישראל | אוצרות: מיכל דלווה, נגה שימל

"התערוכה עוסקת ברחובות תל אביב ובסיפור המסתתר מאחורי שמותיהם. בחרתי דווקא בלוינסקי כיוון שביליתי באזור כארבע שנים כשלמדתי תקשורת חזותית. ניסיתי להמחיש את הרב גוניות של הרחוב בעזרת קולאז' המורכב מחומרים רבים וצבעוניים כגון אבן, דאס, בדים, גזרי נייר וברזל. הרחוב קרוי על שמו הסופר והמו"ל היהודי־רוסי אלחנן ליב לוינסקי, שפרסם בשנת 1892 את הרומן הבדיוני 'מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת באלף השישי', היא שנת 2040. ספר אוטופי זה מתאר את החברה הישראלית העתידית כסוציאליסטית, מוסרית ורודפת שלום. לא יכולתי שלא להרהר באירוניה שבדבר חזונו של לוינסקי, העומד בניגוד גמור למציאות הקיימת, ליחס החברה כלפי הזר ולתסיסה החברתית־פוליטית שמעורר רחוב זה חדשות לבקרים".

עוד משתתפים: יעל רדושקביץ, ריטה פטיסוב, רונית ש. דינצמן, נטלי חורב, הילה דאבי, קרן־מאי מטקלף, צבי אורגד, ליאת הראל, זהר קוק גנות, אינה דוידוביץ', ניר קסוטו, ענת חנית, יורם אמויאל, עפרה פארי, מילי צים, סבי בן אביר, כפיר ויצמן, רחל אחונוב, דודו הראל, אביבה אבן זהר, ענבל גיגי בוסידן, אליז שנון אדלני, אירינה וקסלר, נגה שימל.

מגדל שלום, אחד העם 8. פתיחה: שישי (4.9)