אין עתיד. רק הווה מתמשך: 6 תערוכות מומלצות בשבוע העיצוב

1.

העתיד, כידוע, עוד לא התרחש. עם זאת, לא פעם הוא נרתם על ידי גופים שונים כדי לקדם אג'נדות – כלכליות, חברתיות או פוליטיות. האם אסון אקולוגי יביא את העולם לקיצו בעוד כמה עשורים? האם נחיה על המאדים? האם משבר הגירה ישנה תרחישים גיאופוליטיים? האם נידרש למקורות מזון חדשים? האמת היא שאם ניתן היה ללמוד משהו בשנתיים האחרונות, הוא שהעתיד בעיקרו לא צפוי. משכך, עלינו להתמודד עם הידוע וקצר המועד מחד ולתכנן מערכות שמתגמשות מעבר לעתיד אותו ניתן לחזות מאידך – לעצור, להתבונן, ולתכנן אובייקטים שנעים בחופשיות קדימה ואחורה בזמן. במילים אחרות, אובייקטים אשר מתוכננים עבור הווה מתמשך.

“Catalogue for the Post-Human”

ג׳סיקה צ׳ארלסוורת׳ וטים פרסונס מדמיינים תרחיש עתידי שבו עולם העבודה כפוף להגיון אלגוריתמי, שבו ההצלחה של הפרט נמדדת ביכולתו להישאר חד כל הזמן, לנהל את עצמו ביחס לנתונים, ולהיות מסוגל לעבוד במשך שעות עבודה ארוכות ובלתי סדירות שהוקצו על ידי תאגידים בהובלת אלגוריתמים. Catalogue for the Post-Human מציע כלי עזר לעובדים להתמודד עם נסיבות בהן גופם עלול להגיע לקצה היכולת. באמצעות גישה סאטירית, פרסונס וצ׳ארלסוורת׳ שואלים: לאן יובילו השינויים באיזון שבין העבודה לחיים? מהן ההשלכות הפיזיות והפסיכולוגיות של הכנעת הגוף והנפש לפרודוקטיביות הבלתי פוסקת של קפיטליזם המונע מנתונים?

Sleep Snacker Headwear, עבודה של ג'סיקה צ'רלסווורת' (מתוך Catalogue for the Post Human)

"האורקל של קוד המקור"

המעצב אופיר ליברמן יצר את "האורקל של קוד המקור" , מיצב אינטראקטיבי המזמין את הקהל לחולל קלף של גורל. כל קלף הינו יחיד ומיוחד והוא נוצר ברגע שהמשתתף לוחץ על הכפתור הממוקם במרכז האובייקט. הקלפים הינם ייצוג גרפי של אלגוריתם המבוסס עשרה סמלים. כל סמל מייצג פעולה או שלב בחיי בעל הכרטיס. לכל סמל יש צבע, חומר, שלב בחיי האדם ועולם שמאני שקשור עליו. הפרויקט מחבר בין עולמות ידע עתיק, כמו אי-צ'ינג, שמאניזם וזן עם פרקטיקות בתכנון אלגוריתמים ועיצוב גנרטיבי מבוסס קוד.  האורקל מרכז ריטואל חדש אשר יוצר כמות עצומה (70 מיליון) של אובייקטים גרפיים. לכל אחד מהם משמעות שונה וכולם הם נגזרת של קוד המקור. המכונה היא פתח לעולם טכנו-מיסטי.

"קוד המקור", עבודה של אופיר ליברמן (ייצור: הסדנה של יאיר)

2.

העבר, כידוע, כבר התרחש. מהלכו כפוף למערכות התרבות, המוסר, המנהגים והכלכלה של כל תקופה ותקופה. אלה נעלמות במחי הזמן, מותירות אחריהן שובל דק של שברי שיירים הנגלים לפנינו בשמות הרחובות, בחרסים החפורים, במנהגים, כתבים וזכרונות – תרבות המעוצבת לכלים וטקסים. אף לא אחד מאלו מספר סיפור שלם, ואולם יחד הם יכולים לטוות עשרות סיפורים שונים. מה אם נבקש מעיצוב לקחת את תפקיד האנתרופולוג, ואת הזמן העמוק להחליף בזמן הקצר? כדי להיערך ולתכנן עבור הווה מתמשך, יש ראשית כל להתבונן בו – במקומם של הרגלי היומיום שלנו ומערכי הטקסים שלנו, במקומם של האובייקטים שממלאים את חיינו ובחללים אותם אנו מאכלסים. להתבונן בעכשיו, כדי לתכנן עבורו.

"שוד ושבר"

״שוד ושבר״ היא תערוכה באוצרות שחר קדם ובהשתתפות מעצבים רבים, המתמקדת בממצאים ומוּמצאים, חפצים וסיפורָם בדיאלוג שבין ארכיאולוגיה ועיצוב. עבור הארכיאולוג, חורבות הן נקודת מוצא מהותית המניבה ממצאים וידע רב להרכבת סיפור העבר. אולם הסיפור אותו ניתן לספר טוב רק כאיכות הממצאים שהתגלו עד כה. העבר הינו סיפור שנבנה ומשתנה בחלוף הזמן והידע שנצבר עליו.

תערוכה זו עושה שימוש בפרקטיקות ארכיאולוגיות ומביטה בשברים ובשלמים דרך פריזמה עיצובית, כדי להתבונן בעבר בדמות חפץ חדש. דרך שלושה פרקים, מוצגים בה ממצאים מקוריים שהושאלו מרשות העתיקות לצד עבודות חדשות של אמנים ומעצבים. אלו מגיבים לאופי העבודה והמחשבה הארכיאולוגית, אשר ביסודה היא מדעית, אולם למעשה היא מבוססת וניזונה מיכולות השערה. השבר במובניו השונים הוא נקודת הפתיחה לעשייה העיצובית – על השאלות שהוא מעורר, התשובות שהוא מספק ובעיקר על טווח ההשערות שנע מתל חרסים לא שמישים ועד אוצר שלם ונחשק.

"Leather Vases", עבודה של טליה לובוטון, מתוך התערוכה "שוד ושבר"

3.

לעולם לא נוכל להיערך באופן מלא למה שצפוי לבוא, ונדמה כי השאיפה לחזות את צרכינו העתידיים ולתכנן עבורם הולכת ונהיית בלתי אפשרית יותר ויותר. ועם זאת, ישנן אחראיויות שלא ניתן להימלט מהן, ואי הידיעה אינה פותרת אותנו מהתמודדות איתן. המעצב, כך נדמה, נדרש לחשיבה אחרת על תוצריו – לא כזו המתמקדת במוצר, כי אם במשך, בתהליך ובתשתית. אלה נדרשים להיות אלסטיים מספיק כדי לזוז קדימה מבלי להשאיר שובל – לוותר על ההיסטוריה לטובת שלמותו של העתיד.

"Transitorial" + "קומבינה" + ״פחת" – Jerusalem Design Waste

סטודיו לוקאס מוניוז מוניוז (בשיתוף ג׳ואן וולווה) מייצר אובייקטים זמניים, כאלה שמתקיימים רק לאורך נחיצותם. כאשר תערוכה זמנית מתקיימת בחלל שעל פי רוב נועד למטרה אחרת, על כלל האלמנטים המצויים בחלל זה למצוא משכן זמני. אחסון, הזזה והסתרה הינם בין הפעולות המהירות והנפוצות במעבר מן הקבוע לחולף. Transitorial פועל מתוך ארעיות זו ומשתעשע עם צרכיו של שבוע העיצוב בבית הנסן. תוך שימוש בפריטים שנמצאו בבית הנסן לפני הקמת התערוכה, לצד שאריות מתקופת ההקמה, הביתן המעוצב של סטודיו לוקאס מוניוז מוניוז מציע מענה אדריכלי המורכב כולו מחלקים שנדרשו לאחסון. 

סטודיו ga (ניצן שלו ומיכל אלצור), יחד עם מאי ארביב והאדריכל אבינועם שרון יבנו ויפרסו ברחבי גינת הנסן מרחבי ישיבה מפריטים שלוקטו מהרחוב המקומי. בתוכם, תתגלה שפת האלתור הישראלית בתפארתה; החיפוש הנצחי אחר פתרון מהיר שיחזיק "רק לבינתיים" נושא עימו יצירתיות מפתיעה. "קומבינה", בעזרת לקסיקון של "חוכמת הרחוב הישראלית", שנבנה בשיתוף עם מאי ארביב, יהפוך את הפריטים שנאספו לרהיטים שימושיים עם משך חדש.

***

ירדן עמיר ויובל פליישמן מציגים את "פחת" – מרחב שמתמקד ברגע שבין ההקמה של שבוע העיצוב להשקה שלו. ברגע הזה אנו ניצבים בין חפצים מעוצבים של התערוכה לשאריות הפסולת שהם תוצר של תהליכי העיצוב והייצור שלהם. בתוך הרגע הזה אנחנו עוצרים, מתבוננים בפחת, ומפעילים עליו כלים עיצוביים כדי לספר את הסיפור של הפסולת ושל המרחב עצמו. במהלך השבוע תוכלו לבקר ולהתבונן בעבודה שנעשית בתוך המרחב, כמו גם לראות איך החלל עצמו הולך ומתפתח משאריות אצורות לחפצים שימושיים.

מתוך התערוכה "פחת", עבודה של ירדן אמיר (צילום: אהוד כברי)

"שמחת עניים"

כבמעשה ריקמה עמלני ומתוכנן בקפידה, שרון מורו מנביטה זרעי דגנים וקטניות בדוגמה מעגלית של מנדָלה; סוגי הקטניות השונים מהווים את חומר הגלם והפָּלֵטה. הם נבחרו בשל ערכם התזונתי הגבוה ובשל זמינותם ומחירם הנמוך, וכן בהתאם לצבע, לטקסטורה, מהירות הצמיחה ואופי הנבט. עם סיום עבודת העיצוב וההקמה, מקבלים הזרעים רק תנאים בסיסיים של מים, אור ואוויר – ואל הבמה חוזרת לשלוט התנועה הטבעית של צמיחה אורגנית. בדומה למנדלת חול טיבטית, כך גם סופה של מנדלה זו ידוע מראש – הדיוק העמלני בזריעת הדוגמה סופו לנבוט, להיטשטש, לצמוח, להיאכל, לקמול ולהתקמפסט. עם סיום המהלך מתקבל משטח טקסטילי שהשורשים יצרו בעצמם – ללא דבק, מחט או חומר מקשר – טקסטיל ממשפחת הבלתי־ארוגים שהוא שריד של תהליך, אך גם חומר בפני עצמו.

4.

שבוע העיצוב ירושלים 2022 מבקש לבחון את זמניותו של העיצוב ועיצובה של הזמניות במציאות של הווה מתמשך, ושואל כיצד ניתן לרתום את הזמן ככלי להשתמש בו, לא להימנע ממנו, כדי להשפיע לטובה במרחב חסר ודאות. 

>> ענת ספרן היא המנהלת האמנותית וטל ארז הוא האוצר הראשי של שבוע העיצוב ירושלים. שבוע העיצוב יתקיים בבית הנסן בירושלים בין התאריכים 30-23 ביוני. עוד פרטים באתר הפסטיבל

>> שבוע העיצוב ירושלים, פרויקט הדגל של בית הנסן, מתקיים משנת 2011 כאירוע העיצוב הציבורי הגדול והמשפיע בישראל המכיל ערב רב של אירועים, מופעים ותערוכות עיצוב מקומיות ובינלאומיות. מדי שנה מוזמנים מעצבים ומעצבות, בודדים וקבוצות משלל דיסצפילינות, להשתתף, לפתח פרוייקטים ורעיונות חדשים, ולהגיב בדרכם לתמה השנתית. שבוע העיצוב הוא יוזמה של משרד ירושלים ומורשת ושל הרשות לפיתוח ירושלים ומתקיים בניהול בית הנסן וחברת רן וולף